מה ירפא אותנו משנאת חינם?

זה את זה שנאה נוראה.

 

 

בימי בין המצרים אנו עסוקים בצער החורבן והגלות. כולם יודעים שהבית הראשון חרב בגלל שלוש עבירות חמורות שבתורה: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. והבית השני חרב בגלל שנאת חינם, השקולה כנגד שלושת העוונות הנ"ל הידועים בחומרתם הרבה.

 

עוד אמרו חז"ל, שכל דור שלא נבנה בו בית המקדש כאילו החריבו. מכאן אנו מבינים שעדיין השטן מרקד בינינו, ועוון שנאת חינם עדיין בתוקפו.

 

ונשאלת שאלה: מדוע אנחנו לא מצליחים לבער את העוון הזה מקרבנו? הלא כמה וכמה דורות שאנו יודעים את הנגע והמחלה, ומשום מה לא מצליחים לרפא אותה. זה פלא, הרי ידיעת המחלה היא חלק גדול מאוד מרפואתה, ומדוע כאן אין ידיעת המחלה עוזרת להביא לרפואתה?

 

לפני שנשיב על שאלה זו, נתעורר להבין עד כמה חמור עוון זה של שנאת חינם ואילו השלכות יש לו. אמרו חז"ל: בעוון שנאת חינם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם. אדם שעובר על איסור שנאת חינם, עונשו שיהיה שבינו לאשתו תהיה שנאה גדולה, וכלשון חז"ל: "מריבה רבה", כלומר מריבה גדולה שמתגברת והולכת. זה דבר שרואים לצערנו הרב – זוגות שנשואים כבר שלושים שנה ויותר, יש להם בנים ונכדים וכו’, והם שונאים אחד את השני שנאה יוקדת כל כך, שאפילו בין זרים זה לא מצוי שתהיה כזו שנאה, וכל שכן בין איש ואשתו, שחיים ביחד ויש להם ילדים ביחד.

 

זהו למעשה עונש על שנאת חינם, שהוא בהנהגה של מידה כנגד מידה: אתה שונא יהודי בחינם? העונש שלך יהיה שבביתך גם תהיה שנאת חינם, ר"ל. דבר זה קיים הן בין איש לאשתו והן בין הילדים – שזה שונא את זה וזה שונא את זה, עד שזה מגיע למימדים נוראים, שאפילו בין זרים לא תמצא כמותם. אנשים שאותו דם זורם בעורקיהם שונאים זה את זה שנאה נוראה. זהו עונש נורא מאוד הבא על מי שיש לו שנאת חינם ליהודי באשר הוא.

 

חז"ל אמרו על חורבן שני בתי המקדש, שהראשונים, כלומר אלה שהיו בזמן חורבן בית ראשון, כיוון שנתגלה עוונם נתגלה קיצם. והאחרונים, כיוון שלא נתגלה עוונם לא נתגלה קיצם. כלומר: הראשונים שידעו מהם העוונות שבגללם חרב הבית הראשון, שהם עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, לכן הם גם ידעו את קץ הגלות משום שידעו מראש שנגזרה עליהם גלות של שבעים שנה ותו לא, ואחרי שיחלפו שבעים השנים הללו הם יחזרו לארצם. ואכן כך היה, לאחר שבעים שנות גלות הם חזרו ובנו את הבית השני. ואילו האחרונים, שלא ידעו על איזה עוון חרב הבית, לא נודע להם גם מתי יהיה קץ הגלות, ואכן, עדיין אנחנו נתונים בגלות ואיננו יודעים מתי ניגאל.

 

ונשאלת השאלה: כיצד אמרו חז"ל שהאחרונים לא נתגלה עוונם? הלא חז"ל עצמם אמרו שבעוון שנאת חינם חרב הבית השני?! אם כך, אנו יודעים מהו העוון שבגללו חרב הבית אז מדוע איננו יודעים את הקץ, כמו הראשונים? וכמו שעל הראשונים אמרו: נתגלה עוונם נתגלה קיצם. כך גם אנו – נתגלה עווננו ושיתגלה קיצנו.

 

התשובה שה’ האיר בליבי היא, שאף על פי שאמרו חז"ל שבעוון שנאת חינם חרב הבית, אולם עדיין לא נתגלה באמת העוון האמיתי. זאת, משום ששנאת חינם היא רק תוצאה לדבר עמוק הרבה יותר, והוא: חסרון האמונה. אדם שמאמין בבורא עולם לא ישנא אף אחד בעולם. ואם מישהו נגע לו בדבר השייך לו, הוא יודע שבורא עולם רצה שיגע לו. ואם פגע בו, הוא יודע שבורא עולם רצה שיפגע בו, וכן הלאה. ומי שיש לו אמונה יודע שיש לו עסק רק עם בורא העולם, לכן הוא לא שונא ולא ישנא אף אחד. אולם, אדם שאין לו אמונה בודאי שתהיה בליבו שנאת חינם. דבר זה אנו רואים הרבה מאוד, לצערנו, שאחד אומר: אני לא יכול לסלוח לפלוני. והשנייה אומרת: אני לא יכולה לסלוח לאלמונית וכו’. כך הוא הדבר אצל הרבה מאוד אנשים המלאים בצער וכעס איש על רעהו.

