פרשת השבוע לך לך – לך לעצמך
פרשת השבוע לך לך - זהו בעצם סוד החיים: מהחושך הגדול, מהחיפוש המבוכה והספק, להגיע אל האור הגדול. והנשמה, שמכירה את האמת הזו, מוכנה לעבור הכל כדי להגיע לזה.
פרשת לך לך
לך לעצמך ולנשמתך
רבי נתן, בספרו "ליקוטי הלכות", מבאר את הציווי "לך לך" כהליכה אל נשמתנו, אל מקור מחצבתנו, וכלשונו: "וזה שאמר ה' יתברך לאברהם, שמרמז בזה לכל אדם שבעולם "לך לך" – שמזהיר את האדם שילך לעצמו, כי עצם האדם מה שנקרא 'אני' הוא רק הנשמה. וזהו שמזהרת התורה את האדם "לך לך", שתלך לעצמך, היינו למקור נשמתך, שכל הילוכך ונסיעתך וכל דרכיך בזה העולם – בכולם תכוון לילך לך למקור נשמתך שזה עיקר עצם האדם. וזהו "מארצך", מארצך דייקא, היינו מתוך ארציות וגשמיות שלך וכו', "ומבית אביך" שהם המשפחה והשכנים וקרוביו וכו', ולפעמים על ידי דעותיהם וסברותיהם ההפוכות מן האמת, מכולם אתה צריך לצאת ולילך לך לנשמתך וכו', וזהו "אל הארץ אשר אראך" שהוא ארץ ישראל, שהיא כלליות הקדושה ששם בית המקדש ששם מקור כל הנשמות, ועל זה מזהירו "לך לך" לנשמתך" (אורחות חיים, הלכות שבת, ז).
אנחנו, זה הנשמה שלנו המשתוקקת ונכספת אל יוצרה, הקב"ה. היא לא מוכנה להתפשר או להסתפק בפחות. לכן צריך כל אחד לזכור שהוא זו נשמתו. ואם, חלילה, נופל האדם לתאוות העולם הזה, או פוגם במחשבות רעות, או בקנאה, גאוה וכעס, עליו לדעת שזה לא הוא, אלא היצר הרע שהשתלט עליו, מכיון ש'אני', כלומר נשמתי, תמיד שואפת אל הטוב, לכן מה שעובר עלי מהבחינה הזו לא בא מצד הנשמה הקדושה.
על הפסוק "לך לך מארצך וכו'" ישנה שיחה על רבינו הקדוש עם אדם עשיר לפני נסיעתו של רבינו לארץ ישראל, וזה תוכנה:
מספרים על איש עשיר ומיוחס שרצה להתלוות אל רבינו בנסיעתו לארץ ישראל. כששאל אותו רבינו: "מפני מה אין אתה נוסע?" השיב לו: "אם תקחו אותי עמכם אסע עמכם מיד". רבינו הזדעזע ואמר: "כשרוצים באמת לבוא לארץ ישראל אומר 'אם אקח אותו יסע?' כך רוצים לבוא לארץ ישראל? הלא כשרוצים לבוא לארץ ישראל צריכים ללכת רגלי, כי ה' יתברך אמר לאברהם "לך לך" – לך דייקא, שצריכים ללכת רגלי ממש כדי לזכות לבוא לארץ ישראל". ואמר זאת בהתלהבות גדולה מאוד. (מתוך ימי מוהרנ"ת).
ללכת אל הנשמה זה כמו ללכת לארץ ישראל, אל הארץ הקדושה, ששם מקור כל הנשמות. לכן צריך לכסוף לבוא לארץ ישראל וצריך להתעקש ולהגיע אל הנשמה שלנו, למרות כל מה שעובר עלינו.
לפעמים, צריך לעבור בחושך כדי להגיע אל האור הגדול. הנשמה יודעת זאת והיא מוכנה לעבור כל דבר כדי שתוכל בסופו של דבר להתחבר עם ה'.
הפרשה שלנו מספרת על ירידתו של אברהם אבינו למצרים, "כי כבד הרעב בארץ". אומר על כך הזוהר הקדוש: לא ציווהו הקב"ה לרדת למצרים, כנאמר: "ויהי רעב בארץ וירד אברהם מצרימה", אלא הוא ירד מעצמו.
אומר הרב צנעני שליט"א: אברהם אבינו הגיע למצרים כי ידע בפנימיותו שרק אחרי שיגיע לחושך הגדול ביותר יוכל לצאת לאור גדול ביותר. הרעב היה רק סיבה חיצונית למסע הזה (שבת "לך לך" תשס"ה).
זו גם הסיבה שה' יתברך לא גילה לאברהם את הארץ מיד, שהרי אמר לו "לך לך…אל הארץ אשר אראך" ואברהם אכן יצא לדרך בלי לדעת לאן הוא הולך, וכדברי רבי נתן: "כדי שיצטרך לחפש ולבקש אחר רצונו יתברך היטב, כדי שיהיה נבוך ומסופק ואעפ"כ יחפש ויבקש אחר רצונו, ועל ידי הבקשה והחיפוש יזכה לעליה גדולה" (נפילת אפיים, ו', ח').
