לפייס את חבירו בערב יוהכ”פ,תבילה בערב יוהכ”פ

 

 

א. אם זה שחטא כנגדו אינו מתפייס בראשונה למחול לו, יחזור וילך פעם שניה ושלישית, ובכל פעם יקח עמו ג’ אנשים. ואם אינו מתפייס בג’ פעמים אינו זקוק לו. אבל אם הוא רבו, אפילו אינו רבו מובהק, אלא ששמע ממנו דברי תורה, צריך ללכת אצלו אפילו אלף פעמים עד שיתפייס.

ב. לא יהא המוחל אכזרי מלמחול, שכל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו, ואם הוא לא ימחל גם לו לא ימחלו עוונותיו. ויש אומרים אם מתכוין לטובתו של המבקש, כדי שלא ישוב לכיסלה עוד, שפיר דמי.

ג. אף על פי שאמרו שאם הוציא עליו שם רע אינו חייב למחול לו, מכל מקום טוב למחול גם בזה. ויש מי שאומר שאם ביזה את חברו ועבר על איסור ואהבת לרעך כמוך, כל זמן שלא פייסו אף מה שבין אדם למקום אינו מתכפר.

ד. אם קרא לחברו ממזר בן ממזר, טוב לבקש סליחה גם מאביו. ואם קרא לו גנב בן גנב, או רשע בן רשע, אין צריך לפייס את אביו.

ה. מי שחטא כלפי חברו, עליו ללכת לפייסו בעצמו ולא על ידי שליח, או על ידי מכתב, ומכל מקום הכל לפי העניין, שאם הדבר ידוע שהנעלב נוח לרצות, עדיף שילך אליו בכבודו ובעצמו לפייסו, ורק אם הוא קשה לרצות, וחושב שיותר יהיה נוח לו להתפייס אם ישלח אליו איש מכובד מידידיו שירצהו תחילה, יעשה כן, ולאחר מכן יבוא אחריו וימלא את דבריו בבקשת מחילה כדת, ונסלח לו.

ו. חובה קדושה על כל אדם לבקש מחילה בערב יוהכ"פ מאביו ומאמו, על כל מה שחטא ופגע בכבודם, ומי שאינו עושה כן נקרא חוטא, ומזלזל בכבוד אביו ואמו. ומכל מקום אם הבן לא עשה כן, ימחלו לו בלבם, ויאמרו בפיהם בפירוש שמחלו לו על כל מה שחטא כנגדם, וכן הבעל והאשה ימחלו זה לזה על כל אשר חטאו אחד כלפי השני במשך כל השנה, ודברו בכעסם דברים אשר לא כן. וכן כל תלמיד שיש לו רב בעירו יבקש ממנו מחילה קודם יוהכ"פ. ומה טוב שכל אדם יאמר שהוא מוחל וסולח לכל מי שחטא כנגדו בין בגופו בין בממונו. ומה נעים המנהג שנהגו בקצת קהילות שהחזן מכריז בליל יוהכ"פ בבית הכנסת קודם כל נדרי: "רבותי, תמחלו זה לזה" והקהל עונים "מחלנו". וזוהי מידתם הטובה וליבם הנכון של זרע ישראל למחול ולסלוח למי שחטא כנגדם. ולא ינקמו ולא יסרו. אבל הגויים ערלי לב המה ואינם כן, אלא עברתם שמורה נצח, ועל הגבעונים שלא מחלו ולא נתפייסו נאמר, והגבעונים לא מבני ישראל המה.

ז. אם חברו הוציא עליו שם רע, אין צריך למחול לו, דיש ששמעו בחשד ולא שמעו בפיוס, ונשאר השם רע. ומכל מקום מידת ענווה למחול גם בזה.

ח. אם האיש אשר חטא לו אינו בעיר, יקבל על עצמו לפייסו כשיפגוש אותו. ובינתיים ישלח לו מכתב פיוס והתנצלות. ואם מת האיש אשר חטא לו, מביא עשרה בני אדם ואומר על קברו "חטאתי לאלהי ישראל, ולפלוני זה הקבור כאן". ואם הוא בעיר אחרת די שיבקש מחילה מהנפטר בפני עשרה, ואם יש לו מי מידידיו שמתגורר במקום מנוחתו של הנפטר, יעשהו שליח שיבקש בשמו מחילה מן הנפטר, בפני עשרה שיהיו על קברו.