 

בלי אמונה אי אפשר להשקיט את שנאתם! כי בלי אמונה אין שום פתרון לכל הסכסוכים, השנאה, הטינה והכעס. כי מה תאמר לאדם – סלח לו? תמחל לו? הוא לא מסוגל. הוא רואה את מי שציער אותו כמציאות, לכן הוא לא יכול לשכוח מה הוא עשה לו, כיצד ציער אותו ופגע בו. אולם רק על ידי שילמד אמונה, ויפנים את הדברים באמת, יראה שזה רק ה’ עשה לו ולא אותו אדם, ויש לו עסק רק עם ה’, ובודאי הצער שבא לו לא בא לו כך סתם בחינם, אלא יש לו עוון כלשהו שבעבורו הוא מצטער. רק אז יוכל להסיר את השנאה, הכעס וההקפדה מליבו.

 

אם כך, באמת עדיין לא נתגלה עווננו, כי עדיין לא נתגלתה ונתפרסמה בעולם האמת – שהעוון החמור ביותר שישנו הוא חוסר אמונה, ורק בגללו כל הצרות והגלויות. וכמו שכתב רבינו הקדוש: "דע, כי עיקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון אמונה". מדוע לא אמר את מה שחז"ל אמרו – שעיקר הגלות אינו אלא בשביל שנאת חינם? זאת, משום ששנאת חינם, כאמור, היא רק תוצאה לחסרון האמונה, ורק כשיתקנו את האמונה אז ממילא תכלה כל השנאת חינם, וביחד איתה יכלו החרב והדבר והרעב והמשחית… ואז נזכה לגאולה.

 

לכן כיום, כשכבר יצא הספר "בגן האמונה", עלינו ללמוד בו הרבה ולחזור עליו ולשנן אותו ולהתפלל לקיימו, כי שם לומדים היטב ש"אין עוד מלבדו", ומי שמכה אותך הוא רק המקל של ה’, ואם לא היה משתמש בו הבורא היה משתמש במקל אחר, עיין שם.

 

כיצד נגדיר שנאת חינם? ובכן, ישנה ההגדרה הפשוטה לשנאת חינם, כגוןף כשאדם ששונא מישהו סתם בשל היותו מקבוצה אחרת. למשל, אם הוא בן לעדה שונה משלו, או סתם שנאה לעדה מסוימת, או שהוא "דוס", או שהוא "חילוני" וכן על זו הדרך, שזה בודאי בחינם, או כמו שאומרים בעולם: חיני חינם…

 

אולם על פי האמונה, כל שנאה, גם כששונא את מי שעשה לו רעה, גם זה נקרא שנאת חינם, וכפי שכבר הסברנו: מי שעשה לך הוא רק המקל של הקדוש-ברוך-הוא, והוא זה שעשה לך והוא רק השתמש בזה המקל. האין זו כסילות לשנוא מקל? והסיבה לא משנה, לצורך העניין – אם לקחו לך, ביזו אותך, רימו אותך, גנבו לך – הצער שהיה לך היה בגזירת הבורא בלבד ואותה בובה שבה השתמש הבורא כדי ‘להכות’ אותך, היא פשוט איזה אדם מסכן שבעוונותיו נבחר להיות המקל, אז על מה יש לך לשנוא אותו? מה הוא עושה לך? כלום. הוא רק עשה רעה לעצמו – שהתחייב בעוונותיו להיבחר לתפקיד המקל במקום לתפקיד המשענת, והוא גם ייענש על כך שציער אותך. זה מה שנקרא זבש"ו – זאת בעיה שלו. לכן, כל מי ששונא אדם כלשהו ידע שזו שנאת חינם. 

 

עתה מובן, מדוע מזה דורי דורות כולם מדברים על שנאת חינם ואהבת חינם, ושום דבר לא משתנה. על פי ההסבר שלנו מובן, ששום הסבר לא יעזור לאדם, אפילו אם תשמיע לו את כל העונשים הנוראים הבאים בעקבות שנאת חינם, ותבהיר לו את גודל מעלת האהבה והחסד. אם לא תהיה לו אמונה הוא לא יוכל לעמוד בזה. ומכיוון שבני העולם אינם מתעוררים לעסוק בעיקר – בתיקון האמונה, ואינם יודעים שזה השורש לכל הפגמים, לכן גם לא מתקנים את עוון שנאת החינם כל כך הרבה שנים.

 

מכיוון שהעבודה על אמונה בהסתרה, נמצא, שבאמת עדיין איננו יודעים מהי המחלה, ולכן אנו רחוקים מרפואתה. ומכיוון שלא נתגלה עווננו, אז גם לא נתגלה קיצנו.

           

אולם, על ידי שכולנו נתעורר לדעת שהעוון שבגללו אנו בגלות הוא חסרון האמונה, ונעסוק כולנו בלימוד האמונה, אז כל אדם יוכל לבער את נגע שנאת החינם ויהיה לו קל מאוד לאהוב את כולם, ומזה גם נזכה לבחינת "נתגלה עוונם" ועל ידי זה נזכה ל"נתגלה קיצם", ותבוא הגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן ואמן.