לכבוד יום ירושלים
אני חולפת על פני דוכן עמוס ערימות של חלווה בכל מיני צבעים, אחר כך חולפת על פני חנות נעליים, אחר כך חנות תופים... אני מתקרבת!
אתמול אחר הצהריים, עשיתי לי הפסקה מעבודת הכתיבה – כן, הייתם מאמינים! – והלכתי לכותל כדי להתפלל תפילת מנחה.
כשהלכתי, הרגשתי שאני כמעט רוקדת בכל פסיעה שאני עושה ברחובות העיר. אח, כמה שאני אוהבת את הילדים היהודים התמימים והמקסימים, ששיחקו בכדור ובחבל קפיצה, על מדרכות הרחובות, והתקהלותם גרמה לכך שהמעבר עליהן היה כמעט בלתי אפשרי.
חלפתי על פני שלושה גברים חסידיים שעמדו באחת מפינות הרחוב, והיו שקועים באמצע שיחה. כשעברתי לידם, שמעתי אחד מהם אומר: "זה סותר את רש"י…", חייכתי. אני כל כך גאה להיות חלק מעם קדוש, מאומה קדושה, שמוצאים בכל הזדמנות לעסוק בדברי השם, דברי קודש, אפילו בפינה של רחוב עמוס.
כעבור מספר דקות עברתי ליד שתי אמהות, מדהימות בפשטותן, הנהנות להן ממזג אויר קר ומרענן, שלא אופייני כלל לתקופה זו. הפנים שלהן מוכרות לי, ואנו מברכות אחת את השנייה בשלום.
כאשר פניתי מרחוב שבטי ישראל לכיוון העיר העתיקה, נשימתי נעתקה לנוכח מראהו המדהים של איזור שער יפו, שנגלה אלי. אח ירושלים, ירושלים היקרה והאהובה שלי! למרות מגורי בעיר הזאת במשך כמה עשורים – כאן בארמונו של המלך – אני עדיין נדהמת ומודה על הזכות העצומה שנפלה בחלקי – להיות חלק מתושבי העיר הנפלאה הזאת.
עברתי דרך כיכר צה"ל לכיוון העיר העתיקה, חוצה את שער יפו ופונה שמאלה, דרך השוק הערבי. אני לא מעוניינת לקנות שום דבר ממגוון הפריטים הרבים המוצעים שם למכירה, אלא רק מפלסת את דרכי במהירות בין ההמון ומנסה לשמור על יציבות, כי אבני הרחוב מחליקות מאוד. אני ממהרת, נעשה מאוחר, ואני רוצה להתפלל מנחה לפני שהשמש תשקע.
אני חולפת על פני דוכן עמוס ערימות של חלווה בכל מיני צבעים, אחר כך חולפת על פני חנות נעליים, אחר כך חנות תופים… אני מתקרבת! אני פונה ימינה והולכת לכיוון המדרגות, עוברת את נקודת הביקורת. סוף סוף, אני מול הכותל.
עוד מעט תשקע השמש. אין לי זמן מיותר! בזריזות נטלתי את ידי ומיהרתי – כמעט רצתי – ליבי נכסף לעמוד מול הכותל ולהתפלל אל בוראי.
ברוך השם, ניתנה לי הזכות לגור בירושלים. יהי רצון שהשם יזכה את כולנו, כל נשמה יהודיה יקרה, לגור בעיר הקודש, שתבנה במהרה בימינו, אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור