מה לכם לדאוג

רגעים ספורים לפני פטירתו אמר רבי נחמן לתלמידיו: "מה לכם לדאוג מאחר ואני הולך לפניכם, ומה נשמות שכבר הלכו לעולמם מצפים על תיקוני, כל שכן אתם שאני הולך לפניכם מה לכם לדאוג? סמכו על כוחי הגדול…" רבי נחמן מברסלב – תיאור חייו, מפעלו ויומו האחרון.

רבי נחמן מברסלב זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, רוח אפנו משיח ה’, ראש בני ישראל נחל נובע מקור חכמה, אשר לו דומיה תהילה, הסתלק מן העולם ועלה למרום בחול המועד סוכות, ח"י בתשרי שנת תקע"א, בעיר אומן. שם גם נטמן בבית החיים הישן, בו נטמנו יהודים רבים שנהרגו על קידוש השם אלפים ורבבות בימי פרעות, המקום שם איווה משכן לו עוד בחייו הקדושים.

לידתו

רבי נחמן מברסלב נולד ביום א’ ניסן תקל"ב. היה זה יום מיוחד בו הואר ביתם של רבי שמחה ופיגא ע"ה באור יקרות, ומשם נמשך האור לעולם כולו עד ימינו. ברגע שנולד לאוויר העולם נטלה אימו את ידיו לסירוגין 3 פעמים וחבשה כובע לראשו שהכינה לו מבעוד מועד, ובכל עת שהיה ניעור משנתו לאכול הייתה נוטלת את ידיו וכל זאת כדי לשמור על קדושתו. בברית שנערכה בח’ ניסן נקרא שמו בישראל "נחמן" על שם סבו רבי נחמן מהורדנקא, אביו של רבי שמחה. דודו רבי ברוך ממעז’בוז’ אמר בעת קריאת השם: "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו..". "רבי ברוכ’ל" ניגשה אליו אחותו פיגא, אם התינוק, "ברך נא את בני שלא יחלקו עליו". "זה לא יכול להיות שלא יחלקו עליו, מוכרחים לחלוק עליו".

עוד בהיותו תינוק בעריסה נטלה אותו אימו על קבר זקנה – רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש, והרבתה לשפוך שיח ותחינה על בנה הקטן ‘נחמן’ שיגדל ויהיה צדיק. ברבות הימים זכר לה זאת רבינו הקדוש לטובה – את ריבוי התפילות שהתפללה עליו, וביקש כי אחר פטירתו יקדימו לקרוא לו על שם אימו :"רבי נחמן בן פיגא בן שמחה". תודות לתפילות הרבות שהשקיעה עבורו שהיו לו לעזר ולתועלת.

תולדות חייו

את שנות חייו הראשונות חי בעיר מעז’יבוז’ – שכן היו גרים בבית סבו-זקנו הבעש"ט הקדוש, שקבלו בירושה עד גיל 13. בגיל 13 כאשר יצא מבר המצווה נכנס מיד לחופה עם סאסיא ביתו של רבי אפרים, ועבר לגור בבית חמיו באוסיאטין עד שנפטר חמיו, אז בהיותו כבן 18 עבר לגור במדוודיווקא. כבן 26 היה כאשר עלה לארץ ישראל אחרי רצונות וכיסופים ומניעות רבות, והיה מרבה לדבר מעניין ארץ ישראל. במדוודיוקא גר עד גיל 28 ועבר לזלטיפולי שם גר עד גיל 30. לאחר מכן עבר לעיר ברסלב שם חי עד היותו כבן 38. על שם עיר זו נקראה חסידות ברסלב בשמה, בעקבות מעשה שהיה: כאשר רצה רבינו הקדוש לקדש על היין, נשפך כוס הקידוש. אז מזג עוד כוס ואמר כי על שם עיר זו תיקרא החסידות "ברסלב" ורמז: לב בשר. כבן 38 היה כשעבר לגור באומן עד יום פטירתו, כחצי שנה אחרי, ושם נטמן כבקשתו.

