לתקן את ההווה

כאשר אדם מבין שכל העבודה שלו
בעולם הזה היא רק לתקן את ההווה
שלו, החיים שלו יהיו הרבה יותר
פשוטים וקלים, וזה עוד מבלי להזכיר
עד כמה הם יהיו יפים ונעימים!

בשדי יער – פרק 71

לאחר שהבנו שכל מטרת הייסורים היא רק כדי לעורר את האדם לתשובה, נצביע על טעות נוספת שטועים בה רבים טובים.

הרבה אנשים חושבים: הרי בודאי יש לי חובות גדולים מגלגולים קודמים, ובנוסף לכך, גם בלי הגלגולים הקודמים הספקתי לעשות, מיום עומדי ועד היום הזה, עוונות בלי סוף. ולא רק, אלא גם בלי להחשיב את העבר בכלל, רק ההווה, אני עוד מוסיף לחטוא בכל יום. אז איך אוכל לעשות תשובה? בודאי לא אצליח לתקן עוונות נוראים כאלה. ואם כן, אני חייב להשלים עם העובדה שאני מוכרח להיות מיוסר. ובכלל, אחרי שקראתי את סדרת מאמרים זו ולמדתי שכל הייסורים באים בגלל העוונות, אני שבור עוד יותר… כי לפי חשבון העוונות הנ"ל, כלומר גלגולים קודמים, כל העובר עד היום, ומה שאני מוסיף לחטוא עוד ועוד – אז ברור שאסבול מייסורים רבים ח"ו. אז פלא שאני מדוכא ומיואש מלשמוע ש"אין ייסורים ללא עוון?"…

יש לנו תשובה בשבילך.

על האדם לדעת, מכיוון שהסכים שמטרת הייסורים היא רק לעורר את האדם לתשובה, שהקב"ה יודע היטב שהאדם לא יודע מה הוא עשה בגלגולים הקודמים, והקב"ה גם יודע היטב שאדם שכח מה עשה בעבר, כמו שאומרים: אני לא זוכר מה אכלתי אתמול… ואם כן, העוונות מהגלגולים הקודמים כבר ירדו מהפרק ואין הייסורים באים לרמוז עליהם כלל. וכן עוונות העבר הרחוק, גם הם ירדו מהפרק ואין הייסורים באים לרמוז עליהם כלל. לכן, נשארו רק עוונות הווה, כלומר של היום האחרון. וגם בעוונות אלו, הבורא יודע היטב מה כל אדם מסוגל, לפי מדרגתו, להבין מתוך הייסורים מה עליו לתקן, לכן הוא שולח לו רמזים שהוא יכול להבינם. כמו כן, הקב"ה יודע היטב מה כל אדם מסוגל לתקן לפי מדרגתו והוא רומז לו אך ורק על אותם דברים שיש בכוחו לתקן.

אם כן, על האדם לתקן את ההווה שלו, וכל יום לעשות תשובה רק על העוונות של היום האחרון. זה דבר בר-ביצוע שאינו קשה כלל. בדרך זו חייו יהיו נעימים ויפים מאוד והוא גם ייהנה מאוד מהתשובה, ואפילו מהייסורים, מכיוון שהוא כל הזמן לומד דברים חדשים ומתקן עוד ועוד עניינים, ובפרט כשהבורא יראה שהוא עושה תשובה כל יום ביומו, אז הוא כבר לא ישלח לו ייסורים, אלא רק רמזים קטנים לעורר אותו, לפי העניין. יוצא, שדווקא על ידי היסוד ש"אין ייסורים ללא עוון" אדם יכול להתחיל לחיות חיים יפים ומעניינים מאוד.

