מה באתי לתקן בעולם?

הוא החל להתנועע מצד אל צד, "שמעו
מעשה שאירע לי-עצמי", אמר במפתיע,
סוטה כביכול מדבריו הקודמים, ומנסה בד
בבד להסביר את פשר סערת רגשותיו.

היה זה בעיצומו של שיעור בתלמוד הירושלמי. עשרות תלמידים מילאו את בית-המדרש והקשיבו בריכוז להסבריו מלאי החריפות ושופעי הבקיאות של הרבי מסוכטשוב, הגאון רבי אברהם (בעל ה’אבני נזר’).

לפתע, השתתק רבי אברהם ושקע בהרהורים. זה לא היה אופייני לגאון, שנהג למסור את שיעוריו בשצף-קצף. כעבור דקה האירו פניו של הרבי באור מיוחד וקריאת התפעלות נפלטה מפיו.

טבעי הדבר כי השתתקותו של הצדיק באמצע שיעור גמרא תעורר את סקרנותם של התלמידים, אך הם לא העזו לשאול על כך את רבם. אך סקרנותם של התלמידים הייתה לזמן קצר, שכן את החידה פתר בחלוף רגע הצדיק בעצמו.

"תלמידיי היקרים", פתח ואמר, "הנה זה עתה למדנו בגמרא על המעשה מרבי טרפון ואימו: האם טיילה בשבת בחצר ביתה ולפתע נקרע סנדלה. הניח רבי טרפון את כפות ידיו תחת רגליה והייתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה. מוסיפה הגמרא ומספרת, כי פעם אחת חלה רבי טרפון, ובאו החכמים לבקרו. אמרה להם אימו, ‘התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי כיבוד יותר מדי’, וסיפרה להם את המעשה בסנדל הקרוע. בתגובה ענו לה החכמים: ‘אפילו הוא עושה כן אלף-אלפים, עדיין לא הגיע לחצי הכיבוד, שאמרה התורה!"

פניו של רבי אברהם להטו הוא המשיך את דבריו. "הייתכן?!", הגביה קולו, "אם דואגת פונה אל החכמים בבקשה להתפלל על בנה החולה, והיא מעוררת עליו זכות. האם לא ראוי כי החכמים יסכימו עמה ואף יחזקו את דבריה?! מדוע אפוא נהגו כפי שנהגו, וביטלו את דברי האם והמעיטו ממעשה בנה?!"

התלהבותו של רבי אברהם גברה והוא החל להתנועע מצד אל צד.

"שמעו מעשה שאירע לי-עצמי", אמר במפתיע, סוטה כביכול מדבריו הקודמים, ומנסה בד בבד להסביר את פשר סערת רגשותיו. "ובכן, עוד בהיותי סמוך על שולחן מורי וחותני הגדול, רבי מנחם מענדל מקוצק, נפלתי פעם אחת למשכב והייתי שרוי באפיסת כוחות. בני הבית שלחו שליח מיוחד לאבי, רבה של ביאלה, שיבוא מיד לקוצק.

אבי עזב מיד את כל ענייניו ונסע לבקרני. בהגיעו נודע לו, להפתעתו, כי חותני, הרבי מקוצק, לא התרגש כלל למשמע הידיעה על מחלתי ואף לא בא לראותני. הדבר הפליא מאוד את אבי. הוא אזר עוז, נכנס לחדרו המסוגר של הרבי ופרץ בבכי. ‘רבי!’, קרא, ‘הפקדתי בידכם את בני היקר, נתתי אותו לכם לחתן, מתוך ביטחון כי תשגיחו עליו; ועתה שומע אני כי אפילו לא הלכתם לבקרו! האם יודע הרבי כי אברהמ’לה שלי רגיל לשבת ולהגות בתורה עשרים שעות ביממה?’…

חותני הקשיב לאבי והפטיר: ‘הלזה לימוד ייקרא?!’…

אבי ידע לפני מי הוא עומד, בהכירו היטב את צדקותו וחריפותו של חותני, ויצא מהחדר שבור ורצוץ, בלי לספר לאיש את דברי הרבי. לאחר כמה ימים חלפה מחלתי, בדרך מהירה מהמצופה. רק כשהחלמתי לגמרי סיפר לי אבי על חילופי הדברים הסתומים בינו לבין חותני. ארבעים שנה שמרתי את הדברים בזיכרוני וככל שהתאמצתי לרדת לסוף דעת חותני, לא הצלחתי. הייתכן?! שאלתי את עצמי, הייתי חולה מסוכן, אבי הזכירני לפני הרבי ולימד עלי זכות, על לימוד תורה עשרים שעות ביממה, בתורה נאמר ‘כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים’, והנה חותני מבטל את התמדתי כלאחר-יד?!…"

רבי אברהם מסוכטשוב עשה אתנחתה קלה, ממתין שהדברים ייקלטו בלב השומעים.

"והנה עתה", המשיך, "בלומדנו את סיפור הירושלמי על רבי טרפון ואימו, ותגובת החכמים כשביקשה להזכירו לפניהם לטובה – נתחוורו לי סוף סוף גם דברי חותני. הקשיבו היטב ואסביר לכם: כל יהודי נשלח לעולם הזה כדי לתקן עניין מסוים. אם הוא מחסר משהו באותו עניין, מוכרח הוא להתגלגל פעם נוספת לעולם, ובגלגולו השני או השלישי עליו לתקן את שהחסיר קודם לכן. כך מובא בזוהר הקדוש ובכתבי האר"י ז"ל – "מניין לו לאדם כי נמצא הוא בגלגול וכי עליו לתקן עניין מסוים?" התשובה היא, שרואים לאיזו מצוה הוא משתוקק ביותר, ואז יודעים כי מצוה זו זקוקה לתיקונו.

לפעמים פוגשים אדם המסור ונתון כל כולו למצוות הצדקה – וזה סימן כי בא לעולם כדי לתקן מצוה זו, שאותה הזניח בגלגול קודם. כך גם מי שעוסק רבות בלימוד תורה ובכל מצווה אחרת.

כשהשתבחה אימו של רבי טרפון בהידור המיוחד של בנה במצוות כיבוד אם, למדו החכמים מדבריה, כי רבי טרפון בא לעולם לשם תיקון מצוה זו. על יסוד זה חשבו החכמים שאולי כבר תיקן את המצוה וממילא תם תפקידו בעולם והגיעה שעתו להסתלק, לפיכך אמרו החכמים לאימו של רבי טרפון, דעי כי אפילו למחצית מצוות כיבוד אם עדיין לא הגיע. בכך בעצם גזרו לו עוד שנות חיים.

כך גם אבי, כשסיפר לחותני הקדוש על לימודי עשרים שעות ביממה, הבין מכך חותני כי באתי לעולם כדי לתקן עניין זה, שכפי הנראה קלקלתי בגלגול קודם. ואם כן, לנוכח התמדתי הרבה, אפשר שכבר תיקנתי זאת ויכול אני להסתלק מהעולם! לכן ביטל חותני את דבריו באמרו, ‘הלזה לימוד ייקרא?!’. בדיבור קצר זה חתך חותני את הדין כי טרם הגיעה יום פקודתי ופעל בשבילי אריכות ימים"…