עבודתו בקודש

עוד בהיותו ילד קטן וזעיר נמשך ליבו אחרי עבודת ה’ יתברך. כילד, היה יושב ומאזין לשיחותיהם של תלמידי הבעש"ט הקדוש ויונק מהם מלוא חופניים יראת שמים. גם זכה להצטרף לנסיעתם אל רבי יעקב יוסף מפולנאה אחרי תחנונים רבים, ואמר כי מבט פניו הקדושים של הצדיק החדירו בו הרבה יראת שמים. בכל מאודו רצה להיות כרצון השם יתברך ולבטל מידותיו ותאוותיו, וללמוד את תורתו הקדושה. אך העיד על עצמו שכל דבר היה בא לו ביגיעה רבה ובריבוי תפילה. גם בעניין התפילה, בתחילה היה מכריח עצמו לעשות כן, ובכל מה שזכה היה זה בזכות ריבוי תפילותיו והתבודדויות שהיה מתבודד בינו לבין קונו. רבי נחמן הרבה בתפילה, התבודדות ותהילים, וכל מיני תפילות שאמר בסידור שערי ציון ועוד… רבינו הקדוש הרבה להשתטח על קבר זקנו הבעש"ט, ובדמעות שליש היה מרבה בתפילה שיזכה להתקרב אליו יתברך ולהיות כרצונו הטוב.

בעת לימודו עם רבו בתלמוד תורה היה מנסה לשוות לנגד עניו שם הוי"ה ב"ה לקיים: "שיויתי ה’ לנגדי תמיד" והיה רבו גוער בו על שאינו מקשיב, אך הוא התאמץ לעשות זאת בכל תוקף. ובכל אופן היה מסתיר את עצמו מאוד והיה עושה מעשי נערות ושובבות כדי שהסובבים לא יתנו את דעתם למעשיו הטובים. גם לימודו בא לו בקושי רב, כי תחילה לא היה מבין לימודו והיה מתפלל ליד ארון הקודש שיזכה להבין את לימוד התורה הקדושה. כאשר קיבל מעט פרוטות מאימו לקנות לו דבר מה, היה נותן אותן לצדקה או משלם לרבו שילמדו עוד דפי גמרא. בגיל 6 רצה לבטל את תאוות האכילה, אך כשראה שאי אפשר היה לעשות זאת בלע את האוכל כדי שלא ירגיש טעם אכילתו, עד שלבסוף שבר את כל תאוותיו ועלה מדרגה לדרגה, והכל מבלי שידע עליו איש כי הסתיר את עצמו מאוד. בהיותו כבן 6 כתב את חלק א’ ב"ספר המידות" והוא מלוקט מדברי הגמרא, ש"ס ופוסקים. רבי נחמן הרבה בסיגופים ותעניות והיה טובל בקור ובשלג, ומתענה מערב שבת עד ערב שבת מספר פעמים מבלי שידע על כך איש.

"הכלל הוא, שכל דבר ודבר שעשה הכל היה ביגיעה גדולה ובכוח גדול ובמסירות נפש. ולא היה לו שום דבר עבודה שבא לו בנקל, רק כל דבר ודבר בא לו ביגיעה גדולה מאד, שהיה מייגע עצמו כמה זמנים בשביל כל דבר ודבר מעבודת השם. וכל מה שסיפרנו עד הנה, אם אמנם כגנות נחשבו כל הסיפורים הנ"ל לנגדו לפי עצם מעלתו שזכה אחר כך, עם כל זה סיפרנו כל זה מעניין עבודתו ודרכו בימי ילדותו, למען נדע ונשכיל איך הבחירה חופשית וכל אדם יוכל לזכות אם ירצה למעלה מופלגת מאוד. אף על פי שנדמה לו שקשה וכבד עליו העבודה מאוד, ואין מניחין אותו לכנס כלל בעבודתו יתברך, כי התאוות והמידות רודפין אחריו מאוד, אף על פי כן צריך שיהיה עקשן בעבודתו ולבלי להסתכל על כל זה. כי בסיפורים הללו יבין החכם מדעתו, איך גם על רבינו הקדוש והנורא, זכר צדיק וקדוש לברכה, עבר גם כן כל המניעות והכבדות הנ"ל, ועבר בכל זה, ואף על פי כן זכה לשבר הכל מחמת שרצה באמת בעבודתו יתברך ובחר בחיים באמת, עד שזכה למה שזכה: ואמר: שאפילו לא היה מזרע האלוקי הבעל שם טוב זכר צדיק וקדוש לברכה, רק אפילו אם היה ממשפחה הירודה שבישראל, היה זוכה גם כן למה שזכה על ידי עצם עבודתו ויגיעתו שיגע וטרח מאוד מאוד בעבודתו יתברך" (שבחי הר"ן כ"ה).

