ליקוי הלב

אחרי 32 שנות נישואים רק
התחלנו להרגיש שהלבבות שלנו
סוף סוף מתאחדים, וזוכים למה
שאני מכנה "ליקוי הלב"…

בשבת הקודמת, נר ראשון של חנוכה, בעלי ואני חגגנו את יום הנישואים ה-32 שלנו. 32 שנים מלאות בעליות וירידות, אבל באהבתו ורחמנותו של השם התגברנו, והנה אנחנו כאן (ובעזרת השם עם עוד 60 פלוס, מלאות שמחה ובריאות).

לפני 33 שנים…

בדיוק חזרתי מחופשה עם חברה בלוס אנג’לס, בפאלם ספרינגס. בערב, יצאתי לשתות משהו עם חברה טובה, ריסה (שם בדוי כמובן) באחד הדיסקוטקים שבעיר. כשהתיישבנו ליד השולחן ודיברנו על הטיול שלי ועל תוכניות לעתיד – לעבור לגור בקליפורניה, בחור אחד ניגש לחברתי היפה, הגבוהה והבלונדינית והזמין אותה לרקוד. ברגע שהיא הלכה, עוד בחור נחמד, שהיה נראה קצת מבולבל, ניגש אלי והזמין אותי לרקוד. כשהיינו על רחבת הריקודים, שמחתי להכיר שבן הזוג לריקוד הוא בעצם בחור יהודי מרוקאי עם מבטא צרפתי מתוק. מה היו הסיכויים שאפגוש בחור יהודי נחמד כזה בדיסקוטק של העיר הגדולה? אחרי שחזרנו לשולחן, ריסה ואנו המשכנו עם השיחה שפתחנו בה, לפני הריקוד, ובהמשך החלטנו לחזור הביתה. לא יכולתי לתת להכרות המעניינת שהייתה לי עם אותו בחור לחמוק כך סתם מהידיים, אז עשיתי איזה ‘דיל’ עם עצמי: בנונשלנטיות אעבור ליד שולחנו בדרכי לשרותי הנשים, ואם הוא יבקש את מספר הטלפון שלי, אתן לו. ואם לא, אמשיך בדרכי.

ו-וואלה! כשעברתי ליד השולחן שלו, הוא ביקש את מספר הטלפון שלי. (המשחקים שאנשים משחקים בעולם של שטויות…). נפגשנו. פגישה הובילה לעוד פגישה והשאר היסטוריה.

על פני השטח, כל הסיטואציה הזאת נשמעת מתוקה. אבל בתוך הסיפור הקצר הזה, מסתתרים להם מספר ניסים שעד לא מזמן למדתי להעריך אותם, מכיוון (וזה קרה אחרי שקראתי את הספר בגן האמונה מאת הרב שלום ארוש) שהאמנתי באמת שהיה זה רצון השם לאחד בינינו.

הנס הראשון – הייתה זו הפעם הראשונה והאחרונה ששנינו, בעלי ואני, הלכנו לדיסקוטק הזה. הנס השני – מאוחר יותר נודע לי שלכתחילה הוא התכוון להזמין לרקוד את חברתי, ריסה, אבל מכיוון שהיא כבר לא הייתה שם, זה ‘הסתדר’ לנו. הנס השלישי – לתת לו את מספר הטלפון שלי זה לא משהו שהיה בידיים שלי, מכיוון שלהשם היו תוכניות בשבילנו.

זה די מדהים כאשר אדם מבין את המורכבות שיש בתוכניות שבורא עולם, יתברך שמו, רוקם כדי לעזור לו במפגש עם החצי-השני שלו. בחור ספרדי ממרוקו ובחורה אשכנזייה מקנדה. שום דבר טבעי לא היה גורם שדרכם של שני אלה תיפגש, בשלב כלשהו, בתוך הקדירה הענקית של העולם הזה, מבלי שידו של השם תהיה בה. דבר זה לכשעצמו הוא נס וכאשר אדם מפנים את העובדה שיש סיבה לכל דבר שהשם עושה, וזה רק לטובה, זה מעורר אותו לחשוב על זה יותר לעומק. וזה מה שקרה לי.

לכן, אי אפשר שלא להתבטל למושג "נשמות תאומות", כי זה מה שאנחנו, פשוט נועדנו אחת לשני. זה גם לא מפתיע שיום נישואינו נקבע מראש לערב בו מדליקים את נר חנוכה הראשון, חג האורים והניסים. וכאנשים הגרים בעיר הגדולה, קצת בפיזור ולא בתוך קהילה יהודית, היינו צריכים למצוא בית כנסת אורתודוקסי נגיש ופנוי (והבחירה בבית כנסת אורתודוקסי הייתה רק בגלל שחלק מקרובי המשפחה שלנו התקרבו לחיי תורה ומצוות ורצינו לכבד אותם). אחרי ששוחחנו עם כמה מהאנשים בבית הכנסת, נשארנו עם האופציה היחידה שנותרה לנו… הערב בו מדליקים את הנר הראשון של חנוכה.

