למה צחקה שרה?

למה צחקה שרה? הטענה לא
הופנתה רק לאברהם. יש כאן מסר
לדורות, ואף אחד מאיתנו לא יוכל
לטעון ולומר ‘אני בסדר’.

לאורך כל תולדות עם ישראל וחכמיה, רואים אנו שלא מסופר כמעט על הנשים של הצדיקים. אין אנו יודעים עם מי התחתנו השבטים הקדושים, ויש דעה שלכל אחד נולדה תאומה עמו. האם מישהו יודע מה היה שמה של אשת ראובן? על אשת רבי שמעון בר יוחאי, למשל, יודעים מספר פרטים בודדים – שהייתה צריכה להביא לו אוכל לבית המדרש. האריז"ל – שום פרט כמעט. מה היה שמה של אשת האריז"ל? רבי נחמן מברסלב – בקושי יודעים פרטים על אשתו, וכן הלאה. מדוע?

ההסבר לכך הוא – שכל אישה נכללת בבעלה. וזה דבר פשוט, שאם האישה לא הייתה אוחזת בדרגות של בעלה, היא הייתה מפריעה לו ומתנגדת לו, כמו שכותב רבינו, שמחלוקת יכולה להיות רק בין מי שאינו עומד באותה דרגה. ממילא התורה בדרך כלל לא מספרת על נשות הצדיקים, כי הצדיק ואשתו הלכו ביחד. כל איש גדול בתורה, בצדקות, בודאי אשתו אחזה איתו במדרגתו אם לא יותר וברור שהיא עזרה לו ודחפה אותו, וביחד הם זכו למה שזכו.

הכלל הוא – שהאישה והאיש הם דבר אחד ממש. וזהו דבר שהרבה אנשים טועים בו טעות נוראה, וחושבים, שכאשר אומרים שהאיש והאישה הם גוף אחד ונשמה אחת זו סתם מן מליצה ח"ו. אך אין הדברים כן, אלא – האיש והאישה הם ממש דבר אחד, כפשוטו.

מלבד כל מה שידוע לנו מפרשת בראשית על בריאת האדם וכל מה שידוע על פי הקבלה – שנשמת האיש והאישה הם נשמה אחת וכו’, ישנה לזה הוכחה נפלאה מפרשת השבוע הקודמת, פרשת וירא. בפרשה זו ראינו כיצד הוכיח ה’ את אברהם על כך ששרה צחקה על הבטחת המלאכים, שהיא תפקד בבן, ואמר לו בדרך תוכחה: למה זה צחקה שרה? היפלא מה’ דבר וכו’?

במאמר קודם ציינו ששרה אימנו ע"ה, הייתה צריכה לאחוז בשלמות האמונה ולהאמין בפשיטות שה’ יכול לתת לה בנים, אף לא בדרך הטבע. לכן, אף שלמעשה היא לא ידעה שאלו מלאכים שמבשרים לה שהיא תפקד, אלא היו נראים לה כסתם עוברי אורח ערביים, היה לה לומר בפשיטות: אמן כן יעשה ה’.

במאמר זה נעמוד על נקודה נוספת וחשובה במעשה הזה.

ידוע ששרה הייתה גדולה מאברהם בנביאות, שנאמר (בראשית כא): כ"ל אשר תאמר אליך שרה – שמע בקולה". וכותב רש"י הקדוש: שמע בקולה – למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות. וגם אם לא הייתה גדולה מאברהם אבינו בנביאות, על כל פנים היא בודאי הייתה גם היא נביאה – שה’ מדבר איתה בכל עת. אם כן, מדוע פנה הקדוש-ברוך-הוא אל אברהם בתוכחתו, ולא ישירות לשרה להוכיח אותה ולשאול: שרה, למה צחקת?

בספר "בגן השלום" ציינתי, כי האישה היא המראה של הבעל, וכל חסרון שיש באישה הדבר מראה על חסרון שיש בבעל. תירוץ זה הינו נכון לאנשים כערכנו. ובאמת, אם אשתו של אחד מאיתנו הייתה צוחקת לברכת הדיוט, כמו שרה, זה היה מראה שלבעל חסרה אמונה והדבר משתקף באשתו, וממילא התביעה הייתה אל הבעל: למה צחקה אשתך?

אולם אברהם אבינו היה בודאי שלם באמונתו בתכלית השלמות, ואין שייך לומר שאותו "חסרון אמונה" (לפי מדרגתה העצומה) של שרה, בא לרמז על חסרון אמונה אצל אברהם. ואם כן, השאלה נשארת בעינה: למה פנה הקדוש-ברוך-הוא לאברהם, ולא פנה ישירות לשרה: שרה, למה צחקת?

ובכן, מכיוון שהקדוש-ברוך-הוא פנה לאברהם מוכח שבכל זאת התביעה היא כלפיו: אברהם – אתה אשם בכך ששרה צחקה! אתה אשם שאין לה מספיק אמונה! ומכאן ההוכחה שהאיש והאישה הם דבר אחד ממש, ואין זו מליצה כלל! והתביעה של בורא עולם, הייתה כלפי אברהם על כך שלאשתו לא הייתה שלמות אמונה כמותו, משום שאשתו היא חלק ממנו וכל חסרון אצלה הוא למעשה חסרון שלו.