ט. מי שחטא בעריות וחזר בתשובה, אינו חייב לקבל עליו תעניות וסגופים. וכל שכן אם הדבר יפריע לו להתמיד בתורה ובקביעת עתים לתורה, שאין לו כפרה יותר מעסק התורה, ואף מי שחטא בעוון הוצאת ש"ז לבטלה, יש לו כפרה על ידי עסק התורה.

 

 

 

 

י. מנהג יפה לטבול בערב יוהכ"פ במקוה טהרה, אך לא יברכו על זה. ואם אינו יכול לטבול במקוה מחמת חולשה או שמצטער מזה, ישפוך עליו ט’ קבים מים (כשתים עשרה וחצי ליטר). ואפילו במים זורמים מותר. ואפשר לעשות כן גם על ידי מקלחת, ואין דין חציצה בטבילה דו. והחזנים ושליחי הציבור יזהרו ביותר בטבילה זו. אך הבתולות אינן טובלות בערב יום הכפורים, וכן המנהג.

יא. יש נוהגים לומר וידוי בתוך המקוה בערב יוהכ"פ, אולם עליהם להזהר פן יזכירו שם שמים, ואפילו ראשם מכסה אסור, כי לבו רואה את הערוה אסור. ומכל שכן בבית הטבילה של זמננו שהמים חמים ומעלים זוהמא, ודינו כדין בית הכסא שאסור להזכיר שם שם שמים, ואפילו לומר וידוי בלי הזכרת ה’, מאחר שהוא דבר מצוה של קבלת תשובה אין לעשותו במקומות המטונפים. ולכן יותר נכון שלא להתוודות בבית הטבילה כלל.

 

 

 

 

יב. מתפללים מנחה בעוד היום גדול לפני סעודה המפסקת, והיחיד אומר אחר תפילת י"ח וידוי ועל חטא כמו ביום הכפורים. ותקנו כן מפני שחששו פן יארע דבר קלקלה בסעודה. וישחה בעת הוידוי, ויאמרנו מעומד. וכן בכל פעם בתפילות יוהכ"פ שחוזר השליח ציבור לומר וידוי צריכים הקהל לעמוד ולהתוודות עמו. ויכה באגרופו כנגד לבו, שהוא בערך ד’ אצבעות למטה מהדד השמאלי.

יג. נכון לומר על חטא גם בסדר תשר"ק, כנדפס במחזורים רבים.

יד. וכן אומרים שבאמצע הוידוי ועל חטא אין לענות אמן דברכות, אלא קדיש וקדושה כדין ההפסק בקריאת שמע וברכותיה. ויש מתירים לענות גם אמן דברכות. והעיקר לדינא דשב ואל תעשה עדיף, ולא יענה אמן דברכות, אלא ינהג כמי שנמצא בקריאת שמע וברכותיה.

טו. אם מתוודה בלחש, נכון לפרט החטא, כדי שיתבייש יותר כשמזכיר חטאיו.

טז. עוונות שהתוודה עליהם ביום כפורים שעבר, ולא חזר עליהם, אפילו הכי יכול לחזור ולהתוודות עליהם.

יז. יש נוהגים לקבל מלקות ברצועה קלה בערב יוהכ"פ, ואומרים וידוי באותה שעה, ואין זה אלא לזכר בעלמא למלקות.

 

 

 

 

יח. בסעודה המפסקת יש נוהגים לטבל הפת בסוכר כשמברך המוציא. ומכל מקום נכון להביא גם מלח.

יט. צריך להפסיק אכילתו ושתיתו מבעוד יום, שמצווה מן התורה להוסיף מחול על הקודש, וגם הנשים מצוות להוסיף מחול על הקודש. ובזמננו גם הן נוהגות להפסיק מבעוד יום, ואם אינן יודעות מזהירין אותן. ומצות התוספת נוהגת בכל חמשת העינויים (אכילה, שתיה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, ותשמיש המטה). וכן צריך לפרוש ממלאכה ומאיסור שבות מבעוד יום. וזמן התוספת הוא מעט קודם שקיעת החמה. ודי אפילו בכל שהוא מן התורה כל זמן שלא שקעה החמה.

כ. אם הפסיק אכילתו בעוד היום גדול, יכול לחזור ולאכול כל זמן שלא קיבל עליו בפירוש התענית.