לימוד

 

 

כשהתלמיד שומע תורה מהרב ונתבטל רצונו כנגד רצון הרב, בזה ידע, ששמע, כי כשלא נתבטל רצונו, אף על פי ששומע, אינו שומע. גם כשנתבטלו הרגשותיו בשעת השמיעה, ידע גם כן ששומע.

 

בשעה שהתלמיד בא לשמוע תורה מפי הרב, אז גם הרע של התלמיד, כלומר: הקליפות, שנבראו על ידי הרע שלו, באים גם כן לשמוע ולינוק, אבל על ידי שכל תלמיד אינו שומע אלא את מה ששייך לנשמתו, על ידי זה בורחים הקליפות ואינם יכולים לשמוע. אבל יש קליפה דקה, שהיא קרובה לקדושה, והיא אינה בורחת, אלא כשיש בתורה ישועת ישראל, אז היא גם כן בורחת, וסימן לדבר: "וישלח משה את חותנו", ונאמר: יתרו קודם מתן תורה – בא והלך לו.

 

המוציא דברי תורה בפיו ניצול מדין סקילה.

 

לא בכל מקום אדם זוכה לסגל תורה ומעשים טובים, בשביל זה הקב"ה מסבב סיבובים, שיצא זה האדם ממקום הזה למקום אחר.

 

כשאדם לומד עד שנתייגע, בזה ממתיק דינים ומעורר רחמים. גם על ידי זה מעורר רחמים אצל אביו בקבר.

 

על ידי תורה בא לאמונה, ועל ידי אמונה בא לקידוש-השם.

 

זכי הראות יכולים לראות את האדם, לדעת מי רבו שלימדו תורה. ודווקא כשמכירים את תואר פני הרב, כי על ידי ההלכות שלמד מרבו נעשה פני התלמיד כתואר פני הרב, כי ההלכה היא חוכמתו המאירה תואר פניו – "חוכמת אדם תאיר פניו", וכשמקבל את ההלכה מקבל חלק מתואר פניו, ולפי ריבוי ההלכות כן נתרבה חלקי תואר פניו.

 

על ידי קדושת השם יתברך, ההתנשאות של ראשי הדור בתוקף עוז, ועל ידי זה נחשב בעיני כל המצווה של הכנסת אורחים, ועל ידי זה הלומדים זוכים שהלכה כמותם.

 

מי שמחמיר לאחרים ומקל לעצמו ואומר על מה שלא שמע ששמע, על ידי זה אינו זוכה לראות ביופי המלך, כי הקליפה של אדום, שהיא יראה רעה, מחשיך מאור עיניו מלהסתכל ביופי פני המלך.