כבן 20 שנה בלבד היה רבינו הקדוש כאשר החלו להתקרב אליו תלמידיו הראשונים, ולצידו עמדו גם מתנגדים רבים, אך רבי נחמן היה איתן להמשיך ולהפיץ תורתו ולהרבות תלמידים. באלול שנת תק"ס התקרב אליו תלמידו המובהק רבי נתן, עליו העיד רבינו ואמר, כי זו נשמה חדשה שירדה לעולם. יחד העלו את כל תורותיו ואמרותיו על הכתב. כל ימיו היה כולו במצב של התעלות והתקדמות, והיה אומר כי אם לא יעלה ויתקדם בעבודת ה’ מיום לחברו – אין החיים שווים לו בעולם הזה. כאשר היה כבן 38 וחצי הרגיש כי אינו יכול להישאר יותר בעולם הזה, משום שאין לו אפשרות להתקדם כאן, וכן מוכרח לפשוט את גופו הקדוש ולהיפטר מן העולם.

עצותיו הקדושות:

רבניו הקדוש, רבי נחמן מברסלב, הוריש לנו עצות קדושות ויקרות שניתן לקיימן בקלות, ואדם שיקיימן יזכה להיות איש כשר באמת, והן שזורות בתוך כתביו הקדושים והועברו לנו מדור לדור על ידי זקני חסידי ברסלב. בין עצותיו הרבות הדגיש רבינו עיקר שני דברים עליהם התבטא כחוק ולא יעבור, והן:

א. שעת התבודדות – (ליקו"מ ח"ב צו’) וכך כתב: "עַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ לְצַוּוֹת לָהֶם שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם עַל כָּל פָּנִים אֵיזֶה שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת…" והעיד על עצמו שכל מה שזכה – הכל בזכות שהרבה בתפילה ובהתבודדות, ועוד אמר: "כי מקטן ועד גדול אי אפשר להיות איש כשר כי אם על ידי התבודדות ושיחה בינו לבין קונו".

ב. לימוד הלכות – "כל איש ישראלי מחויב ללמד בכל יום ויום פוסקים ולא יעבור… כי צריך ללמד איזה דין ב"שולחן ערוך" בכל יום ויום כל ימי חייו". (שיחות הר"ן כט).

עוד מעצותיו: עפ"י תורה ד’: להביט בפני הצדיק, על ידי הלימוד בספריו הקדושים שאז משתקפים פני הצדיק. לתת כל יום צדקה לצדיק. ווידוי דברים לפני הצדיק – על ידי שמקשר את עצמו לצדיק ומתוודה לפניו (ועצה זו נכון לקיימה בשעה התבודדות). עפ"י תורה רפ"ב: על האדם להסתכל בנקודות הטובות שלו, וכך יחזק את עצמו ויוכל להתקרב אליו יתברך, קל וחומר שצריך להסתכל ולחפש את הנקודות הטובות של חברו. ריקודים והמחאת כף – על ידי המחאת כף וריקודים מתבטלים הדינים, והרבה לחזק מעניין האמונה והביטחון בהשם יתברך.

אומן ראש השנה: רבינו הדגיש את גודל חשיבות הנסיעה לציונו בראש השנה, ואמר: "הראש השנה שלי עולה על הכל… איש לא יעדר, כי כל העניין שלי הוא רק ראש השנה. והזהיר לעשות כרוז…" עוד הוסיף, "לא מבעיא אתם, אלא כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי".

