לקצר בתפילת שחרית ועוד

 

 

א. בברכות השחר יש שאין מברכים ברכת "שעשה לי כל צרכי" שנתקנה על לבישת נעלים. ויום הכפורים אסור בנעילת הסנדל. אולם יש אומרים שצריך לברך ברכה זו גם בימים אלה, שעל מנהגו של עולם הוא מברך. ועוד שרגילים לנעול נעלים שאינם של עור, שמותרים גם בימים אלה, ויש שנועלים נעלים של עור במוצאי יום הכפורים עם צאת הכוכבים, לפיכך המברכים יש להם על מה שיסמוכו, ומכל מקום שב ואל תעשה עדיף. (ילקו"י א/נא)

ב. מרבים במזמורים בעניינו של יום, ואין אומרים מזמור לתודה אחר ברוך שאמר. והפיוטים יש לאומרם אחר קדיש תתקבל. ונוהגים לומר סדר קדושה של רבי יהודה הלוי וחבריו. והחזן שותק בשעת אמירתם, וסגן הש"צ אומרם. ואם אין מי שיודע לאומרם זולת הש"צ יכול הש"צ לאומרם, שאין בזה חשש הפסק. ואינו נכון לבטל מנהג אמירתם. והוא הדין לענין אמירת "הוידוי הגדול" של רבינו נסים, שאומרים אותו בחזרת הש"צ בשחרית, ואין בזה שום חשש הפסק כלל. והמונע מלאומרו לא יפה עושה.

ג. מה שנדפס במחזורים בוידוי הארוך של יום הכפורים "לא ענינו ברוך הוא וברוך שמו" יש לדלג זאת. ונכון יותר לומר בנוסח "אבל אני בער ולא יודע וכו’ כרשע ולא צדיק" והנוהגים לומר "רשע ולא צדיק" יש להם על מה שיסמוכו. ואין לכפול הוידוי. ובסוף אשמנו מכל עם, יסיים "ועדיין לא שבנו מתעייתנו" ותו לא. וירבה בבכיה ובדמע כשאומר הוידוי.

ד. אחרי החזרה אומרים אבינו מלכנו אפילו כשחל יום הכפורים בשבת.

ה. אין הכהנים רשאים לעלות לדוכן עם נעלי הבד שלרגליהם, אלא יחלצו נעליהם כמנהגם בכל השנה. ויש כהנים שנהגו עוד מחוץ לארץ לעלות לדוכן בנעליהם כשהם עומדים על גבי קרקע, והואיל ויש להם על מה שיסמוכו, אין מזניחין אותם, שיש לחוש שאם ימחו בידם יתבטלו לגמרי ממצוה זו. ובשעת נשיאת כפים על הציבור לעמוד, ורק חולה וזקן רשאים לישב, ואין לומר שום פסוק, ויענו בלחש ברוך הוא וכו’ אחר הזכרת ה’ ואמן אחר כל פסוק.

ו. יש נוהגים ליחן מי ורדים בתוך מי הרחצה שרוצים ליטול מהם הכהנים את ידיהם, ומותר לכהנים ליטול ידיהם במים אלו, ראין דין מוליד ריחא בבשר האדם, דזיעה מעבירתו. ויש להוהר שלא יתנו את מי הורדים במים ביום הכפורים, דהוי מוליד ריחא במים, אלא יתנו את מי הורדים מערב יום הכפורים. (ילקו"י ד/ג חיב)

 

 

 

 

ז. מוציאים ספר תורה וקורין בו ששה עולים. ואם אחד מהעולים הוא מחלל שבת בפרהסיא, ומפני חשש איבה העלוהו לתורה, (בפרט במקומות שמוכרים את העליות), יוסיפו אחד כנגדו. ואין צריך להקפיד לחזור על אותם פסוקים שעלה בהם המחלל שבת. אבל העוברים על שאר איסורי תורה לתיאבון כשרים להעלותם לספר תורה.

ח. חולה שיש בו סכנה שאוכל ביום הכפורים, יכול לעלות לספר תורה בשחרית ביום הכפורים. ויש אומרים שבמנחה אין ראוי לעשות כן לכתחילה.

