לחזות במלאך הברית

בינתיים, אל בית המדרש נכנס

אדם זר אשר נטל ספר אל חיקו,

ישב בפינה ולמד. איש מבין הנוכחים

לא שם ליבו אליו כלל וכלל.

 

 

ידוע ידעו תלמידי הבעל-שם-טוב הקדוש כי רבם הקדוש והנערץ זוכה לגילוי אליהו הנביא לעיתים תכופות, ומה מאוד חפצו אף הם לזכות לחזות ולראות את אליהו הנביא. ידעו הם עד כמה מרוממת המעלה לכך ועל כן חפצו בכל ליבם לזכות לחזות בו.

 

ניגשו התלמידים לרבם הבעל-שם-טוב הקדוש בבקשה, כי יזכה אותם ויראה להם את אליהו הנביא. ביקשו והתחננו התלמידים שייעתר רבם לבקשתם.

 

למשמע הבקשה פנה אליהם רבם ואמר: "והרי אליהו הנביא נקרא 'מלאך הברית' אשר מגיע לכל ברית מילה וניתן לראותו שם, אם כן, איפה, נמתין לברית מילה הקרובה ואזי תזכו לחזות בו".

 

אך מאז שהסכים רבם לבקשתם איתרע מזלם ושום ברית מילה לא הייתה באזורם. כך, אט אט נשכחה מהם בקשתם.

 

לאחר מספר שבועות נולד בן לאחד מתושבי העיירה וכל בני העיר הגיעו להשתתף בשמחה שאמורה להתקיים אחר השחרית. בינתיים, אל בית המדרש נכנס אדם זר אשר נטל ספר אל חיקו, ישב בפינה ולמד. איש מבין הנוכחים לא שם ליבו אליו כלל וכלל. מיד אחר תפילת שחרית התקיימה הברית שאליו הגיע גם הבעל-שם-טוב הקדוש ושימש כסנדק.

 

לאחר הברית בעת סיום סעודת המצווה ביקש הבעל-שם-טוב הקדוש מאחד התלמידים ספר מסוים שהיה יחידי בבית המדרש. התלמיד, שעד מאוד חשקה נפשו למלאות אחר ציווי רבו מורו החל מחפש בקפידה רבה, אך משלא מצא גייס לעזרתו עוד מחבריו. כשגם הם לא מצאו פנה אחד מהם ואמר: "ראיתי בעת הברית אורח זר לומד בספר, ייתכן והוא לקח אותו".

 

מיד יצאו לתור אחר האורח הזר, ואכן מצאו אותו כשבאמתחתו הספר הנדרש. מיד הובילוהו בכעס אל בית המדרש לרבם, להראותו את כלימתו של הגנב ואת העונש אשר ייענש. התבונן הבעל-שם-טוב הקדוש בנאשם ואמר: "אל תעשו לו מאומה, הכרת פניו עונה כי איננו גנב כלל". עפ"י ציווי רבם הרפו בו בזר ושלחו לנפשו.

 

עבר זמן לא רב ושוב בעיירה נערכה שמחת ברית מילה שאמורה להתקיים בבית המדרש אחר תפילת השחרית. אל בית המדרש נכנסו מספר אורחים זרים שבאו להשתתף בשמחת הברית. גם כאן השתתף הבעל-שם-טוב הקדוש ושימש כסנדק. לאחר הברית התקיימה במקום סעודת מצוה.

 

באמצע הסעודה הזדעק אבי הבן וקרא: "אבדה כף הכסף שהבאתי במיוחד עבור רבינו הקדוש", נזעק האב הדואג. מיד החלו המסובים בחיפוש מהיר אחר כף הכסף האבודה, אך משלא מצאו וחיפושיהם עלו בתוהו החלו לחשוד באורחים הזרים, ואכן כף הכסף נמצאה באמתחת אחד הזרים. כמה מן הנוכחים ביקשו להעניש את הזר על מעשהו הנפשע, וכמעט שהרימו עליו יד. משראה זאת רבם הבעל-שם-טוב הקדוש קרא לעומתם: "אל תגעו בו ואל תרעו לו, שמהכרת פניו ניכר בו שאינו גנב כלל". לאור ציוויו של הצדיק עזבו והניחו לו לזר והכל המשיכו בסעודה.

 

כעבור זמן נוסף יצאו תלמידי הבעל-שם-טוב הקדוש בלוויית רבם לשוח בשדה, ללמוד ולהתפלל. תוך כדי לימוד בתורת הנסתר עבר חייל הדור צורה הרוכב על סוס אציל, משראהו הבעל-שם-טוב הקדוש הפסיק בלימודו, פנה אליו והחל משוחח עימו כמכר ותיק. את שיחתם לא הצליחו התלמידים להבין כלל וכלל, אך סקרנים היו לדעת מה לו לרבם הנערץ ולאותו חייל פולני אציל.

 

משנפרדו השניים בחום ואהבה אזרו עוז כמה מתלמידיו ופנו לרבם בשאלה: "יאמר נא לנו רבינו, מה לו ולאציל זה?!" נענה לעומתם הבעל-שם-טוב הקדוש ואמר: "זוכרים אתם כי לפני זמן מה ביקשתם לחזות ולראות את אליהו הנביא  זכור לטוב? ובכן, מאז בקשתכם זכיתם לראותו שלוש פעמים אך כנראה מבלי להכיר בו ועוד שכמעט הכתם בו וחשדתם בו כגנב, הפעם הראשונה בברית בעת העלמת הספר, הפעם השנייה בברית בעת העלמת כף הכסף והפעם השלישית הייתה ברגעים אלו – חייל האצולה ששוחח עימו לפני מספר דקות".

 

למשמע הדברים הרכינו התלמידים ראשיהם בבושה, ולא די שלא זכו להכיר בו שזהו אליהו הנביא, עוד ביזו אותו והלבינו את פניו וכמעט שהכו בו. לפתע נשא אחד התלמידים פניו ושאל: "ומדוע לא הודיענו כבודו כי זהו אליהו הנביא?! הן ודאי היינו נזהרים בכבודו ואולי אף זוכים ללמוד ממנו תורה?".

 

הנהן הבעל-שם-טוב הקדוש ראשו בשלילה וענה: "לא ולא, את אליהו הנביא אין להציג בפני איש, מי שזוכה להכיר בו בשעת מעשה ראוי הוא לראותו, ומי שאינו זוכה להכירו מעצמו, אות וסימן הוא כי אינו ראוי עדיין לכך. אך מה שברור הוא, שיש תמיד להיזהר בכבוד הבריות…"