ההבטחה: רבי נחמן ייחד שניים מתלמידיו לעדות ואמר, "שגם כי ימלאו ימיו, אחר הסתלקותו, מי שיבוא על קברו ויאמר שם אלו העשרה קפיטל תהלים (של התיקון הכללי) וייתן פרוטה לצדקה, אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאוד מאוד חס ושלום, אזי אתאמץ ואשתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו וכו’… ואני חזק מאוד בכל הדברים שלי, אך בזה אני חזק ביותר שאלו העשרה קפיטל מועילים מאוד מאוד".

ספריו וחיבוריו:

"ליקוטי מוהר"ן" – שני חלקים שהם מלאים תורות נשגבות ונעלות שאמרם רבינו הקדוש ונערכו על ידי רבי נתן תלמידו. על ספר זה אמר "הספר שלי אתחלתא דגאולה…"

"סיפורי מעשיות" – י"ג מעשיות נעלות ונשגבות שהן כעין משלים, מלאות מוסר, הכוונה, דרך לחיים ויראת שמים.

"ספר המידות" – שני חלקים, עליו העיד רבינו: "ספר זה אהובי ורעי המסור עשה אותי ליהודי".

"שיחות הר"ן" – שיחות מלוקטות מרבינו ז"ל.

"חיי מוהר"ן – ליקוטים מהנהגותיו הקדושות ועבודתו בקודש.

"התיקון הכללי" – עשרת מזמורי התהילים שהם תיקון לכל.

מגילת סתרים – סדר השתלשלות ביאת משיח, תיקון המלכות לשורשה. הספר אבד ברבות השנים.

"ספר הנשרף" – עליו אמר רבינו הקדוש: "אין מי שידע ויבין בו דבר, כי אם צדיק גדול חד בדרא". מעוצם גדולתו רבו עליו המקטרגים, כדי שלא יתפרסם הספר. בנו, רבי שלמה אפרים נפטר וכבר היה סיכון שגם רבינו ייפטר, לכן ציווה על משמשו רבי שמעון לשרוף את הספר הקדוש.

"ספר הגנוז" – עליו העיד רבינו כי קדושתו גבוהה מספר הנשרף, אך לא נתפרסם. עוד חיבורים רבים כתב רבינו, אך טרם פטירתו ציווה על תלמידיו לשרפם.

בשם רבי נתן, מובא כי אמירת ספרי רבינו בעוצמה הינו דבר חשוב מאוד והמסוגל מאוד לתיקון הנשמה, כמו אמירת ספרי זוהר ותיקונים. (אפילו כשלא מבינים את הכתוב).

מבחירי תלמידיו: רבי נתן שטרנהרץ מברסלב – תלמידו המובהק של רבינו, דרכו עברה כל תורתו והיה הסופר של רבינו ז"ל. רבי נפתלי הרץ – עליו ועל רבי נתן העיד רבינו: "הם יודעים ממני מעט". רבי שמואל אייזיק, לו הוריש רבינו את הכוח לתקן את נשמות הנפטרים. רבי יודל – לו הוריש רבינו את הכוח לקבל פדיונות. רבי אהרון – עליו התבטא רבינו ז"ל: "אני יישא אותו על דגל לקראת המשיח". רבי יקותיאל המגיד מטראוויץ – הזקן שבתלמידיו. רבי שמעון השמש – היה שמשו של רבינו ותלמידו הראשון.

צאצאיו: לרבינו היו שמונה ילדים – שש בנות ושני בנים: אדל, שרה, מרים, חיה, פיגא ובת נוספת אשר לא נודע שמה. יעקב, שלמה אפרים. ארבעה נפטרו בעודם ילדים בחיי רבינו ז"ל: פיגא, הבת הנוספת, יעקב ושלמה אפרים. בתו אדל הייתה הבכורה ואיתה היה מרבה לשוחח בדברים נעלים ונשגבים. על בנותיו העיד כי היו בעלות רוח הקודש קרוב לנביאות, ועל בתו שרה (שרק’ה) אמר :"איני מדבר כלל לגודל מעלתה".

