לספור, זה חלק מהחיים

בחיים, צריך לספור. אבל אם תקראו את מה שרבי נתן מברסלב כותב על מה שצריך לספור, תבינו שלא מדובר בכסף או כל דבר אחר שמעסיק לנו את המוח, ולא פעם גם את האצבעות. לספור, כמו שרבי נתן אומר, זה את הימים.

כן, את הימים, את החיים שלנו.
ואיך עושים את זה? התשובה, בשורות הבאות.

הימים הם ימי ספירת העומר ומדובר בימים עצומים וגבוהים מאוד. לא סתם סופרים אותם. אם נתבונן במצוות ספירת העומר, כפי שנצטווינו עליה בימים הראשונים בהם הפכנו לעם, נגלה שיש בהם פנימיות עמוקה מאוד. כשבני ישראל יצאו ממצרים זו לא הייתה סתם יציאה וגאולה מעבדות לחירות בלי מטרה חלילה. הם יצאו כדי לקבל את התורה ולעבוד את בורא עולם, כמו שהקב”ה אמר למשה רבינו כאשר התגלה אליו בסנה הבוער “וַיֹּאמֶר וכו’ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹקִים עַל הָהָר הַזֶּה” (שמות ג), וכן “כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה’ אֱלֹקֵיכֶם” (ויקרא כה), ואמרו חז”ל: לי בני ישראל עבדים, ולא עבדים לעבדים. כלומר, היציאה מעבדות מצרים הייתה לתכלית אחת – שנעבוד את הבורא, שנהיה עבדים שלו, לא של בני אדם.

ומכיוון שכל תכלית יציאת מצרים הייתה על מנת לקבל את התורה, היו צריכים לכאורה לקבל את התורה מיד כשעזבו את מצרים ועברו את ים סוף, אז יצאו בשלמות לחירות מהעבדות המרה, נכון? מדוע היו צריכים לחכות עוד מ”ט (49) ימים של ספירת העומר ורק אחר כך, ביום ו’ בסיון – חג השבועות – לקבל את התורה?

שימו לב, מדובר כאן ביסוד חשוב מאוד! כדי לקבל את התורה צריך לעשות הכנה גדולה, וההכנה מצריכה זמן, ובזמן הזה אדם בונה כלים לקבלת התורה – על ידי לימוד, תפילה, געגועים וכיסופים, רצונות טובים, מעשים טובים, ובזמן הזה יש גם מעברים וניסיונות שאיתם הוא צריך להתמודד ומהם הוא מזדכך. הפעולות הללו נקראות “בניין אב” לכל התורה ולחיים בכלל. זאת, משום שכל דבר שאדם רוצה להשיג, כל קדושה שבה הוא רוצה לזכות, כל מידה שהוא רוצה לתקן, בהכל יש את היסוד של ספירת העומר, ההכנה שנעשית על ידי ההמתנה ובניית הכלים לקבלת הדבר אליו אנו נכספים.

וכל החיים הם ספירת העומר, לא רק לפני קבלת התורה. לכל אדם יש מטרות בחיים, שאיפות, וכל דבר שאדם רוצה להשיג, הוא צריך לדעת שכדי להשיגו עליו לעבור דברים רבים בחיים. וזה כלל ידוע – שככל שהדבר גדול וחשוב יותר, צריך להמתין ולבנות כלים גדולים יותר על מנת לקבלו. ועיקר בניית הכלים הוא על ידי ריבוי תפילות, המתנות, ירידות ועליות וכן הלאה. איך מתמודדים עם כל זה? עם הימים האלה – ימי ספירת העומר בהם אנו נמצאים, הם המדריכים אותנו כיצד להתנהג מרגע ההכנה ועד לרגע השגת הדבר הנכסף, הם המחנכים אותנו ונוטעים בנו את היסוד החשוב שנקרא המתנה. וזו לא סתם המתנה, בימי ההמתנה יש עבודה נפלאה. כן, גם אם “רק” ממתינים ומחכים, מתפללים ומתגעגעים לדבר אותו אנו רוצים. כי לכל דבר בחיים יש את ספירת העומר שלו.

