ללכת שבי אחריך

"אם אקום עוד יום ככה, לא יהודיה,
כגויה ששומרת תורה ומצוות, עדיף
לי לא לקום בכלל", כך מספרת תמר
פולר, זמרת צעירה מרומניה שהחליטה
להתגייר. רות המואבייה גרסת תשס"ט.

הדיינים בבית הדין לגיור פוגשים מדי שבוע עשרות אנשים המבקשים להתגייר, אך לא בכל יום הם פוגשים זמרת צעירה מרומניה, יפיפייה, שהייתה בעברה נוצרייה אדוקה, ועתה מתחננת בפניהם להיות יהודייה, כי מבחינתה זה או להתגייר או למות. אחרי שתמר פולר (לשעבר אנדריאה) שרה בפניהם את "שמע ישראל", גם הדיינים הקשוחים ביותר לא יכלו להישאר אדישים.

תמר פולר (25) נולדה ברומניה בשם אנדריאה. מגיל צעיר הייתה מוכשרת וחכמה והייתה נוצרייה אדוקה. "מאוד האמנתי בנצרות" היא מספרת, "שמרתי את המצוות, התפללתי ולמדתי. יכולתי להרוג מישהו בשביל הדת".

לא הייתה לה ילדות קלה. אביה עזב אותה ואת אמה כשעוד הייתה קטנה, ואמה ניסתה לעשות הפלה ולא ללדת אותה, אך לא הצליחה. "כל החיים אמא שלי האשימה אותי. כילדה הייתי מאוד עצובה, הרבה פעמים רציתי להתאבד. מגיל קטן הייתי הולכת ואומרת לעצמי שיש כל כך הרבה אנשים שעוברים ברחוב הזה, ואף אחד לא יידע מזה שהם עברו פה. ידעתי שאני רוצה לעשות משהו גדול בעולם".

אנדריאה חשבה שתטביע את חותמה בעולם באמצעות המוסיקה, שכן, ניחנה בקול יפה ובכישרון שירה מיוחד. אך מי שמכיר את סוף הסיפור שלה, כבר יודע שהקב"ה תכנן לה תפקיד הרבה יותר משמעותי ממוסיקה לעשות בעולם.
 

כבר בצעירותה היא התחילה לשיר ולהתפרסם כזמרת מוכרת ברומניה וסביבתה. "הופעתי הרבה בטלוויזיה, היה לי טוב – כסף, קריירה, פרסום, הייתי מצטיינת באוניברסיטה, אבל כל ערב הייתי מגיעה הביתה ובוכה. הרגשתי לבד, שהמקום שלי לא פה", היא מתארת.

ויכוח סוער על האונייה

באחד הימים, כשהייתה בת 20 לערך, פנתה אליה אמה וסיפרה לה על אודישנים שנערכים עבור תפקיד כזמרת באוניית נופש. אנדריאה לא רצתה ללכת, אך משפחתה שכנעה אותה. היא נבחנה – והתקבלה מיד. האונייה של אנדריאה הייתה צריכה לשוט למיאמי, אך ברגע האחרון שינו את היעד דווקא לישראל, והיא נשלחה לאוניית נופש ישראלית. "לא ידעתי מה זה ישראל ואיפה זה בכלל במפה, לא ידעתי מה זה יהודי, אבל לא הייתה לי ברירה. הגעתי לפה, הייתי לבד ובכיתי הרבה".

באונייה נפגשה לראשונה עם שבי. בחור מוצלח, ספורטאי בוגר השייטת, שנולד למשפחה חילונית בבת ים, וחזר בתשובה על אף התנגדותם הנחרצת של הוריו. לאחר מכן, חזר בשאלה והחל לעבוד כקצין בטחון באוניות טיולים בחו"ל. כשהיא פגשה בו לראשונה, היה שבי חילוני, אך למרות זאת, כשראה שחבר שלו והזמרת הנוצרייה מתווכחים על איזו דת היא הנכונה – היהדות או הנצרות, ושם לב שיש לה טיעונים מנצחים לטובת הנצרות שהשתיקו את חברו היהודי, נכנס לוויכוח שלהם והחל לתת טיעונים חותכים בעד היהדות. "חבר של שבי עיצבן אותי, הוא דיבר נגד הנצרות, ופתאום שבי נכנס לתמונה ודיבר איתי על הדתות. היה לנו ויכוח כמעט כל הלילה. לא היו לי יותר תשובות".

אנדריאה ושבי התחילו להתקרב". הוא לימד אותי את השיר "שמע ישראל" של שרית חדד וכתב לי את הפירוש למילים, ולימד אותי לומר "ח" מהגרון – עד שהצלחתי", היא נזכרת בחיוך במפגש ששינה את חייה.

אנדריאה ושבי היו חברים עד ששבי החליט שהם לא יכולים להיות ביחד, כי היא לא יהודיה. אנדריאה לקחה את זה קשה, והחליטה להתגייר. "תמיד אמרתי לו שאני עושה את זה אבל עד הנקודה שיגידו לי שאסור לי לשיר, כי אני לא מוכנה לוותר על המוסיקה". אנדריאה החלה בתהליך של גיור, ובד בבד המשיכה להופיע, בין היתר הופיעה באותה התקופה כזמרת ביום הולדתו של נשיא קזחסטן.