הגימטרייא של המילה "לב" היא 32, שהיא סמל מדהים ואבן דרך בחיינו. על פי ההסבר מ"ויקיפדיה", ליקוי מאורות הוא אירוע אסטרונומי המתרחש כאשר עצם שמימי נע אל תוך צילו של האחר (מתאים לליקוי חמה וליקוי ירח). אם נתבונן על גבר ואישה (המקרה שלנו, למשל), שהם שני ‘יצורים’ משני כוכבים שונים (תיאור מטפורי ומציאותי כאחד, למרות הניגוד המוחלט ביניהם), על פי כל הסברות ואחרי 32 שנות נישואים ההרמוניה בבית אמורה להיות מושלמת, שנינו צריכים להסתדר אחת עם השני כמו בהסבר על ליקוי המאורות. אבל, אחרי 32 שנות נישואים רק התחלנו להרגיש שהלבבות שלנו סוף סוף מתאחדים, וזוכים למה שאני מכנה "ליקוי הלב".

הייתה תקופה (וזה היה מזמן) שחשבתי להתגרש, כפי שהרבה זוגות עושים. אבל אני מ’הדור הישן’ ותמיד האמנתי שנישואים הם מחויבות לכל החיים. לצערנו, כפי שכולנו רואים ושומעים היום, אחוז מקרי הגירושין רק עולה ועולה. בשיחה שהייתה לי עם חברה לפני מספר שנים, היא שאלה אותי: "מה יותר טוב שם בחוץ?" כשהרהרתי בתשובה שאתן לה, לקחתי בחשבון את כל השיחות שהיו על עם כמה וכמה נשים בנושא זה, ונראה כי לכולן היו את אותן תלונות וטענות. כל גבר שאקח בחשבון ושאולי אתחתן איתו, אחרי הגירושין אם בכלל, יהיה לפי כל ההסתברויות והאפשרויות עם מטען לא רצוי בכלל. ומשל קצרצר עולה בראשי: אם כולם היו מתבקשים לשים את כל הבעיות והצרות שלהם בתוך גיגית גדולה במרכז החדר, ואחר כך כל אחד יבחר בעיה מהגיגית, כמעט כולם היו לוקחים את הבעיות שלהם בחזרה…

הפתרון האמיתי, אחרי הכל, לא הגיע מהשיחות עם חברותיי. הוא הגיע מהדברים שלמדתי מרבי נחמן מברסלב זי"ע. ובמיוחד, עיניי אורו מדיסק של הרב אליעזר רפאל ברוידא, השם יברך אותו, ששמעתי באותה תקופה – "אישה בונה". שמעתי עוד כמה דיסקים שאף הם עוזרים (שלום בבית, קשר משפחתי וכו’). אבל הדיסק הזה גרם לי להבין שיש לי את הכוח לשנות את חיינו. סוף סוף הבנתי את זה, כאמא וכרעיה, שחלק מהמצב אליו נקלענו, בעלי ואני, דבר שהשפיע על תפקוד המשפחה כולה, היה באחריותי. ומן הצד השני, שיש בתוכי, כמו בכל נשות ישראל היקרות, פוטנציאל אדיר לקחת חלק, ואחריות, בשלום הבית שלנו. לא רק שיכולתי להכניס אור לחיים שלי, אלא גם לחייו של בעלי וילדיי. ברגע שהתחלתי להסתכל על החיים עם אמונה עמוקה כזו, דברים השתנו, ומהר.

חיי נישואים הם לא פיקניק וגם לא איזו דרך קלה, או דרך קיצור, שאדם בוחר ללכת בה. הם מסוג הדברים שמצריכים עבודה תמידית משני בני הזוג. ניסיתי ליישם את מה שלמדתי בנושא של לדון לכף זכות את הזולת, לא לראות את החסרונות והפגמים שבשני, אלא רק את הטוב, ויש המון, לשלוט על הכעס והביקורתיות. וזה עובד. התוצאות נפלאות.

מכאן אודה לך, בעלי היקר, שקיבלת אותי כפי שאני ומי שאני. תודה לרב ברוידא ולרב שלום ארוש היקרים על כל ההדרכה הרוחנית וההשראה שהענקתם, ועדיין מעניקים, לי. והתודה המיוחדת מופנית אליך השם יתברך, המלך הרחמן, שתמיד שם ועונה לתפילותיי.