כך כביכול אמר לו הבורא: אברהם, אמנם את החלק של נשמתך הנקרא "אברהם" הצלחת לתקן בשלמות. בחלק של נשמתך אכן מאיר אור האמונה בשלמות. אבל לא די בכך. עדיין לא הארת את האמונה בשלמותה בחלק השני של נשמתך הנקרא "שרה". לא חיזקת אותה באמונה בשלמות. לא התפללת עליה. האור של האמונה שהשגת אינו שלם מכיוון שהוא לא התפשט בכל הנשמה שלך כראוי. החלק השני של נשמתך לא מתוקן עדיין בשלמות, לכן הטענה מופנית אליך.

המסר הוא לכולנו! אף אחד מאיתנו לא יוכל לטעון: אני בסדר. ‘אני עובד על מידותיי, ואם אשתי לא כל כך אוחזת בדרגה זו, אז מה אוכל לעשות?’ אולם אין זה נכון כלל, ושום טענה מסוג זה אינה יכולה להיטען. אם אשתך לא מתוקנת כמוך זו הבעיה שלך! אם אישה לא שומרת שבת, הבעל לא יכול לומר: ‘מה אכפת לי. אני שומר שבת, זה העיקר. אם היא לא רוצה לשמור, זה לא ענייני’. אבל לא! זה עניינך ועוד עניינך. וכן על זו הדרך: אישה שאינה הולכת בצניעות – זו הבעיה של הבעל. חסרה לה יראת שמים – זו הבעיה של הבעל, מכיוון שזה מוכיח שהיא לא מקבלת ממנו את האור שהוא צריך להאיר בה. חלק שלם מהנשמה שלו לא מקבל את האור שצריך לקבל וזה חסרון שלו.

הבעל צריך להבין ולדעת היטב שאשתו היא חלק ממנו. וחלק זה, שהוא חלק שלו הנקרא "אשתו", לא מתוקן. כלומר שהוא עצמו לא מתוקן, אלא רק חציו מתוקן.

לכן, אם נחזור לתירוץ שהובא בספר "בגן השלום", ברור שלאנשים כערכנו, כאשר ישנו חסרון כלשהו בחלק הנשמה הנקרא "האישה", כגון שהיא כועסת או כשאינה תומכת בו בלימוד התורה וכו’, זה מראה שגם בחלק הנשמה הנקרא "הבעל" ישנו עדיין את החיסרון הזה, והבעל צריך לתקן את עצמו ולהשלים את מה שחסר בו.

דבר נוסף למדנו כעת: פרט לעבודתו של הבעל, על פי מה שהוא רואה במראה, דהיינו פרט לעיסוק בתיקונו שלו – חלק הנשמה שלו, הוא צריך גם להתפלל על אשתו ולהאיר בה כל השגה והשגה שהוא משיג. כל נקודת אמת, תובנה, רצון של קדושה שרוצה וכו’, מכיוון שעל זה נאמר: "מבשרך אל תתעלם"! האישה היא בשרו של הבעל, לכן הוא צריך להאיר בה את כל מה שהוא משיג. עליו להתפלל שאף בחלק זה, "אשתו", יאיר האור שהוא משיג, ואל לו לחשוב: העיקר שאני בסדר…

מהיכן הוכחנו את כל זה? מאברהם אבינו. אילו הייתה זו הבעיה של שרה, שהיא לא השיגה את האמונה בשלמות וברכתם של אותם עוברי אורח לא תהיה קלה בעיניה והיא תתקיים, היה הקדוש-ברוך-הוא פונה אליה ולא אל אברהם. מפניה זו מוכח שהתביעה הייתה כלפיו: אם לשרה אין שלמות אמונה כמו שלך, זו הבעיה שלך!

המסר כאן הוא לכולנו. כל אדם צריך להאיר את אור האמת והאמונה באור הולך וגובר עד שיאיר החוצה לכל העולם, כמו שכתוב: "והייתם אור לגויים". כלומר, גם לאחר שאור האמונה מאיר באדם בשלמות, באשתו, בילדיו וכו’, צריך שימשיך ויתפשט הלאה – לכל עם ישראל ולכל העולם כולו ולכל העולמות כולם. על זה נאמר במשה רבינו: "פסול לך" – הפסולת תהיה לך. משום שמשה רבינו, כל פסולת וכל חסרון שראה בעולם, לקח על עצמו את האחריות וטען שזו אשמתו. הוא הבין שעדיין הוא לא מאיר את אור ה’, כפי יכולתו, בכל העולם ולהביאו לתיקונו.

עניין זה מסופר על צדיקים רבים שכאשר היו רואים דבר עבירה – הם בעצמם היו עושים תשובה. למשל – אם ראו אדם מחלל שבת, הם הבינו שאם הם ראו זאת בודאי שיש לזה שייכות כלשהי אליהם, אחרת לא היו רואים זאת. וכמובן שלא היה לאותם צדיקים שום חילול שבת משל עצמם, אלא רק הבינו שיש להם חסרון בעבודתם – להאיר את אור השבת לכלל ישראל.

לכן, כל אחד ואחד, מלבד עבודתו הפרטית – בירור האמונה, התקרבות לבורא עולם עד שיאיר בו אור השם בשלמות – צריך גם להתפלל על כל העולם כולו! להאיר לעולם כולו את אור ה’. כמובן שיהיה זה מיותר להזכיר שכל אחד צריך להתפלל על אשתו וילדיו, והאישה על בעלה וילדיה, שיזכו לחיות בדרך של תורה ומצוות, אמונה ושמחה.

ה’ יתברך יזכנו ללכת בדרכיו ולהאיר את אורו בנו ובכל העולם כולו, אמן כן יהי רצון.