זהו בעצם סוד החיים. מהחושך הגדול, מהחיפוש המבוכה והספק, להגיע אל האור הגדול. והנשמה, שמכירה את האמת הזו, מוכנה לעבור הכל כדי להגיע אל האור ולהתאחד עם בוראה. "כי באמת בכל אחד מישראל יש נשמה יקרה שיש לה כוח גדול לעמוד כנגד היצר הרע וחילותיו. ומי שרוצה לילך בדרך הקודש, צריך להמשיך עצמו אל נקודת האמת לאמיתו המושרש בו מצד נשמתו שהיא חלק אלו-ה ממעל, שהוא עצם האמת, וזהו עיקר עצמיות האדם, כי כשאומר האדם: "אני", או "לי" או "לך" מכוון הכל על עצם האדם שהוא נשמתו, ולא על הגוף שנקרא רק בשר ודם" (אוצר היראה, אמת ע"ד).
זהו מאבק ארוך ולעיתים אף מייגע. בכל פעם שהאדם מושך עצמו אל הקדושה, שזהו בחינת נסיעת אברהם אבינו לארץ ישראל, אזי דרכם של הטומאה השקר והחושך להיות כרוכים אחריו ולהחשיך לו ח"ו, שזה בחינת "וילך אתו לוט" (לוט מסמל את החושך והשקר).
זוהי העבודה שלנו. לברר את האמת מתוך חשכת השקר ולמשוך עצמנו לדרך התורה הקדושה שהיא דרך האמת. לנתק עצמנו מהרע ולדבוק בטוב. למשוך עצמנו לימין כפי שאומר אברהם אבינו ללוט: "היפרד נא מעלי, אם השמאל ואימנה". או-אז זוכים לאותו נועם העליון שאנו כה משתוקקים אליו, לשמחה גדולה, להבין שה' אוהב אותנו אהבה אינסופית ומתגעגע אלינו. לדעת שכל תזוזה קטנה כאן למטה עושה רעש גדול בשמים. לזכות למתיקות של החיים.
המאמין הראשון
פרשה זו מפגישה אותנו לראשונה עם אברהם אבינו, שממנו החלו אלפיים שנות תורה ("ואת הנפש אשר עשו בחרן") אחר אלפיים שנות תוהו (סנהדרין צז, ע"א). זהו המפגש עם המאמין הראשון וראוי שנלמד ממנו ונתחזק באמונה, שהיא הבסיס והיסוד לכל עבודת ה' שלנו.
"ויהי רעב בארץ" – אומר רש"י הקדוש: באותה הארץ לבדה, לנסותו אם יהרהר אחר דבריו של הקב"ה שאמר לו ללכת אל ארץ כנען, ועכשיו משיאו לצאת ממנה. ואברהם עומד בנסיון ויוצא מן הארץ. ועוד הבטיח לו הקב"ה ממון ובנים והרי (היציאה אל) הדרך ממעטת שלושה דברים: את הממון, הבנים (פריה ורביה) ואת השם. (עכ"ל). ואם כך, אברהם אבינו אמור לחשוש מלצאת לדרך, אך בכל זאת מגלה אמונה ובטחון ויוצא. וכשהבטיח לו הקב"ה כי ירבה את זרעו ככוכבים בשמים – "האמין בה' ויחשבה לו לצדקה". הוא לא שאל ולא ביקש שום אות ומופת על כך, לכן הקב"ה החשיב לו אמונה זו לזכות ולצדקה.
אל פסגת האמונה מגיע אברהם אבינו בפרשה הבאה, בסיפור העקדה, כשהלך לעקוד את בנו יחידו כדי לקיים את רצון ה', ובאותו זמן לא פקפק ולו לרגע במה שהבטיחו הקב"ה, "כי ביצחק יקרא לך זרע".
כשנביט על חיינו נראה מצבים בהם התרחקנו מאוד מן האמונה. כל ביטוי של כעס, כל דאגה או עצבות, טענות כלפי אחרים – כל אלה הם ביטויים של חוסר אמונה. כי אם היינו באמת מאמינים שהכל מאת ה', שהכל מושגח בהשגחה פרטית והכל לטובה, אז מדוע לדאוג? לכעוס?
על כך אומר הרב שלום ארוש שליט"א בספרו "בגן האמונה": "אם היתה לבני העולם אמונה, היו כולם רגועים ושמחים והכל היה מתנהל על מי מנוחות מאחר וכל אחד היה יודע שחייו מנוהלים בהשגחה עליונה ואין מקום ללחץ, כעס ועצבים…כשאדם מאמין שהכל לטובה, הוא יראה עין בעין שהכל באמת מתהפך לטובה ויצא מכל היסורים והצרות שיש לו".
אם משהו משתבש, אם משהו גורם לנו צער – נאמר לעצמנו שבודאי הדבר לטובה אפילו שקשה לנו, הרי אין דבר רע יורד מן השמים, אלא רק טוב. כשזוית הראיה תהיה אחרת כך גם הדברים ייראו אחרת.
מסופר על צדיק ירושלמי, בן דורנו, שכל פעם ששאלו אותו לשלומו היה משיב: 'ברוך ה'. הכל לפי התוכנית'. פעם אחת שאלו אותו: 'איך זה שאצלך תמיד הכל מסתדר והולך לפי התוכנית?' השיב: 'לפי התוכנית של הקב"ה'.
יהי רצון שרוח האמת והאמונה הנושבת מתוך פרשה זו תעורר אותנו לחתור ולהגיע אל האמת שלנו, למקור נשמתנו ולהתחזקות באמונה, ועל ידי זה נהפוך את חיינו לחיים של שמחה ואהבה.
ט' חשון התש"ע
10/27/2009
מזכה הרבים בס”ד
איך עושים הוראת קבע לרב מנחם אזולאי?
ט' חשון התש"ע
10/27/2009
בס”ד
איך עושים הוראת קבע לרב מנחם אזולאי?
ז' חשון התש"ע
10/25/2009
מדהים פשוט אור נפלא על הפרשה