בזוהר הקדוש, פרשת בלק, מוזכר עניין זה, שאין לו לאדם אלא מה שעיניו רואות. ואם ישתדל לעשות תשובה על הדברים הידועים לו, ממילא ימשכו אחריהם כל שאר חטאיו שאינם ידועים, ויתכפרו גם הם. וזו לשון הזוהר בתרגום חופשי:

דוד המלך שם עצמו בארבע דרכים: שם עצמו יחד עם העניים. שם עצמו יחד עם החסידים. שם עצמו יחד עם העבדים, ושם עצמו יחד עם אלה המוסרים נפשם על קידוש השם. ומפרש הזוהר תחילה מה משמעות הדבר ששם עצמו עם החסידים:

שם עצמו עם החסידים, ככתוב: "שמרה נפשי כי חסיד אני". וזה משום שאין לו לאדם לשים עצמו כרשע, שאז יתייאש מן התשובה. ואם תאמר, כיוון שכך הוא, שאין לו לאדם לשים עצמו רשע כדי שלא יתייאש, אם כן שלא יפרט חטאיו אף פעם? אך אין הדבר כך. אלא, כשיפרש חטאיו ויתוודה עליהם, אז יקרא חסיד, שהרי מוכן הוא לקבל על עצמו תשובה, ובזה יוציא עצמו מצד הרע והטומאה. שהרי, עד עתה היה מונח בטינופת שלו, ועכשיו התדבק בימין העליונה, שהיא פשוטה לקבל אותו בתשובה.

ולא תאמר שלא יקבל אותו הקב"ה לתשובה עד שיפטר מכל חטאיו מיום היותו בעולם, שאם כן, מה עם כל אותם חטאים שמכוסים ממנו או ששכח מהם וכבר אינו יכול להשיגם ולהתוודות עליהם? אלא, אין הוא צריך להתוודות ולפרש רק את החטאים שהוא זוכר, ואם ישים רצונו וליבו לשוב עליהם, כל החטאים האחרים נמשכים אחריהם והם גם מתכפרים לו!

וכמו ששנינו לעניין ביעור חמץ, שאין בודקים את חורי הבית הגבוהים מאוד לראות אם יש בהם חמץ, ולא את הנמוכים מאוד. אלא, כיוון שבדק האדם את מה שרואות עיניו, ככל שמשיג, הכל נמשך אחריהם ומתבטל עימם יחד. וכן למדנו במסכת נגעים: עשרים וארבע ראשי איברים לא מטמאים משום מחיה (נגע) והכהן לא צריך לטרוח ולבדוק אותם, וזה שכתוב: "לכל מראה עיני הכהן", כל מקום שיכול הכהן לראות את הנגע בהסתכלות אחת, ולא צריך לכפוף עצמו או להרים את עיניו לכאן ולכאן.

אף כך הוא לעניין התשובה, שאין האדם צריך לפרט חטאיו מיום שנולד, שהרי עשה אותן בקטנותו, ולא את אלו שלא הגיעו לידיעתו כלל, שהם בבחינת חורי הבית התחתונים, ולא את החטאים שנתכסו ממנו ששכח מהם, שהם בבחינת חורי הבית העליונים. אלא: לכל מראה עיני הכהן – יתוודה רק על החטאים שרואה בבירור, וכל שאר החטאים ימשכו אחריהם ויתכפרו לו. לכן שם עצמו דוד בין החסידים. עד כאן הזוהר הקדוש.

כעת, אם אדם מאמין בכל מה שכתבנו עד כאן, חייו מוכרחים להיות מהיום יפים, שלווים ורגועים. זאת, משום שיהיה לו ביטחון שלם שבודאי כל הייסורים שהשם ישלח לו הוא יוכל להבינם בקלות וגם לדעת על מה באו, ולתקן את מה שהוא צריך לתקן לפי המקום שלו, משום שהוא צריך לחפש את העוונות של ההווה. כלומר, מה עליו לתקן עכשיו, שעדיין לא תיקן, וזה הרבה יותר קל.

ועוד, תהיה לו שמחה והנאה מכל העניין כי, סוף כל סוף, הוא רוצה לתקן את עצמו ולהבין על מה באים לו הייסורים, והוא תמיד יכול לתקן, ואז הם יסורו. ואם ישובו, הוא יוכל להבינם, לתקנם וכן הלאה. הוא מבין שכל התהליך הזה רק יעלה אותו למדרגות גבוהות יותר, וכך יתעלה בעבודת הבורא. אז אילו חיים יפים יותר יכולים להיות לאדם שבאמת שם לנגד עיניו את התכלית ורוצה לצאת מתוקן מהעולם הזה?

נמצא, ששכל זה, שעומד על היסוד ש"אין ייסורים ללא עוון", רק גורם לאדם שלוות נפש, שמחת חיים, ביטחון ורגיעות.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)