למה הקל הוא הקשה?

לפעמים, הדברים הקלים בחיים הם
הקשים ביותר. בשבועות האחרונים אני
מרגישה שמשהו עובר עלי, וזה משגע
אותי. האתגר הזה גונב לי את השלווה
שלי. איך דבר קל הופך להיות קשה?
 
 
לפעמים, אני מגלה שאתגרי החיים הקשים הרבה יותר קלים להתמודדות, מאשר אתגרי היומיום ה'פשוטים'. כשמדובר במשהו שלא בשליטתי (כאילו יש משהו שהוא כן) אני פשוט 'זורמת' ומקבלת את המצב. אבל כמדובר בענייני דיומא, בחיי השגרה, כמו לשמור על איפוק ולגלות סבלנות כשהילדים הופכים את הבית כאילו היו שדוני טזמניה, אני מרגישה שאני לא נמצאת שם, במקום בו אני צריכה לשחרר בעדינות את הקיטור ולקבל את המצב בצורה רגועה. חשוב לי לציין שקל יותר להסתכל על מבחני החיים של אחרים ולראות בבירור מה הם צריכים לעשות, כדי להתגבר עליהם. אבל כשזה מגיע לחיים שלי, זה כבר סיפור אחר.
 
בעוד כמה ימים בני השלישי חוגג את יום הולדתו ה-3. הוא ילד יפה בהרבה מובנים – מקסים, משעשע, אישיות מדהימה, ועם פנים מלאכיות ומתוקות. אבל מה שהכי מעסיק אותי בימים אלה, בעיקר, זו התספורת הראשונה שלו, 'חלאקה' כמו שקוראים לה במחוזותינו. ולילד הזה יש שיער בלונד-פלטינה, ארוך ומרגיש כמו משי. אי אפשר להוריד את העיניים מהשיער שלו. מה לעשות, כנראה שפיתחתי אובססיה לגביו.
 
בכל אופן, את התספורת הראשונה, על פי היהדות, עושים בגיל שלוש ולפני כן לא, יש בזה עניין רוחני גבוה, וזה גם השלב בו הילד מגיע לגיל החינוך. זו הסיבה שאתם רואים הרבה ילדים עם שיער ארוך שיכול לגרום לכל אישה לקנא, בין אם אלו תלתלים מהממים או שיער חלק-משי מעוצב להפליא בלי שום התערבות ידי אדם (קרי ספרים, צבעים וכל מה שלא עושה הטבע…)
 
בשבועות האחרונים אני מרגישה שמשהו עובר עלי. זה משגע אותי. הדילמה הזו גונבת לי את השלווה שלי – לספר אותו כשהוא יגיע ליום הולדתו ה-3, או לחכות עם זה? חשבתי אפילו לדחות את זה עד לל"ג בעומר, ליום בו ילדים רבים זוכים לתספורת הראשונה שלהם (ורובם עושים את זה אצל רבי שמעון בר יוחאי זי"ע במירון). זה כרסם בי, זה התיש אותי, הלוך ושוב, לצדדים ובחזרה – להיפרד לשלום מההילה המלאכית שלו?!?…
 
ואתם בטח אומרים לעצמכם, 'רחלי, מה השתגעת? זה מה זה מגוחך…' ואני מסכימה איתכם. אבל כמו שאמרתי קודם, לפעמים הדברים הקלים הם הקשים ביותר. בכל אופן, הסיבה היחידה שאפשר לדחות את התספורת, כמו שהבנתי, היא בגלל שישנם ילדים שנולדו בעומר, ובעומר כידוע לא מסתפרים עד ליום ל"ג בעומר.
 
אופס….
 
אבל הבנתי משהו. כשבורא עולם נתן לנו את התורה, הוא ידע שלא יהיה לנו קל לשמור ולקיים אותה. הוא הבין, ונראה לי שגם קיבל, את העובדה שחלק מהדברים אנחנו לא נקיים מסיבה אחת – מכיוון שאנחנו לא מסוגלים לתפוס ולהבין מה מצפים מאיתנו. אנחנו לא יכולים להבין איך הפרנסה שלנו מתברכת וגדלה אם איננו עובדים בשבת. אנחנו לא מבינים איך הקשר בין בני הזוג מתהדק ומתחבר יותר כשהם שומרים על טהרת המשפחה, וכיצד זה משפיע על הבית, הבריאות, הילדים, ועל מה לא?! וחכו, מה עם מצוות מעשר, לעשר עשרה אחוזים מההכנסות שלכם, הא? איך לכל הרוחות כשאתה נותן כסף אתה מקבל יותר? כל המצוות הללו בהחלט נכונות ואמיתיות, למרות שבורא עולם לא חייב לנו שום הוכחה והסברים, ולמרות שלא תמצאו שום היגיון או הסבר 'שכלי' כזה או אחר, הן פשוט עובדות ואמיתיות.
 
כשבורא עולם אמר לאברהם אבינו להקריב את בנו יצחק אבינו, מה אברהם עשה? הוא התנגד? אמר לבורא עולם 'תן לי לחשוב על זה'? לא. הוא רץ בשמחה לקיים את המצווה, את רצון השם. אפילו יצחק אבינו, כפי שמספר המדרש, היה מוכן ומזומן להיעקד, אם זה רצון השם. ואל תשכחו, מדובר בבן אדם בן 37 שיכול בקלות להתנגד לאביו בן מאה וכמה עשרות שנים (בלי הגזמה). אבל זה לא מה שהוא עשה.
 