ט. יש אומרים שאין ראוי לכתחילה להוסיף על העולים ביום הכפורים אפילו כשחל בשבת, ומכל מקום מנהגינו להוסיף על העולים ביום הכפורים אפילו כשחל בחול. ואין לפקפק על המנהג. אבל לא ירבו בעולים נוספים, כדי להתפלל מוסף בזמן. וקוראים ביום הכפורים בפרשת אחרי מות שני בני אהרן.

י. בברכות ההפטרה של יום הכפורים שחל בשבת, יש לומר "לקדושה ולמנוחה", ואפילו אם חל בחול אם אמרו אין צריך לחזור. וכן בברכת מעין שבע צריך לומר "אלהינו ואלהי אבותינו" כשחל בשבת. ויש לחתום בברכת ההפטרה מלך מוחל וסולח וכו’.

 

 

 

 

יא. במוסף של יום הכפורים שחל באמצע השבוע צריך לומר את "מוסף" יום הכפורים, ולא "מוספי". וכן מנהגינו בארץ ישראל, וכל המשנה, ידו על התחתונה, וגוערים בו. וחובה קדושה לתקן את הסדורים על פי האמור, כי אסור לשנות בנוסחאות התפילה, ובפרט בירושלים ת"ו שיש על זה חרם. ואפילו בשאר מקומות יש בזה חשש סכנה למי שמשנה ממנהג ונוסח הקדמונים. ואם חל בשבת אומרים את "מוספי".

יב. הש"צ אומר סדר העבודה בחזרה. ויש שמכים על לבם בעת שהש"צ אומר בוידוי הכהן הגדול "חטאתי, עויתי, פשעתי" ויש שערערו על מנהגם, ומכל מקום פוק חזי מאי עמא דבר, שעושים כן לזכר בעלמא.

יג. יש להציע על רצפת בית הכנסת שטיחים או מחצלאות, בכדי שיוכלו הקהל לכרוע ולהשחוות בסדר העבודה כנהוג. ונוהגים ליפול על פניהם גם ביום הכפורים שחל בשבת. ואם אין מחצלת לפניו אסור להשתחוות על הרצפה, אלא אם כן ישים חלק מטליתו על הקרקע וישתתוה עליו, או ישתחוה על הספסל.

יד. השליח ציבור לא יזוז ממקומו אלא ישתחוה על התיבה לפני שיתחיל תפילת החזרה כדי שיוכל להשתחוות בריוח. ויזהר להתרחק קצת מהתיבה. והפיוטים יאמרם סגן השליח ציבור, והשליח ציבור שותק. ואף על פי שמהרהר בהם אין בכך כלום.

טו. מנהגינו לומר בסוף מוסף אין כאלהינו וכו’. מזמור ותפילה על הפרנסה, ועלינו לשבח.

טז. כשחל מילה ביום הכפורים, יש לברך על הכוס ולהטעימו לתינוק הקרוב לחינוך כבן שמונה שנים, שמבין ויודע למי מברכים, ואין שום איסור בזה אפילו אם אינו צריך לשתות באותה שעה. אך אסור לעשות המציצה ביין ושאר משקים, אלא מציצה בפה בלבד.

 

 

 

 

יז. במנחה של יום הכפורים מנהגינו להתחיל בפרשת העקדה. ומתעטפים בטלית בברכה, אלא אם כן מתחילים מנחה תוך חצי שעה מסיום המוסף והסליחות, שאז אינו מברך. ואומר למנצח על הגתית וכו’ אשרי, ובא לציון גואל.

יח. אין אומרים ואני תפילתי אפילו אם חל יום הכפורים בשבת. ולכן יש לדלג "ואני תפילתי" שבסוף יהי רצון שבמחזורים שאומרים בעת פתיחת ההיכל.

יט. מוציאים ספר תורה וקורים בו שלשה עולים, והשלישי הוא המפטיר. ולא יאמר קדיש בין קריאת ספר תורה להפטרה, אלא יאמרנו אחר שיחזירו הספר תורה למקומו, סמוך לעמידה. ואם יש צורך מותר להעלות כהן למפטיר במנחת יוהכ"פ אחר שקראו כהן ולוי. ואחר ההפטרה מנהגינו לברך כל הברכות שנתקנו לאחר ההפטרה, ובכלל זה על התורה ועל העבודה וכו’.