לזיכרון בין עיניך

במארב המדובר לקחתי אתי, כמו בכל
פעם, את ערכת הטלית והתפילין והנחתי
אותה בתוך ברוס ריק. אבל חברי לא
הכניס אותו לתוך הנגמחון, ואז קרה
מה שפחדתי ממנו נורא…

כמו כל יהודי כשר כשהגעתי למצוות זכיתי להתעטף בטלית ולהתעטר בתפילין. כיוון ששני הסבים שלי ז"ל כבר לא היו בין החיים, זכיתי לקבל את הטלית של סבי מצד אבא שלי, ואת קלף התפילין של סבי מצד אמא.

סבתי ז"ל, שהייתה אז בין החיים, לקחה את הקלף ובדקה אותו אצל סופר סת"ם, ומשנמצא תקין עטפה אותו בבתי תפילין חדשים, ואילו סבתי השנייה, שממנה קיבלתי את הטלית, רכשה עבורי שקית חדשה לטלית והתפילין.

שמונה שנים לאחר מכן שרתתי בצה"ל. הימים ימי לבנון ורצועת הביטחון, ימים גדושים בפעילות מבצעית על כל גווניה. עליתי ללבנון כחלק מצוות בפלחה"ן (פלוגת חבלה והנדסה). ‘גבעתי’ ואנחנו ושרתנו באותו הקו במוצב רותם – מוצב חודר. חלק מהפעילות שלנו הייתה מארבי ‘ארטישוק’ – מארב משולב של כוחות רגלים ושריון.

באחד המארבים הללו קרה דבר מדהים.

המארב שעשוי להימשך זמן רב כולל כמה תרגולות, כאשר אחת מהן נקראת ‘גיהוץ עמדה’. בתרגולת הזאת כלי רק"ם (רכב קרבי משוריין) של חיילי החי"ר עובר הלוך ושוב על פני שטח עמדת המארב, על מנת לחשוף מטענים שהמחבלים עלולים להטמין לפני כן. הכלי של חיל הרגלים שמבצע את ה’גיהוץ’ נקרא נגמחון.

במארב המדובר לקחתי אתי, כמו בכל פעם, את ערכת הטלית והתפילין והנחתי אותה בתוך ברוס (ארגז עץ לתחמושת) ריק. חברי לצוות הביא איתו רדיו-טייפ כדי שנוכל להאזין לשירים או לשמוע רדיו בחלק מהשעות המתות שישנן במארב, והניח אותו באותו ארגז שבו הונחו התפילין.

בבוקר החלה תרגולת ה’גיהוץ’. במהלכה כל החיילים ירדו מהכלי ואבטחו מסביב ורק המפקד והנהג נשארו על הכלי.

חברי השאיר בטעות את הארגז ובו הטלית, התפילין והרדיו על סיפון הכלי ולא הכניסו פנימה.

לפתע, הבחנו בכך שהארגז מונח בצורה מסוכנת על גבי הסיפון ואת אשר יגורתי בא: באמצע התרגולת הארגז נפל לארץ. הנגמחון ששוקל עשרות טונות המשיך בתרגולת מבלי להבחין בארגז ודרס אותו. כאשר ראיתי את זה נחמץ ליבי בקרבי. היה ברור שהתפילין האהובות שלי שקיבלתי מדורות קודמים נהרסו לחלוטין.

לאחר סיום התרגולת התקרבנו לארגז וראינו שכולו שבור ומרוסק לרסיסי רסיסים. גם הרדיו התרסק והתפחס. לתדהמתי, כאשר התבוננתי בשק הטלית והתפילין, ראיתי שהוא כמעט שלם, למעט קרע קטן בשק הטלית, אך עדיין לא ידעתי מה מצבן של התפילין.

כאשר פתחתי את התפילין ראיתי כי בתי הפלסטיק נשברו, מה שהעיד על גודל המשקל שעבר עליהם. כשפתחתי את התפילין נדהמתי לראות כי הפלא ופלא – התפילין כמעט ולא ניזוקו! התפילין של יד היו ללא נזק כלל, ואילו התפילין של ראש היו עם סדק בין חלקי הבית. מיד ביציאה הראשונה שלי לחופשה, הבאתי לביתי את התפילין לבדיקה ותיקון. הופתעתי פעם נוספת לשמוע שלא אירע כלל נזק לקלף וכי ניתן לתקן את הבתים עצמם.

מכיוון שבית הפלסטיק של תפילין של ראש נשבר לגמרי נאלצתי להחליפו. חלק הפלסטיק שמכסה את הבית בתפילין של יד התפרק והדבקתי אותו מחדש.

וכך עד היום בכל בוקר כשאני מניח תפילין, אני נזכר באותו נס.

* * *
אם חוויתם סיפור מיוחד או שמעתם ממישהו על סיפור של השגחה פרטית ואמונה שיכול לחזק את הרבים, אתם מוזמנים ליצור קשר – mailto:odedm@neto.net.il

(ספרי "אור חוזר" ו"עין רואה" מאת המחבר ניתנים לרכישה בחנות האתר)