גויה שומרת מצוות

"פעם אחת שמעתי הרצאה של הרב יצחק פנגר בנושא הדתות. הוא דיבר נגד הנצרות, נתן הוכחות ועיצבן אותי מאוד. חיפשתי באינטרנט ומצאתי שכל מה שהוא אמר על הנצרות – זה נכון", נזכרת אנדריאה. "הייתי בהלם, מיד התקשרתי לאמא שלי וסיפרתי לה. היא אמרה שהיא יודעת את כל זה אבל היא מאמינה בנצרות רק בגלל שכולם מאמינים".

אנדריאה החלה להתפלל ולהתחבר ליהדות. היא החליטה שהיא הולכת על זה עד הסוף, וכבר לא בשביל שבי – אלא בשביל עצמה.

מאז החלה אנדריאה מסע מפרך בן קרוב לארבע שנים כדי להגשים את חלומה – להיות יהודייה כשרה. כשלא הסכימו לגיירה היא החלה לבכות: "אמרתי להשם – עכשיו כשאני יודעת שאתה אמת והכל אמת, איך אני אמשיך לחיות ככה, לא יהודיה?!"

בעקשנות ובמסירות נפש עצומה השמורה לגרים, היא עברה תהליך ארוך של גיור ובכל פעם סירבו לגיירה מחדש. "בכיתי לרבנים שייתנו לי ללמוד, כי אני באמת רוצה".

היא החלה ללמוד תורה במדרשת "מכון אורה" בירושלים, ושבי למד ב"מכון מאיר" והם החלו להתחזק בשמירת תורה ומצוות.

אחד הדברים שנתן לה כוח להמשיך היה חלום מיוחד שחלמה. "ראיתי בית שמביאים אליו קורבנות, ואני עם יונה לבנה ביד. אמרתי לעצמי בחלום שאם היונה תעלה איתי, סימן שתפילותיי התקבלו". כשהיונה עלתה איתה, היא הבינה שהשם קיבל את תפילותיה.

כשנה שלמה הם היו דתיים לכל דבר ושמרו על צניעות, שבת, ברכות וכו’, אבל עדיין לא הייתה יהודיה. "היה לנו מאוד קשה וחשבנו אפילו להיפרד. יום אחד אמרתי לרב שלי שאם אקום עוד יום ככה, לא יהודיה, כגויה ששומרת תורה ומצוות – עדיף לי לא לקום בכלל. חשבתי שאני לא עומדת בזה יותר".

גיירו את נשמת רות המואבייה

למחרת כבר היה לה מבחן בבית הדין. היא ענתה את התשובות הנכונות והרבנים הורו לה לקום ולומר "שמע ישראל". אנדריאה, זמרת בנשמה, פחדה לומר את זה במנגינה מול הדיינים, אך בכל זאת – עשתה את זה בשירה, מכל הלב. היא שרה את "שמע ישראל". שבי, שעמד בצד, בכה ‘והדיינים, שגיירו כבר אינספור אנשים, התרגשו מאוד וגיירו אותה. "הם אמרו לי שהם מרגישים שהם גיירו כעת את נשמת רות המואבייה".

בו בעת, שינתה אנדריאה את שמה לתמר וחיכתה לטבילה במקווה שתכריז עליה רשמית כיהודיה כשרה. "זה היה שבוע של מתח גדול, פחדתי שהדיינים יתחרטו". לאחר שבוע, טבלה תמר במקווה. "התחלתי לבכות ולהתפלל ורעדתי. כשיצאתי מהמקווה הרגשתי שקיבלתי אוויר. הרגשתי אחרת לגמרי".

תוך שלושה שבועות – חתונה

שבי ותמר לא בזבזו זמן וקבעו להתחתן פחות מחודש לאחר מכן. לפני החתונה חזרה תמר לרומניה לשבוע כדי לקנות את שמלת הכלה ולפגוש את המשפחה. "חשבתי שאני מתה שם" היא מספרת, "איך לא אוכל מהאוכל של אמא שלי שהיא לא יהודיה והוא לא כשר? אמא שלי הייתה בהלם. לא יכולתי לשבת בבית בלי מזוזה. חלמתי על היום בו אחזור לישראל ואניח ידי שוב על המזוזה".

כשאמה הנוצרייה הגיעה לארץ לחתונתה, היא בכתה כשהגיעה לכותל. "עכשיו היא לא שומרת שום דבר של הנצרות" מספרת תמר בשמחה, והיא מאוד מתעניינת איך תוכל להתגייר. היא כבר לא נכנסת לכנסייה, קוראת תהילים ומתפללת הרבה".

לאחר כשלושה שבועות התחתנו שבי ותמר כדת משה וישראל. "הייתה חתונה מאוד מיוחדת" היא מספרת לי יותר משנה לאחר מכן, ועדיין בהתרגשות גדולה. "אפילו חילוניים הרגישו משהו מיוחד בחתונה הזו. התחתנו כדת וכדין, עם הפרדה וכשרות והרבה שמחה".

הם גרים במבשרת ציון ותמר, בחורה עם הרבה שמחת חיים וחן רב, עובדת ב"יד ושם" ומלמדת באולפן לגיור. "אנחנו חיים חיים מלאים של תורה ומצוות, הולכים לשמוע שיעורי תורה, לומדים יחד. היום, במקום טלוויזיה 32 אינץ, יש לנו ספריית קודש גדולה. שינינו את החיים שלנו לגמרי".

(באדיבות שבועון מעייני הישועה)