לידת רבקה

אנשים עלו וירדו בתחנות הבאות.
שגרה תל-אביבית רגילה מאין כמותה
כשלפתע רעש נוראי… ולאחריו, כל
העולם היה נתון במימד אחר לגמרי.
חוקי הטבע השתנו לחלוטין…

רבקה, גרושה ואם לשני ילדים מבוגרים, שהיגרה לארצות-הברית, התנגשה חזיתית עם רכב שנסע מולה בניגוד לחוק. רכבה נהרס, אבל בדרך פלא לא נפגעה בגופה כלל. היא הגישה תביעה באמצעות עורך דין כדי לקבל פיצויים על נזקי התאונה, אך העניין המשפטי התנהל בעצלתיים.

בתקופה שלאחר מכן, התלבטה אם לפתוח עסק בניו יורק בשותפות עם ישראלי. היא התייעצה עם מגידי עתידות למיניהם, וכל אחד נתן לה עצה אחרת ומבוכתה גברה. אז חשבה לעצמה: שאלתי את כל מגידי העתידות ולא קיבלתי מהם תשובה ברורה, אולי אלך להתייעץ עם רב?

אחד מידידיה סיפר לה שהוא מכיר רב צדיק שכדאי לפנות אליו. היא הגיעה לאותו רב, ובמקום להתייעץ עמו לגבי פתיחת העסק, שאלה: "כבוד הרב, האם כדאי לי לחזור לישראל?", "כן, בהחלט, תעלי לישראל. יש לך תפקיד חשוב למלא בארץ!".

רבקה הופתעה, הן משאלתה והן מתשובתו, ואמרה: "רגע, רגע, כבוד הרב… התכוונתי לשאול שאלה אחרת… רציתי לדעת אם כדאי לי להיכנס לשותפות עם ישראלי כאן בניו יורק…", והחלה לפרט את כל העניין, אך הרב קטע את דבריה: "לא, לא טעית! עניתי לך גם על השאלה הזאת… תעלי כעת לארץ ישראל, וכפי שאמרתי, מצפה לך שם תפקיד חשוב…"

"אבל כבוד הרב, איך אעלה כעת לישראל? איך אסתדר עם דירה, עבודה וכל יתר העניינים?"

"ברגע שתחליטי לעלות לארץ, תהיה לך דירה וכל מה שאת צריכה".

לאחר כמה ימים נערך משפט התביעה ורבקה זכתה בסכום כסף נכבד שלא ציפתה לו. אז נזכרה בדברי הרב והחליטה שהגיעה שעת הכושר לחזור לארץ. רבקה חזרה לישראל ובחרה להשתקע בתל אביב, ברחוב דיזינגוף. לאחר בואה החלה לעבוד כנציגת מכירות של חברת קוסמטיקה ידועה. היא נהגה לנסוע ברחבי הארץ ולהדגים שיטות קוסמטיות מיוחדות של אותה חברה. למרות שהסתדרה היטב בארץ, הייתה נתונה באיזו מועקה בלתי מובנת, ונהגה לשוחח רבות עם ידידיה כדי להשתחרר ממנה. היא חשה שאיזו צרה לא נודעת מאיימת על חייה. עברו תשעה חודשים מאז שהגיעה לארץ, תשעת ירחי לידה, ומועקתה הלכה וגברה.

יום רביעי אחד התעוררה מאוחר בבוקר. הייתה לה תחושת בטן נוראה לגבי אותו יום, אבל היא הייתה חייבת להספיק להגיע לעבודתה. היא פסעה במהירות ברחוב הסואן עד שהגיעה לתחנת האוטובוס, חיכתה דקות ספורות עד שהגיע אוטובוס מספר 5 ועלתה עליו בזריזות. האוטובוס היה מלא למדי. היו כמה מקומות פנויים, אבל רבקה בחרה משום מה לעמוד ליד הדלת האחורית ואחזה בחוזקה בידית הדלת מבלי להרפות. אנשים עלו ואחרים ירדו בתחנה הבאה ובתחנה שאחריה. שגרה תל-אביבית רגילה מאין כמותה ואז, כאשר התקרבו לתחנה השלישית, נשמע לפתע רעש נוראי ….

בוםםםםםםםםםם…

כל העולם היה נתון כעת במימד אחר לגמרי. חוקי הטבע השתנו לחלוטין. אוטובוס רגיל לגמרי הפך בהרף עין לפצצת מוות בוערת. קול פיצוץ שאין דוגמתו בעולם מילא את חלל האוטובוס ובעקבותיו אש אוֹכְלָה, חומרי מתכת לוהטים התפזרו לכל עבר באוויר הדחוס, גורלות אנשים שנקלעו לאוטובוס מספר 5 נחתכו באלפית שנייה …

לאחר הרעש הנורא והבלתי נתפס, חשה רבקה שהיא נדחפת מההדף העצום. לפתע ראתה מעליה אישה במצב מחריד מתעופפת באוויר. היא לא הבינה איך היא מסוגלת לראות את האישה עפה, עד שקלטה שבעצם גם היא עפה במקביל! בעת מעופה הרגישה שמשהו בלתי נראה תומך בה וכאשר נחתה על המדרכה, חשה שהינה מרופדת, אלמלא כן, הייתה נהרגת מהחבטה בלבד. לאחר כמה שברירי שניות ארוכים כנצח ולא נתפסים במוח אנושי, מצאה רבקה את עצמה שרועה על המדרכה במרחק שמונה מטרים מהאוטובוס הלוהט ואפוף העשן. על גופה היו מונחים שברי זכוכיות, שלא חדרו לגופה.

אז קמה והחלה לרוץ בכל כוחותיה. המחשבה היחידה שעלתה במוחה הייתה שעליה למלט את נפשה ולברוח לכיוון המנוגד לכיכר. והעיקר: לא להביט לאחור! בעת שברחה ניתכו מן השמים רסיסי זכוכיות מחלונות האוטובוס, אפר לוהט מגוף האוטובוס, ודם מהגופות שהתרסקו. הכל נחת עליה כמו משמים ופגע בה בעת מרוצתה המטורפת. היא כיסתה את עיניה והמשיכה לרוץ עד שהגיעה למקום מסתור ואז התמוטטה.

לאחר מכן הוסעה לבית החולים "איכילוב" ונלקחה לסדרת בדיקות שבהן גילו כי היא בריאה ושלמה לחלוטין. טיפות הדם הרבות שמילאו את בגדיה לא היו שלה, ולא נותרה בגופה אפילו שריטה אחת קטנה! גופה היה בריא אמנם, אבל במידה מסוימת היא איבדה עליו שליטה. במקום לדבר, גמגמה שברי מילים. היא אובחנה כנפגעת חרדה וזומנה למחרת בבוקר למחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים.

כאשר חזרה לביתה, כבר נודעו לה תוצאות הפיגוע הנוראי: עשרים ושניים הרוגים, כאשר כל השאר פצועים. כלומר, כולם נפגעו בגופם חוץ ממנה! המראות הנוראים רדפו אותה והיא לא האמינה שהיא נמצאת בביתה לאחר שעברה כזאת תופת. מסביבה הכל היה שקט לגמרי כמעט, רק רחש עלה מהרחוב ההומה, אבל באוזניה התפוצץ האוטובוס ללא הרף, האישה שנהרגה, נהרגה שוב ושוב ואילו היא ניצלה ללא הרף. הזוועה הכללית של הפיגוע השתלבה עם מזלה הפרטי המופלא, הרע הגמור והטוב הגמור התרוצצו בקרבה בערבוביה.

רבקה אמנם ניצלה מהפיגוע, אבל כעת פחדה שהמחבל יגיע אליה הביתה כדי לפגוע בה שנית. חששה שרודפים אחריה, שאפילו האדמה תפער את פיה ותבלע אותה. פחדה לישון לבדה והתקשרה לבנה וכן לידידה שלה שיבואו לישון עימה בבית. התחושה שהייתה לה לפני הפיגוע כי ‘מחפשים אותה’, התעצמה ביותר.

למרות שבנה וידידתה הרגיעו אותה בדבריהם ובעיקר בנוכחותם, היא שכבה על מיטתה ערה ומפחדת עד מוות. אורות בקעו מהרחוב המתרוקן מאדם. לפתע ראתה בבירור שנכנס לתוך חדרה גל שחור, כמו דיו כהה עם עיניים אדומות מפחידות ויורקות אש. הדיו התמלא והתמלא והתמלא עד שהגיע אליה… היא עשתה תנועות מבועתות כאשר הרגישה שהוא מגיע אליה, וצרחה: "לאאאאאאאאא! לא מוכנה! אני לא הולכת! לא רוצה! תעזוב אותי!"

