למה להתחתן?

שלום לך רחלי,

אני בחור בן 32 חצי דתי כזה שנהנה מאוד לקרוא את ספריו של הרב שלום ארוש. ובעקבות העיסוק בהם התחלתי לחזק את מידת האמונה והביטחון שלי בבורא עולם. בכל אופן, למרות שאני יודע שהתורה מורה לנו לשאת אישה, אני חייב לומר שאני לא ממש מתחבר לזה. אני לא מרגיש שום חוסר בחיי או רואה איזו סיבה למה אני לא יכול להמשיך לחזק את היהדות שלי בלי אישה. ולא רק, אני מאוד נהנה מהחופש האישי שלי, לטייל ולעשות מה שאני רוצה ומתי שאני רוצה. אני מרגיש שלא אהיה מסוגל לעשות את כל הדברים האלה עם אישה וילדים. ואם איני רואה שום סיבה ברורה לעין, איזו תועלת תהיה לי מלשאת אישה? לכן אני שואל – למה להתחתן?

מחכה לתשובה, גיא.

גיא שלום גם לך,

אמממ… אתה יודע, גיא, אני חייבת להיות כנה איתך. לפעמים גם אני חושבת על זה. במיוחד ברגעים בהם אני גוררת את עצמי הלוך ושוב בבית כשאני צריכה להכין אוכל, לשטוף כלים, לאסוף קליפות של גרעינים וגרביים מריחות של ילדים מתוקים מכל פינה בבית. אתה לא מתאר לעצמך איך זה מעצבן כשהילדים מתחילים לחפש בהיסטריה את הנעליים שלהם שלוש דקות לפני שהם צריכים לעלות על ההסעה שתיקח אותם לבית הספר. או כשהבכור שלי מתקשר שוב ושוב מבית הספר ואומר לי שהוא רעב, למרות ששלחתי איתו מנת אוכל שלא מביישת שף מדופלם.

אבל אל דאגה, גיא! אתה לא אישה ומן הסתם גם לא תחווה את הזעם הזה על כל צורותיו. כי מי שמע על גבר שמניח את הדברים שלו בחזרה במקום שלהם? לא אני. תמיד זה יהיה כמעט, קרוב, ליד, אבל לא במקום ממש.

נפגעת מחוש ההומור המדהים שלי? נפלא. בוא נמשיך.

אז, למה אתה צריך להתחתן?

ברצינות, אני ממש חורקת את המוח שלי עם השאלה הזו… חייבת לדלות משם משהו שישכנע אותך, סיבה שתהיה 'מספיק מוצדקת'. הנה, אולי זה יעבוד.

גיא, אני מניחה שאתה אולי מכיר זוג או שניים שהתגרשו. ואולי זה השפיע על זווית הראיה שלך בנושא. זה לא אומר שאני מאשימה אותך. עם כל הכאב, החלומות שהתנפצו, ילדות עגומה וכל הדברים הכואבים האלה שבאים עם הגירושין, זה אפילו יעורר פליאה שמישהו יטריח את עצמו לדבר הזה שנקרא חיי נישואין. לכן כשאתה מסתכל על העניין הזה מזווית ראיה זו גרידא, אתה בהחלט צודק. חיי הנישואין ממש לא נשמעים הגיוניים וגם לא קורצים. נכון שזה נותן לגיטימציה לזוגיות ולחיים ביחד, אבל בימינו אנשים כבר ממש לא נדחקים לפינה בעקבות לחצים שכבר כמעט לא קיימים. כיום בני הזוג חיים ביחד ואפילו מביאים ילדים לעולם ללא נישואין, לצערנו. נראה שאנשים מעדיפים קשר שלא כרוך בפירוק ממושך כואב או מורט עצבים, אם יום אחד זה יקרה.

הנה עובדה שרווקים רבים לא מבינים: הם מקבלים כמובן מאליו את האהבה שהם מרגישים אחד כלפי השנייה ובטוחים שהיא תמיד תהיה שם. אולי בדרך מסוימת הם יודעים שהם יצטרכו לעבוד ולהשקיע בה כדי שהיא תמשיך להתקיים, אבל מבחינתם זה מושג מעורפל שבא עם או בלי כיוון מעשי, יותר מאשר "לתת אחת לשני תשומת לב".

לכן בנקודה זו אני מעלה את הטעות הנפוצה והרווחת בקרב זוגות נשואים – ציפיות מוגזמות! טעות שיכולה בקלות להוביל לגירושין.

אחרי שנים של התבוננות עמוקה על הנושא – הן ממקום אישי והן מפניות של זוגות אלי – גיליתי שהציפייה העולה בקרב זוגות רבים היא: שהם מתחתנים כדי שמישהו יאהב אותם וייתן להם תשומת לב. ומה לא בסדר עם זה? ובכן, אם הם רוצים שמישהו יאהב אותם וייתן להם תשומת לב במקום ששניהם ירצו לתת, הם נכנסים לקשר שבו מבחינתם רק מקבלים! גישה זו יוצרת ספירלה איומה ששואבת לתוכה הכל, אותה אני מכנה 'החור השחור של הזוגיות'. ככל שבני הזוג מצפים לקבל יותר, כך הם פחות מרוצים ופחות מפוקסים בדבר הנפלא הזה שנקרא  נתינה.

