ליפול ולקום

היא באה במפתיע, כמו מארב
של מחבלים. אתה חש נבוך ומבולבל
וכל החושים שלך מעורפלים, אך היא
מתרחשת תמיד לפני העלייה והיא
שלב הכרחי. את זה חשוב שתדע!

הדרך אל הגאולה, גאולת הכלל וגאולת הפרט, אינה דרך ישרה וחלקה כלפי מעלה. היא עוברת תהליך של ירידות ועליות, יש נפילות ויש זינוקים קדימה אבל לעולם נמצאים בתנועה. אין מצב שהאדם דורך במקום. גם חייו של האדם מטבעם אינם זורמים בקצב אחיד ובמסלול קבוע. נכון יותר לתאר אותם כשורה של עליות וירידות ואפילו נפילות ממש, אבל יש לאדם את הבחירה אם להישאר ‘על הפנים’ בנפילה, להתבוסס ברחמים עצמיים ובייאוש או להחליט לקום, לצאת מתוך הבור ולהמשיך ללכת הלאה.

"מוציא אסירים בכושרות" (תהלים סח, ז). תבחר מה עדיף לך, בכושרות ובבכי או בשירות ותשבחות – שבח והודיה לה’. "ניסיון" מלשון "לנוס", לברוח, לא להתמודד, או מלשון נס – להתנוסס. זהו רמז ברור שהקב"ה נותן לנו בחירה חופשית או לצמוח או לצנוח. הניסיון ניתן לנו מאת ה’, והבחירה שלנו תהיה אם נקבל אותו בשמחה ובאמונה ונדע שהכל היה לתכלית הטובה ובהשגחה פרטית מדוקדקת, או חלילה ניפול לתהומות הבלבול, הייאוש והעצבות, חס ושלום.

כולנו מכירים את טעמה של הירידה או הנפילה הרוחנית. זו בדרך כלל מתרחשת לא הרחק מן העלייה. היא באה במפתיע, כמו מארב של מחבלים. פתאום האדם מאבד את האש הפנימית שבערה בו, את החום וההתלהבות. החשיבה נעשית מעורפלת ומרגישים קרירות וחוסר וודאות. לפתע מתעוררים בו כל מיני כוחות פנימיים או חיצוניים שמתלבשים בכל מיני אנשים שמטרידים אותנו ומכניסים בנו ספיקות וחלישות הדעת בעוצמה גוברת. ה"נופל" עומד נבוך ומבולבל ולא מבין למה זה קורה לו דווקא לאחר עלייה כל כך יפה.

"מי יעלה בהר ה’ ומי יקום במקום קדשו" (שם כד, ג). הרבה מנסים לעלות בהר ה’, ובדור של עקבתא דמשיחא זה נראה כמו לטפס על קיר זכוכית חלק, כמעט משימה בלתי אפשרית. רק יחידי סגולה מצליחים בהתמדתם ובעקשנותם להתגבר על כל המניעות, לעלות בהר ה’ וגם לקום במקום קדשו. יש לנו את האפשרות לנצל את זמן הירידה על מנת לבסס ולחזק את האמונה והרוחניות שלנו, ולקבל השגות ותובנות חדשות.

"אין אדם עומד על [מבין] דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם" (גיטין מג, ע"א). ניתן לרכך את הנפילה על ידי הידיעה, שכאשר האדם נמצא למעלה, יבין כי לא לעולם חוסן ולא ייכנס למצב של זחיחות הדעת, ויודה לה’ על כל דבר וטובה שמקבל ממנו. וכשהאדם נמצא למטה, בנפילה, אל ייפול לייאוש ועצבות, כי "אין שום ייאוש בעולם כלל" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, תורה עח), כי עוד יגיע הזמן שבו יחשוב שהכל אבוד וזה יהיה בדיוק הרגע שבו תתחיל הישועה.

הירידה היא שלב טבעי במעבר ממדרגה קודמת לדרגה גבוהה הרבה יותר. האדם אינו צריך ליפול ברוחו נוכח הירידה שחלה אצלו, אלא להיפך, עליו להתעודד ולהתחזק לקראת העלייה הגדולה הצפויה לו לאחר הירידה כי "לפום צערא אגרא" (אבות ה, משנה כב) – לפי הצער כך השכר.

בין "יש" ל"יש" צריך להיות מצב של "אין", בין שלב אחד לשלב שני בסולם יש חלל ריק. כשמדובר בעלייה קטנה, מדורגת, שלב ה"אין" הוא זעיר ולפעמים כמעט בלתי מורגש, אך כאשר צריך האדם לעלות למדרגה גבוהה מאוד ממדרגתו הקודמת, הוא חייב לעבור שלב של ירידה ואף נפילה, כאשר במהלך הנפילה הוא משתחרר מהמושגים ומאמות-המידה של דרגתו הקודמת, ואז נפתח אצלו מקום פנוי לקבל מושגים חדשים של הדרגה החדשה. כאשר מדובר בעלייה של ממש לדרגה חדשה לגמרי, אי אפשר להישאר בעולם המושגים של הדרגה הקודמת, השלב הקודם, אף שהיה טוב וקדוש כשלעצמו, הוא עלול להפריע לתהליך קליטת המושגים החדשים וחייבים להיפרד ממנו.

מצב זה, שבו האדם עוזב את דרגתו הקודמת אך טרם קיבל את דרגתו החדשה, הוא היוצר את הירידה או הנפילה. בתקופת מעבר זו מרגיש האדם חוסר וודאות וחוסר יציבות, כי עדיין לא רכש את הכלים לעבודת ה’ במדרגתו החדשה. עצם המודעות לתהליך וחיזוק האמונה שהכל בהשגחה והכל לטובה, אחיזה בתפילה, בתורה ובמצוות – ככל שהאדם מסוגל באותו זמן, וגם הידיעה שזה מצב זמני והכרחי, יכולה לעזור לאדם לעבור את השלב הזה בשלום.

גרעין שנטמן באדמה, עליו להירקב לגמרי בטרם יצמח ממנו אילן חדש. כך גם שלב הירידה מאפשר את צמיחתו של שלב חדש ונעלה יותר.

כל חיינו הם בבחינת "רצוא-ושוב" (ראה ליקוטי מוהר"ן קמא, תורה ד) ועל כך נאמר בספר משלי: "שבע ייפול צדיק וקם" (משלי כד, טז). הנפילה אצל הצדיק אינה תאונה מקרית, אלא חלק מעבודתו ואפילו שלב הכרחי בהתקדמותו ובהשתדלותו.

הירידות והעליות מעידות שהאדם שרוי בתהליך של עלייה, שהוא חי ומתקדם, מרגיש את המניעות ואת ההתנגדות ויחד עם זה מתאמץ לעלות בהר ה’. זה בודאי עושה שעשועים ונחת-רוח בשמים. בורא-העולם מבקש מאתנו רק את הרצון, היגיעה ולפעמים גם מסירות נפש, וכפי שאומר לי כל הזמן מורי ורבי הצדיק והטהור רבי שלום ארוש שליט"א, התוצאה לעולם בידי שמים. אין להתגאות מן העליות ואין להתייאש מן הירידות.

דווקא יציבות ממושכת עלולה לרמוז על קיפאון בעבודה ה’. אדם שדרכו ישרה בעיניו ואין בה עליות ומורדות, יש לו בהחלט סיבה לחשוש שמא דרכו אינה דרך צדיקים. יש כאלה שלא ירגישו מניעות והתנגדות כלשהי בדרכם, זה מפני שהם כבר מזמן שבויים ביד יצרם הרע וזורמים עם רצונו.

"לעתיד לבא מביאו הקדוש-ברוך-הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין והללו בוכין – צדיקים בוכין ואומרים ‘היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה’ ורשעים בוכין ואומרים ‘היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה’" (סוכה נב, ע"א). הצדיקים שנלחמו עם יצרם והתגברו על המניעות כדי לעבוד את ה’, ידמה להם כהר גבוה ותלול ויבכו איך הצליחו לעלות עליו.

גם כאשר יש לצדיק ‘נפילה’ אין זו נפילה אמיתית, ככתוב בתהילים (ל"ז, כד): "כי ייפול לא יוטל". גם בעת הירידה נשאר באדם רושם מסוים ממדרגתו הקודמת ובכוחו הוא עולה ומגיע למדרגתו החדשה, וכך גם בירידה שלפני הגאולה, שנקווה שתבוא במהרה בחסד וברחמים, למרות מצבנו השפל מבחינה רוחנית – שנראה כביכול שאנחנו הדור שהכי רחוק מהגאולה – דווקא אנו קרובים יותר לגאולה, ומתוך ההעדר יבוא הגילוי הגדול של ייחוד ה’ בכל הבריאה. האנושות מגיעה לסוף הדרך שהיא למעשה תחילת עידן חדש, עידן ימות המשיח, השבת של הבריאה. כפי שאמרנו, עוד יגיע הזמן שבו נחשוב שהכל נגמר… וזה יהיה בדיוק הרגע שבו הכל יתחיל.

שנזכה להיות מאלה הזוכים לעלות בהר ה’ ומסתופפים בהר קדשו, שייבנה במהרה בימינו, אמן!

* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס", ב- www.lazerbrody.net