מאמינים

אם טרגדיות יכולות לקרות לכל אחד
בלי שום סיבה מוצדקת ובכל זמן, אז
העולם הזה הוא עולם של אדם-לאדם-זאב.
זה היה תלוי בי לבד "למצוא את עצמי"
ולחיות בהערכה עם "האמת" שלי…
 
 
מה מביא משמעות ומטרה לחיי? לפני ארבעים שנה הייתי עונה לכם: אני מחכה ליריית הפתיחה של תחילת משחקי הכדורסל, בעיקר של המועדפת עלי – הניו יורק ניקס. בשנים בהן למדתי בקולג', הייתי אומר לכם שזה החופש לעשות כל מה שעלה בדעתי. בהמשך, כשהשאלה המעצבנת הזאת ניקרה עוד יותר בראשי, ניחמתי את עצמי במחשבה שהמטרה שלי בחיים היא להיות תרפיסט. כך חשבתי.
 
ככל שהשנים חלפו, התדמית שלי כתרפיסט חזק ויודע-כל – שנראתה בעיני כאידיאלית מאוד – כבר לא הייתה מה שחשבתי. האמת שלי הייתה בדיוק כמו של רבים מהמטופלים שלי, גם אני חייתי בחוסר בהירות ועם המון ספקות. פעמים רבות (הרבה יותר משהבנתי) מישהו היה מצליח לחדור מבעד למסכה ששידרה חוזק וחוסר תלויות, וזיהה עוד אדם סובל כמותו וכמו רבים אחרים.
 
כיום, המטופלים שלי מאוד מעריכים את האמת שאני חולק איתם – המאבקים שלי (כן, גם אני בן אדם) והדרך איתה התמודדתי. זה לא תמיד קל, אבל אני משתדל מאוד להיות אמיתי וכנה, למענם ולמעני.
 
אנו נוטים לזהות את עצמנו בתוך חוג מסוים, למשל להיות אמריקאים, ישראלים, מוסיקאים, דוקטורים, או עקרות בית, הרבה יותר ממה שאנו חושבים לעומק במה אנו באמת מאמינים ומה מניע אותנו. תמיד הערצתי אנשים שהיו נלהבים, ואפילו להוטים, ממשימה שהייתה יקרה להם, כמו ארגון זכויות האדם והאזרח ועוד קבוצות דומות. אפילו שהם נראו לא פעם מוזרים ושונים, נאיביים ואפילו פאנאטיים – הם אכלו, ישנו, הלכו ודיברו את האמונה שלהם, נשמו את המטרות שלהם בכל מה שעשו. הם חיו עם חושים רחבים יותר למען המטרות, האחריות וההתחייבויות שלהם. ורוב האנשים האלה היו מוכנים למות על מה שהם מאמינים.
 
הרב שלום ארוש והרב אליעזר רפאל ברוידא הם שתי דוגמאות אמיתיות שמצאתי לאנשים שמוכנים להקריב את עצמם למען הכלל. ובאמת!
 
יכולתי להישאר תקוע באותו מסלול ישן אם השם לא היה מתערב. הוא שלח לי "משבר אמצע החיים" (למרות שהוא יכול לשלוח את זה בכל גיל ובכל מצב). זה היה כשאמי נפטרה, אז התחלתי להרגיש סימנים של קונפליקטים חזקים מאוד, אפשר לומר שמלחמה של ממש התנהלה בתוכי, שהפכה ללחצים כלכליים והטרדות של פסיכופט פנאטי במשך שש שנים! מספיק דברים שיגרמו לי להיכנס לתוכי ולהתחיל לבדוק ולבחון.
 
המסע לעצמי החל עם ספריו של הרב שלום ארוש ומהשיעורים ששמעתי מהרב ברוידא. ככל שאשתי ואני קיבלנו יותר השראה הבנו שישנה תשובה לכל דילמה, תשובות שקיבלנו מהספרים והדיסקים של הרב ארוש. הגענו לביקור בישראל ומיד הרגשנו שייכים בפעם הראשונה בחיינו. טיילנו בארץ וחשנו את הקשר העמוק שיש לנו לעם שלנו, להיסטוריה שלנו, ולעתיד שלנו. עם ההתמצאות הרוחנית החדשה שקיבלנו, התחלנו להרגיש אחריות ומחויבות – ללמוד יותר על השם יתברך ולחלוק את מה שאנו מקבלים עם אחרים. התחלתי ללמוד בכולל "חוט של חסד" ואז הכרתי ממש, מקרוב, את הרב שלום ארוש והרב ברוידא, סוג האנשים שלא פוגשים כל יום. הם ממש דיברו לנשמה שלי. לא תמיד זה קל, אבל אני משתדל 'לרוקן' את עצמי כדי להכיל את מה שהם מלמדים, מכיוון שעבורי הם מייצגים את השם. סוף סוף אשתי ואני הרגשנו שהחיים שלנו מקבלים משמעות. אני לומד את תורתו של השם, כותב, מרצה, עובד עם המטופלים שלי, נהנה מחברתם של האורחים בשבת, מגדל את הילדים – כל היבטי חיינו התאחדו על ידי המטרה המשותפת שלנו – עבודת השם.
 