מאמרים נוספים בנושא:

יש גם סיפורי הצלחה

חיי הנישואין: מה שהתכוונתם?

סוד הזוגיות המוצלחת

והיו לאחד

למה התאהבנו? שאלה טובה!
כל יום מחדש!
שניים זה ביחד

זוג טוב עושה שיעורי בית
לומדים לאהוב
כאן בונים גן עדן

איפה האוכל?!?

גיא, הגישה שלך לחיים בנויה על איך אתה יכול לגרום לעצמך להיות שמח ולספק את הצרכים שלך. אתה לא במצב של נתינה. לגברים, מטבעם, יש את הנטייה להיות יותר מכוונים ומפוקסים על עצמם מאשר נשים. הסמארטפון, הלפטופ והשעות הנוספות מול המחשב מקבלים יותר זמן מאשר האישה והילדים. לעומת זאת, לנשים מטבען יש את הנטייה לתת.

לצערנו, לא מעט בני זוג מקבלים כמובן מאליו את העבודה שהנשים שלהם עושות את כל המטלות 'הנשיות', בעוד הם עסוקים במחשבה של 'אני מביא את הלחם הביתה'. אבל היום הנתונים כבר מדברים אחרת, נשים רבות עובדות ובעלות קריירה ואפילו מפרנסות עיקריות בבית! לכן החשיבה הזו כבר לא רלוונטית.

חיי הנישואין הם ההזדמנות היחידה ללמוד מחוץ לעצמך, לדעת להתפשר, לתת מעבר למה שאתה חושב שאתה מסוגל, לאהוב, להיות רגיש לאהבה של הסובבים אותך אליך, ובעיקר ליהנות מהיופי של הקשר שהקב"ה הועיד לך עם החצי של נשמתך.

חיי נישואין הם עניין של צמיחה, הן של האדם עצמו והן עם בן/בת הזוג שלו. בעיקר בדור הזה שכל כך ממוקד בעצמו, חיי הנישואין הם הדבר הטוב ביותר לתקן נקודה זו. הקב"ה לא ברא אותך כדי שתעשה כל מה שבא לך, מתי שבא לך וכמה שבא לך. אלא, כדי שתוכל ללמוד מהחיים, לגדול, לעבוד על עצמך להיות אדם טוב יותר ולממש את הפוטנציאל האדיר הטמון בך.

אדם שמעולם לא התנסה באתגר חיי הנישואין – בעל, אישה וילדים, לא יכול להבין כמה מעצמו הוא לא פיתח ואפילו עדיין לא גילה! הוא גם לא יכול להבין עד כמה הוא לא שלם! וכמו כל דבר בחיים, הדרך היחידה לגדול ולהיות מי שאנחנו היא על ידי אתגרי החיים.

אני חייבת להוסיף משהו. בעוד חיי הרווקות מרגישים נפלא עכשיו, והאמת שעולה בי קצת קנאה מתוקה, לא תרצה להסתכל יום אחד לאחור על חייך ולחשוב, 'מה השגתי בחיים שלי?' נכון שקריירה נחמדה זה דבר טוב, אבל האם היא שינתה את חייו של מישהו? האם הבאת נשמות חדשות לעולם והשקעת בהן שנים של דם יזע וים של דמעות? האם עשית כל שביכולתך לשמח את היקרים לך?

תן דעתך על זה. האם אתה באמת חושב שבורא עולם הפך עולמות לברוא אותך ואת כל מה שסביבך רק כדי שתחיה חיים בלי משמעות?

הדבר הראשון שהייתי מציעה לך הוא, שתעשה הערכה מחודשת לגבי מה שאתה רוצה מהחיים. תחשוב לטווח הארוך, ואני מתכוונת הרבה מעבר לשבוע הקרוב. זכור, בגרות ואנוכיות הם דבר והיפוכו, שני מושגים שונים לחלוטין – כשאחד גדל, השני מתמעט. זה כמו חשבון הבנק ואוסף הנעליים שלי. רק שלעולם לא אסכים להמיר את האוסף שלי בעד שום דבר בעולם…

הדבר הבא שאציע לך הוא לקרוא בשמחה את ספרו משנה-החיים של הרב שלום ארוש – בגן השלום. ספר מדהים, מדריך מעשי לשלום בית שנכתב במיוחד לגברים. ותסמוך עלי, אף אחד בעולם לא ייתן לתת לך את זה הכי אמיתי כמו הרב. ואם תקיים את העצות שלו אני בטוחה שתזכה לחיי נישואין יפים ומאושרים, כאלה שימלאו אותך בשפע של ברכות והרבה גרביים מריחות בכל פינה אפשרית בבית.

עם תקוות להיות אורחת הכבוד בחתונה שלך, רחלי.