שני דברים חשובים אנחנו למדים מזה:
 
הראשון, שאת השכל צריך לזרוק הצידה כשזה מגיע לכל מה שקשור למצוות, תורה ורצון השם. בורא עולם נמצא בדרגה כזו גבוהה, גבוה מעל גבוה, במקום האינסוף, אז איך אדם קטן מתיימר להבין את השכל והחכמה האלוקית? לא פעם שמעתי מהרב אליעזר רפאל ברוידא שאם היינו ברמת ההבנה והחכמה של בורא עולם אז היינו בורא עולם, וכמה בורא עולם צריך? אחד. לא יותר. זו הסיבה שאנחנו צריכים להשתמש באמונה למלא את הרווח בין ההיגיון שלנו ובין המצווה שאנו מקיימים.
 
והדבר השני, שאנחנו צריכים לעשות כל שביכולתנו ולא לפספס את ההזדמנות לקיים מצוות כשזו נופלת בחלקנו, וזה קורה כל הזמן. צריך רק לפקוח את העיניים ולראות כמה שזה קרוב. אין לנו מושג כמה יהלומים רוחניים כל מצווה מזכה אותנו בחשבון הרוחני שלנו.
 
לא מזמן שמעתי סיפור מחברה. פעם היה צדיק נסתר שכולם חשבו שהוא קמצן איום ונורא. אחרי שהוא נפטר הם גילו לתדהמתם שהוא תמך ברוב בני העיירה. הרב התחנן ליד קברו שהוא ימחל לכולם. לילה אחד, יוסי, כך קראו לאותו 'קמצן', התגלה לרב בחלומו ואמר לו: "אל תדאג לי. אני נמצא במקום נפלא. אברהם, יצחק, יעקב ומשה רבינו ליוו אותי כשנשמתי עלתה לשמים, למקום בו היא נמצאת עכשיו – ישיבה בה לומדים את רזי הבריאה. זה מדהים. אבל אתה יודע מה? הלוואי ויכולתי לחזור ולהמשיך לקיים את המצווה שעשיתי בחיי – מצוות צדקה. אי אפשר לתאר את ההרגשה שאדם מקבל מקיום המצווה, גם לא בעולם של מעלה". כשנגיע לעולם האמת נוכל להעריך באמת כמה יקרה כל מצווה. אבל עד אז, כדאי לנו לעשות את זה כבר כאן, ולהתחזק באמונה בכל מצווה שאנו מקיימים, אפילו אם זה לא מסתדר עם השכל או ההיגיון שלנו.
 
בחזרה לדילמה שלי.
 
אתם יודעים כמה היצר הרע ערמומי ונחשי, נכון? והוא כל כך טוב בזה. הנה אני, עושה כל שביכולתי להתרחק מכל מיני השפעות גשמיות וחומרניות של העולם הזה, ואתגר אחד קטן כמעט הוביל אותי לכישלון צורם. ולמה הייתי נכשלת במבחן הזה? מכמה סיבות. קודם כל, רצון השם, התורה, וכל מה שמלמדים אותנו חז"ל, גם על תספורת של בן שלוש, קודמים לשלי. אני כביכול אומרת לבורא עולם שאני לא מוכנה לקיים את מה שהוא אומר כי זה לא נוח לי, ולא מרגיש לי, ולא ולא… דבר נוסף, הכנסתי את עצמי לתמונה. אני אמא שלו, אבל החיים שלו זה לא אני. כן, ניתנה לי הרשות והאחריות, בורא עולם הפקיד את נשמתו בידיי ואני צריכה לעשות את הטוב ביותר בשבילו, לתועלת הרוחנית שלו. אז איפה בדיוק אני נכנסת כאן לתמונה?! לצערי, שמתי את כל הפוקוס על ההרגשה שלי – על האהבה שלי לשיער שלו, על הגעגועים למראה המלאכי והמתוק הזה, במקום להתרגש מהמעמד – שבנוסף לתספורת הוא גם ילבש ציצית ויחבוש כיפה לראשו. את זה הוא לא ישכח לעולם. אלוקים, אני מבקשת סליחה…
 
כאמא, וכהורים בכלל, קשה מאוד לשכוח שהילדים שלנו הם לא שלנו אלא פיקדון בידינו. אלה הילדים של בורא עולם, וגם אנחנו, והוא נתן לנו את ברכה כזו אדירה. הוכחה לכך, הביטחון והאמון שהוא נותן לנו כשהוא מפקיד נשמות יקרות כאלה בידינו. לפעמים זה הופך להיות מבחן קשה – לשים את מה שאני רוצה בשביל הילדים בצד, ולהתמקד במה שבורא עולם רוצה בשבילם. כל יום אני מנסה להזכיר לעצמי שהילדים שלי הם פיקדון, הלוואה מבורא עולם, ואני חייבת לנהוג בהם במשנה זהירות, באהבה, בחום ובמתיקות, בדיוק כמו שהייתי עושה אם מישהו היה נותן לי לשמור על ילדיו לזמן מסוים. אבל קל לשכוח שהם לא שלי.
 
אז, בעזרת השם, ביום שלישי הקרוב, הבן שלי כבר לא יהיה יותר תינוק. כן, אני כבר מתגעגעת לחלק הזה של חייו. עכשיו הוא הופך לילד, מוכן ומזומן להיכנס לעולם טהור, יפה ומלא מצוות, עולם התורה. אז בבקשה ממך, בורא עולם, ברך אותו בחיים שמחים, מלאים באושר, וביופי רוחני, בחיבור עמוק ואמיתי אליך.
 
תודה, אבא, על המתנה שאתה נותן לי, את יעקב המתוק, הילד המיוחד שהפקדת בידיי.