לקלף את הקליפות

זאת עבודה כל כך קשה לקלף
קליפות ולשנות את טבענו, וזה
עולה לנו בהמון מאמצים. מה גם
שהתגובה חייבת להיות בהתאם.
וזה ממש, אבל ממש, לא קל!
 
 
"אבא שלי צלצל אלי והזמין אותי להיפגש איתו. הוא אמר שהוא מתגעגע כי לא התראינו זמן רב" היא סיפרה לי בשמחה.
 
"איזה יופי, הוא הצליח להפתיע אותך… כל הכבוד לאבא שלך", אמרתי בפרגון.
 
"מה כל הכבוד?" היא מיהרה לצנן את התלהבותי וגם את זו שלה. "ככה הוא אמור להתנהג כל הזמן. אין מה להעניק לו עיטור כבוד על כך שהוא סוף כל סוף עשה את הדבר הנכון".
 
"בטח שכן" מיהרתי לתקן אותה. "הפרגון שלנו מגיע לו בגדול". וכדי לחזק את דבריי, סיפרתי לה את הסיפור מהגמרא על רבי עקיבא:
 
"פעם אחת הייתה בצורת. כל החכמים התאספו לעשות תענית תפילה כדי להסיר את הגזירה הקשה. רבי אליעזר אמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה, השמים נשארו בהירים ויבשים. אחריו ניסה את כוחו תלמידו, רבי עקיבא. הוא פתח בתפילה מהלב "אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה, אבינו מלכנו למענך רחם עלינו".
 
ולפתע, ראו איזה פלא, בן רגע התכסו השמים בעננים וירד גשם מרווה. התפלאו הקהל הגדול מאוד והחלו מלחששים מאחורי גבם של החכמים: כנראה שיש איזה פגם ברבי אליעזר, כי למרות שהוא הרב הגדול תפילתו לא התקבלה ואילו תלמידו הצעיר, רבי עקיבא, עוד לא התחיל להתפלל וכבר נענתה תפילתו והשם הוריד את הגשם…
 
ואז, באותו רגע קרה דבר גדול ונפלא מאוד. מבין רחשי הטפטוף נשמעה בת קול שאמרה בקול צלול: "לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מידותיו וזה אינו מעביר על מידותיו".
 
הבת-קול משמים באה להסביר שהתלמיד, רבי עקיבא, אינו גדול ממורו, רבי אליעזר. אך עדיין, הדבר תמוה, מדוע רבי אליעזר אינו מעביר על מידותיו? האם אין הוא וותרן כרבי עקיבא? האם אין לו מידות טובות כתלמידו?
 
מסבירים המפרשים את הכוונה, שודאי שהיו לרבי אליעזר מידות טובות והוא היה וותרן כרבי עקיבא, אלא שרבי אליעזר מגיע ממשפחה של צדיקים וצדיקות ומידות טובות הן ירושתו. הוא גדל בבית בו ינק וותרנות מילדות, וכן היה צריך פחות להתאמץ כדי לעבוד על מידותיו.
 
רבי עקיבא, לעומתו, גדל במשפחה של גרים שוותרנות ועבודת המידות לא היו מנת חלקם. הוא לא חונך על הערכים הללו ולכן היה צריך להתאמץ יותר כדי להשיגם.
 
זו הסיבה שהקדוש-ברוך-הוא גם כן הסכים להעביר על מידותיו ולהוריד גשמים למען תפילתו של רבי עקיבא. עבודת השם של רבי עקיבא הייתה להעביר על מידותיו ולכן קיבל השם את תפילתו".
 
כשסיימתי את סיפורי קיוויתי שהמסר הועבר. וכדי להיות בטוחה שהיא עשתה את ההקשר בין הסיפור לנושא שיחתנו, הוספתי את השורה התחתונה: "אביך העביר על מידותיו. הוא עשה מאמץ והתגבר על הניתוק התמידי והרגשי בו הוא נמצא. בהזמנתו הוא, בעצם, אמר לך שהוא אוהב אותך ומתגעגע אליך, והוא רוצה לראות אותך. זה דבר שכל ילד, ולא משנה באיזה גיל, רוצה לשמוע מהוריו. על כך מגיעים לאביך התלהבות ופרגון!"
 
בסוף השיחה נותרתי מהורהרת. בדקתי עם עצמי האם אני מצליחה לזהות בי התנהגות של אדם שמעביר על מידותיו ולפרגן לו על כך?
 
האם עם ילדיי, בעלי או משפחתי, אותם אני מכירה היטב, אני מצליחה להצביע על הרגעים הללו ולייקר אותם? האם אני גומלת להם בכך שאני מעבירה על מידותיי בשבילם?
 
התשובה אינה חד-משמעית כמובן. ישנם רגעים בהם אני מצליחה לזהות ולהגיב בהתאם, וישנם אינספור אחרים בהם איני מגיבה ומתעלמת. החלטתי בליבי להקשיב לעצה שנתתי לחברתי, להשתדל ולנסות לשים דעתי ותשומת ליבי לאדם אהוב וקרוב שיוצא מגדרו ומעביר על מידותיו.
 
זאת עבודה כל כך קשה לקלף קליפות ולשנות את טבענו, וזה עולה לנו בהמון מאמצים. והתגובה לכך חייבת להיות בהתאם, כמו בת קול שיוצאת מהשמים – מנופחת, קולנית, מוגזמת ומפרגנת, וכתגובה גם מלווה בעבודה עצמית דומה.