לצלוח בשלום את האוקיינוס – פרשת השבוע בשלח

כמו מגדל קלפים קורס, זה הדימוי שהצמידו הבריות למפולת שפקדה את שורת התאגידים בבעלותו של איש העסקים הממולח. הבעלים גופו, האיש הממולח והמפוכח מצא את עצמו במקום אליו לא חלם להדרדר אי פעם. פשיטת רגל עוד לא הייתה כאן, אך מפולת חמורה בהחלט.
 
יותר מכל איימו למוטט אותו המחשבות. הן טרדו אותו יומם ולילה, הרבה יותר מכל נושיו הרבים. הוא מצא את עצמו מתהלך כסהרורי. לא מסוגל לפתוח ספר, להתרכז בתפילה, או לחשוב כראוי. כשהכל החל להראות סימני קריסה, הגיעה לפתע הצעה מעניינת. הוא הבין, שכאן מוכרחים להצליח, ואהיה חייב לפעול כראוי גם אם אינני כזה. זה סיכוי אחרון.
 
ואז באה התפילה. שום מוצא אחר לא היה. הוא פשוט ביקש במילים פשוטות, קפואות ומיוסרות. 'אבא, תן לי טיפה אור, בהירות. אני כבר לא  יכול יותר…'. הישועה לא נחתה משמים. אך דיבורים נוספים שכאלו פתחו בלב הבהול צוהר. מחשבות חדשות הופיעו ועימן התיישבה מעט הדעת. את הצעד המשמעותי הוא עשה מתוך שיקול דעת של הימים הטובים. מתוך בהירות.
 
* * *
 
השבוע התרחש הבלתי יאמן. יצאנו ממצרים. מאחורינו ממלכת עריצים קורסת, מלפנים מדבר שומם. עמוד אש וענן מפלסים לנו דרך, וענני הכבוד מקיפים מסביב. ממצרים נמלטנו, אך לעת עתה רק כמעט. שלושה ימים לאחר מכן החל המרדף. בנו עצמנו לא יכולו הטמאים לגעת, אך החיצים האכזריים נורו לעברנו.
 
את מצרים הגלותית הותיר כל יהודי מאחוריו, שעה שבשורת הגאולה ציוותה עליו לנטוש עם שחר את ארץ הגלות. מצרים וקגלסיה נותרו מאחור, אך החיצים המצריים, המשוכים בסמים מרים של מחשבות רעות, גלותיות ומשעבדות, עודם רודפים. למחשבה כוח עצום, לטוב ולמוטב. כה גדול כוחן של מחשבות, שאפילו היהודי הנגאל המצוי מחוץ לחומות מצרים עלול, חרף חירותו החומרית, להמשיך ולחוות גלות בחדרי מוחו.
 
מלחמת מוחות
 
המחשבה היא עיקר האדם. במקום זה הוא מבלה את רוב יומו. שם שרוי רובו וכולו. והמחשבה רחבה לאין שיעור, כמו אוקיינוס עצום, לעיתים סוער זועף, ולעיתים נוח ושליו. אך אף בר דעת לא יכניס את עצמו לתוככי אוקיינוס סתם כך ללא ספינה. המחשבות מקיפות אותנו תמיד, בלימוד התורה, בעיצומה של תפילה, "בלכתך בדרך, בשבתך, בקומך"… ובכל רגע. מחשבות עלולות להוציא אדם מדעתו. מחשבות עשויות גם לרומם לפסגות דעת ואמונה טהורה. מחשבה זו מלחמה לא פשוטה.
 
צדיקים חיים כאן בעולם, אך הם אינם כאן. שרויים הם בעולם טהור, אמיתי ומקושר של מחשבות טובות. מטיילים בהיכלות זוהרים של אמונה, השגחה, דבקות והשגה. לכל יהודי חלק בגן עדן המחשבה. צריך רק להתעורר ולהיכנס לשם. אך לשם כך מוכרחים להשיג ספינה ראויה.
 
על מנת לצלוח בשלום את אוקיינוס המחשבות, ואף לשייט עליו בשלווה של אמונה והתקשרות, יש למצוא צמצום כלשהו. רעיון אמיתי, מחשבה של אמונה והתפעלות מגדולת הבורא. ספינת מחשבה בטוחה שתוביל את השכל בישוב הדעת על פני הגלים. אדם בעולם ללא ספינה מוצא את עצמו מהר מאוד מטלטל וצולל במים אדירים של דאגות, כעסים, פחדים והבלים. התקרבות לצדיקים פותחת בפני האדם את שערי החיים. הצדיקים מכניסים את מבקשי דעתם בתוך צמצום טהור ונקי של מחשבות טובות. אדם מתחיל להשתמש בשכלו באופן הישר והראוי. מוצא בכל דבר את הטוב, רואה בכל מקום חסדים, ופותח את פיו תמיד ב'שירה חדשה'. כך מתנהלים חייו של הדבק באור התורה.
 
השאלה הגדולה היא, מה יהיה עלינו, האנשים המבקשים את דרכם אל ספינת התורה והטהרה? ממצרים כאמור יצאנו, אך אל הגאולה גופה טרם נכנסנו. חיצי המחשבות מרעילים את השכל ומאיימים להטביע אותנו במים אדירים.
 
הגאולה האמיתית של אבותינו מגלות מצרים התרחשה על הים. שם, רגע לפני שסוסי פרעה, רכבו ופרשיו השיגו אותם, הבזיקה באור יקרות התגלות אלוקית עצומה, כמו זו של מתן תורה. קריעת ים סוף היא הפצעתה הראשונית של קבלת התורה (זה"ק ולקו"ה בכ"מ). עד לרגע בו נקרע הים, שלטו המצריים על ישראל, אם לא על גופותיהם, בהחלט על מחשבותיהם. קריעת הים האירה את קדושת ישראל בשורשה. ושם, על הים, נכנסנו למעשה בשערי הקדושה.
 
קריעת הים הפרטית  
 
כל אחד מאיתנו מוצא את עצמו פעמים רבות במצב של קודם קריעת הים. בואו נראה איך נהגו אבותינו בעת כזו.
 
שאלות רבות יכולות היו להישאל מול שצף הגלים ואימת מצהלות סוסי הרודפים. מה טעם יש להוציא אותנו ממצרים באותות ומופתים, אם שלושה ימים אחר כך שוב אנו מאויימים בטביעה או הרג?! אולם אבותינו בחרו שלא לשאול אף אחת מכל אותן שאלות עצומות. הם כן פתחו פה ושאגו, צעקו והתחננו לישועה. ואז, דווקא כשלא שאלו שאלות, רק קפצו פנימה באמונה וביטחון, הופיע הנס.
 
קריעת ים סוף זהו הנס הנצרך ביותר עבורנו. התגלות, הבזק של דעת. גם בתוך סער שוצף של מחשבות ודאגות יכולה מחשבה אחת בהירה, הכרה של אמונה, לחולל נפלאות. הנס העצום של ים סוף הוא התגלות הדעת שהפציעה והאירה שם לכל אדם, גם לשפחה. הנס העצום היה העובדה שכל יהודי יכול היה להכנס אל ים החכמה ללא חשש טביעה בגלי המחשבות והבלבולים. והנס הזה מתרחש גם היום בתורתם של הצדיקים.
 
כעת, כשעומדות הרגליים בגדה השנייה יש להיזהר שלא לשוב חלילה על המצב הקודם של טרם קריעת הים. לשם כך מוכרחים להיצמד מיד להודיה. על שפת הים אמרו ישראל שירה. רק שירה והודיה תוכל לשמר בנו את בהירות האמונה.