רבקה הגיעה שוב למחלקה הפסיכיאטרית כדי לבקש עזרה ויצאה ממנה כשהיא מצוידת בכדורי שינה לרוב. היא הלכה לישון בביתה. כעת, בעיצומו של היום, בעודה עייפה מסיוטי הלילה, נרדמה מיד. לפתע הופיעו בחלומה סבהּ וסבתהּ שנפטרו, ואשר מעולם לא הופיעו בחלומותיה. הם הופיעו כמו בתמונת פוטו מיושנת ואצילית ואמרו לה: "רבקה אל תדאגי, אנחנו איתך ואנחנו שומרים עלייך בשמים. הכל יהיה בסדר, ורק תמסרי לאמא דרישת שלום…"

כשהתעוררה, הרגישה שנרדמה למשך אלפיים שנה ועתה הקיצה משינה ארוכה, מתוקה ומנחמת. קיבלה כוחות נפש עצומים והחליטה לשוב למקום הפיגוע הסמוך לביתה. שלד האוטובוס נלקח משם ונותרו ליד המדרכה רק שמאים, סקרנים למיניהם, ונרות נשמה מהבהבים.

כעת, לאחר כל האירוע, הדהדה בנפשה שאלה אחת נוקבת: מדוע היא נותרה בחיים בעוד שאחרים איבדו את ידיהם, רגליהם ואף את חייהם? איך יתכן שכל יושבי האוטובוס נפגעו, ורק היא נותרה ללא שריטה קלה?

אז הרגישה שהיא אינה אדון לחייה, שלא היא קבעה אם תשרוד את התופת הזאת ללא כל שריטה או לא, הרי כל הסיכויים היו שתיפצע קשה או תיהרג. כעת הבינה על בשרה שיש כוח החזק ממנה פי אינסוף והרגישה שהוא אותת לה בעוצמה שאין למעלה ממנה. הבינה שהיא בעצם שברירית מאוד ושאין לה לאן לברוח. הפיגוע תפס אותה לא מוכנה והראה לה את המוות בעיניים. כעת רצתה לדעת מהו הכוח העצום ומה הוא רוצה ממנה.

רבקה שאלה כמה אנשים מה כדאי לה לעשות והם ייעצו לה לברך ברכת "הגומל" בבית הכנסת בשבת הקרובה. באותה שבת הלכה לראשונה בחייה לבית כנסת. התיישבה בעזרת נשים וקיבלה ממישהי חומש "בראשית" כדי לעקוב אחרי קריאת פרשת השבוע, פרשת "וירא". היא שמעה מישהו קורא בתורה: "וַיְהִי כְּהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁך אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָפֶה…"

צמרמורת חלפה בכל גופה. היא חשה שהיא חוזרת לאירוע בכיכר. המילים הללו התאימו בדיוק לקול הפנימי שהורה לה אז להימלט על נפשה. לאחר מכן עלה העולה הרביעי לתורה ובפסוק הרביעי נאמר: "וַה’ הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵש מֵאֵת ה’ מִן הַשָׁמָיִם. וַיַּהֲפֹך אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה. וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח…"

שלושת הפסוקים הללו היו התגלמות מדויקת של מה שחוותה באותם רגעים נוראים, כאשר ראתה את האש והגופרית נוחתים משמים, וכאשר נמלטה ולא הביטה לאחור כדי לראות מה קורה בכיכר דיזינגוף. לרגע הרהרה בכך שרחוב דיזינגוף הוא הסדום ועמורה של ימינו. פרשת "וירא" הסתיימה ב"ובתואל ילד את רבקה". הרגישה לאחר הקריאה שהיא מקבלת את חייה ונולדת מחדש.

כאשר נתנו בידיה סידור, לא היו צריכים להסביר לה היכן לקרוא וכיצד להתפלל. היא הבינה את כל התפילה בבת אחת. המילים הקדושות עוררו בה כמיהה וגעגועים אינסופיים, עד שהחלה לבכות.

באותם רגעים הרגישה את ההשגחה העצומה. העובדה שאירועי יום רביעי מופיעים בדיוק בפרשת השבוע ודווקא בעולה הרביעי, מורה על כך שזו חייבת להיות הדרך שבה עליה ללכת.

בשבוע לאחר מכן התקיימה בכיכר דיזינגוף עצרת התעוררות קטנה עם הרב אורי זוהר, שדיבר על כך שעלינו לפשפש במעשינו ולחזור בתשובה. בשבת הבאה התארחה רבקה אצל משפחה דתית בתל אביב, גזזה את ציפורניה, החליפה את מחלצותיה, והרגישה שנולדה בכבשן האש והפכה לאדם חדש.

סיפורה הנורא והנפלא החל להתפרסם ורבקה הוזמנה במשך תקופה ארוכה ביותר מדי ערב כמעט בכל רחבי הארץ, כדי לספרו באוזני הרבים. אז הבינה את דברי הרב מניו יורק לגבי התפקיד החשוב שעליה למלא בארץ הקודש.

* * *
ליצירת קשר לסיפור תשובה -odedmiz@actcom.co.il
(מתוך הספר אור חוזר 2)