אם לא ממתינים בסבלנות, עם תפילות, אם לא סופרים את הימים – אי אפשר לקבל את הדבר עם ברכה. לקבל משהו בלי להכין את עצמנו, בלי לבנות כלים – זה בלתי אפשרי. וגם אם אדם מקבלו, מדובר כאן בסכנה גדולה משום שאז נכנסת בו גאווה של כוחי ועוצם ידי. ובנוסף, הוא מקבל משהו מבלי שטרח ועמל עליו, דבר שיוביל אותו כמובן לא להעריך את מה שהוא זוכה בו. לאדם כזה אין את היכולת להתמודד עם התוצאות של השגת דבר בלי להשקיע ולעמול עליו. רק המתנה מרובה בה אדם מיישב את דעתו, מתפלל, עושה חשבון נפש, בודק מה צריך לתקן, מכין את הכלים מכל היבט אפשרי – מזכה את האדם בדבר בשלמות ובברכה גדולה.

הספירה, לכשעצמה, היא התחזקות גדולה מאוד. כל יום שעובר על האדם בדרך להשגת המטרה שלו, כל יום כזה הוא סופר ומחשיב אותו ונותן לו קיום, מרגיש וחש אותו. כל יום הוא יודע שהוא מתקרב בצעדים נפלאים לקראת היעד. כל פעולה שהוא עושה בכיוון מזכה אותו לבנות עוד חלקים מהכלי. ההתעוררות מעבודה שכזו, מעצם הספירה, גורמת לאדם לנצל את ימי חייו על הצד הטוב ביותר ובמקסימום שלהם – עם יותר משמעות, עומק, התבוננות, ישוב הדעת וכדומה. ורבי נחמן מברסלב אמר על זה, שההכנה למצווה היא הרבה פעמים יותר חשובה מהמצווה עצמה!

עיקר שלמות הכלי הוא על ידי ההכנה שאדם זוכה לדעת שכל מה שהוא מקבל – זה רק מבורא עולם! וכשהוא מבין את זה הוא זוכה לדבר עצום – להודות לבורא, להכיר לו לטובה על שזיכה אותו במתנות שנתן לו. והאדם, שמח בחלקו ומודה לבורא עול הכל. הוא זוכה לאמונה שאין עוד מלבדו. זה האור האמיתי של הבורא. רק כאשר אדם ממתין ונתקל במניעות, רק כשהוא צריך להילחם בתפילה על מה שהוא רוצה, רק אז הוא זוכה להשיג את הדבר בשלמות, בלי שייפול לגאווה ולהרגשת ישות שמפילה את האדם לחושך גדול מאוד, להסתרה עצומה. לכן, אל תתבלבלו אם אתם חווים מניעות, קשיים או אתגרים בדרך למטרה בימים של הספירה הפרטית שלכם. זה חלק חשוב ובלתי נפרד ממנה, אלה רחמיו של בורא עולם על האדם שלא ייפול לגאווה שתרחיק אותו מהמטרה, וחלילה מהבורא עצמו.

וכאן עולה השאלה – טוב, אנחנו סופרים את הימים, אבל למה עם ברכה, הרי לא ייתכן שחז”ל תיקנו ברכה על דבר פשוט כזה? לא. הימים האלה מלאי משמעות ופנימיות. אם אדם לא מתייחס לפנימיות הזו, אזי פעולת ספירת הימים נעשית סתמית, כמו שלצערנו קורה להרבה אנשים שסופרים אבל למחרת שואלים ‘מה ספרנו אתמול?’ שאלה שמראה על שכחה גדולה וחוסר הבנה את עומק מצוות ספירת העומר. מי שמבין מהי הספירה המיוחדת הזו חי אותה כל יום ולא מסיח את דעתו ממנה. הוא לא מזלזל בברכה היקרה הזו.

אנחנו סופרים את כל היום, לא רק את הדקות של הברכה והספירה בפועל. אנו מרגישים וחווים כל היום את הספירה, שהיא המתנה וכיסופים, תפילות, עבודה על המידות וכדומה, לכן צריך להשקיע כוחות רבים בספירת העומר עצמה כדי להתעורר ולהתחזק. יש כאלה שמוסיפים אחרי הספירה עם הברכה תפילות אישיות הקשורות לספירת העומר הפרטית שלהם, ובדרך זו מכניסים את הספירה לפנימיות עמוקה יותר, ממתיקים אותה ומגלים את האור שיש בכל יום ויום, מתקנים ומשפרים.

את ספירת הימים הללו צריך לעשות עם כל הכוח, באריכות ובמתיקות. להבין שיש כאן מתנה עצומה, כמו שרבי נחמן מברסלב אומר – ההמתנה היא מתנה! – אנחנו מכינים את עצמנו לקראת הדבר הגדול – בכלליות ובפרטיות. יהי רצון שנזכה להאיר את אור הבורא בכל העולם כולו ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.