לפני שאכל מעץ הדעת טוב ורע, אדם ידע בוודאות שהמציאות ההכרחית והיחידה היא השם ואורו שהאיר בכל מקום. וכאשר אכל מעץ הדעת טוב ורע, הוא שכח את השם והחל לחשוב על עצמו. המדרש מספר, שהוא נעשה כל כך מוטרד מהרצון שלו להתחזק ולהתעצם, עד שראשו התמלא בגאווה ונעשה כל כך כבד שהוא כבר לא יכול היה לשאת אותו. בסופו של דבר, הוא התמוטט וקרס מהמשקל של שכלו וחכמתו שלו.
 
עד לא מזמן, לא הבנתי למה זאת בעיה לרדוף אחרי דברים גשמיים כמו כסף, השפעה או כבוד. הרגשתי שלם מאוד עם עצמי לעשות את הדברים האלה כדי לשרוד, ומלחמת ההישרדות הזו הייתה כמובן תלויה בי. המסר שקיבלתי מאדם – המורשת שלו – הוא שאין אלוקים בעולם האקראי, האבסורדי וחסר המשמעות הזה, ומכיוון שטרגדיות יכולות לקרות לכל אחד בלי שום סיבה מוצדקת (כך חשבתי) ובכל זמן – הרי שהעולם הזה הוא עולם של אדם-לאדם-זאב. זה היה תלוי בי לבד "למצוא את עצמי" ולחיות בהערכה עם "האמת" שלי. ואם אתלה את כל מה שלקחתי וזקפתי לעצמי בכוח אחר, מן הסתם, אשתייך לצד המיושן, זה שעבר זמנו – לא יהיה לי את מי להאשים מלבד את עצמי. אלה החיים שלי לפני הרב שלום ארוש.
 
מאז ההיכרות עם הרב היקר הזה, החיים שלי הפכו לפשוטים ומובנים יותר, נעימים ומלאי סיפוק. הזהות שלי ידועה לי – אני יהודי. זה העיקרון המרכזי של חיי. המטרה שלי היא לעשות את הטוב ביותר מבחינתי בלימוד התורה ולימוד דברי הרב שלי. ואז, כדי לממש את היכולות שלי, אני אמור להפיץ את הדברים שאני לומד. אני בכלל לא מודאג אם אצליח או לא, את מה שמוטל עלי אני עושה – והתוצאות בידיים של השם יתברך בלבד.
 
התורה מספקת לי את כל הכלים שאני צריך כדי לחיות חיים טובים, אם אשתמש בהם כמובן. התורה מעניקה לי עצה מדהימה לכל תחום בחיי – כלכלי, חינוך ילדיי, שלום בית, כיצד לבחור חברים, היכן לגור, לאכול אוכל בריא ומזין, ואיך לא לפחד מהמוות. לפני שחזרתי לשורשים שלי ולפני שהכרתי את הרב ארוש, נתתי לחופש להוביל אותי ליעדים שאני קבעתי או החלטתי שהם כאלה, בחירה שהובילה לכישלונות ואכזבות כואבות. וככל שהראש שלי התמלא בגאווה הפכתי לכבד וכמעט שקרסתי מהמשקל הכבד הזה. הייתה זו התנסות משפילה ומכניעה. הרצון העצמי בסופו של דבר הכשיל אותי. אני מתפלל להתנער מסוג הרצון הזה ולהיות כלי קיבול של דברי הרב שלי.
 
ומאז שעלינו לארץ, אחרי שהתייעצנו עם הרב ברוידא, כל כך ברור למשפחה שלנו שהצעד הזה הוא רצון השם. מהרגע שהמטוס נחת כולנו הרגשנו מחוברים לְמה שאנחנו והבנו לׇמה אנחנו כאן, בהכנעה מוחלטת ובהבנה שאנחנו לא קובעים דבר, כי יש מי שמנחה ומנהיג אותנו. אנחנו לא בעלי הבית.
 
מה עוד צריך לקרות בעולם כדי שהוא יכניע את עצמו?
 
 
* * *
ד"ר זאב בלן הוא פסיכותרפיסט וחסיד ברסלב. את רוב שעות יומו מעביר בבית מדרשו של הרב שלום ארוש – "חוט של חסד" בירושלים. על פעילותו בתחום הפסיכותרפיה קיבל הסכמה מגדולי הדור וביניהם הרבי מניקלשבורג – הרב יצחק פגלסטוק שליט"א והרב שלום ארוש שליט"א.