יומו האחרון של רבינו זיע"א

בוקר יום שלישי, ביום הרביעי לחג הסוכות, שנת תקע"א, רבי נתן חזר מטבילת שחרית שלפני התפילה ובצעדים חפוזים מיהר לבית רבינו, שם התאסף מנין מדי יום לתפלת שחרית. התפילה נערכה בחדר הסמוך לחדרו של רבינו, בו שכב על ערש דווי. מחשבתו לא פסקה מלהרהר במצב רבינו שמעורר דאגה רבה. אך ברגע שהגיע הביתה פנה לחדרו כדי לראות מה מצבו, שכן מזה ימים מספר הרבי היה חלש מאוד וכמעט שאינו יכול לדבר, ריאותיו החולניות הגיעו אל סף התמוטטות ופעולתן מצומצמת מאוד. שיעולים קשים, הקאות ופליטות דם, הנגרמים בגין חוליו הפנימי, אף הם החלישו אותו וסיכנו את מעט חיותו המצומצמת.

רוח חדשה פעמה בליבו של רבי נתן כאשר הביט בפני רבינו הטהורות וראה אותו מתפלל בנעימות, כמקדם. סידור האר"י הונח על ברכיו הקדושות והוא נטל את ארבעת המינים המונחים לצדו והחל לומר הלל בחן אמיתי, באהבה ובדבקות עליונה. לאחר מכן הגביה את קולו באמירת ה"הושענות". דבריו, שנשמעו היטב לכל הנמצאים בבית, עוררו תקוות בליבם, שכן לכל הדואגים לשלומו היו אלה סימני הבראה. היה נעים לשמוע את קולו הטהור לאחר שתיקה ממושכת, ורבי נתן שנכח אז, כותב: "אשרי העיניים שזכו לראות אותו אז ולשמוע קולו, בעת שאחז הארבעה מינים ואמר הלל והושענות, ביום האחרון של ימי חייו הקדושים".

לאחר התפילה יצא רבי נתן מן החדר הסמוך כדי לסדר לעצמו דבר-מה, אז הזדמן לו לעבור על פני פתח חדר רבינו. הוא הביט פנימה, נפגש במבטו החודר של רבינו וחשב לעצמו – מין מבט אחרון שלפני המיתה… התחושה הזאת לא הרפתה ממנו. כאשר פגש את רבי יחיאל, אחיו של רבינו, אמר לו: "עתה עלה בדעתי ויכול אני לשער שיסתלק הרבי, חזק נא את רוחי לבל אהרהר בדברים כאלה".

זה מכבר החליטו אנשי רבינו הקדוש לאסור על עצמם להעלות מחשבה שכזאת על ליבם, לכן חיזק רבי יחיאל את רבי נתן ודיבר על ליבו, לבל יעלה על דעתו על איש קדוש ונורא כרבינו שיסתלק כה בחטף ובקיצור ימים, והזכיר לו את המפעל הגדול אשר עוד לרבינו בעולם. רבי נתן נרגע ושם פעמיו לאכסנייתו כדי לאכול ולנוח מעט לאחר לילה קשה שעבר עליו, סביב מיטתו של רבינו הקדוש.

רצה הקב"ה לזכות את רבי נתן, כך שיהיה בבית רבינו זיע"א בשעת יציאת נשמתו הקדושה, לכן ‘שיבש’ את סדר אכילתו כדי שיתעכב ולא יישן. רבי נתן הגיע אל האכסניה ולא מצא שם את בעל הבית. הוא המתין זמן רב לבעל הבית. כאשר העיכוב נמשך ניסה להירדם אך לא הצליח. שטף של מחשבות על אודות רבינו הטרידו אותו. לפתע, נזכר שעליו לתקן משהו בהעתקת התורה שהשמיע רבינו בראש השנה, שהיא מן המסועפות ביותר. בסופו של דבר הגיע בעל הבית והגיש את האוכל, ורבי נתן ישב לאכול עמו את סעודת הבוקר. לאחר הסעודה החל רבי נתן לחשוב: ‘אשכב לישון או לא… מי יודע מה נעשה שם עם הרבי… אך הלא אי אפשר בלי שינה, ואם לא אישן עתה אהיה מוכרח לישן אחר כך, ומי יודע מה יתרחש אז…’ לבסוף – החליט לישון. "אך רבות מחשבות בלב איש ועצת ה’ היא תקום, וחמל עלי השם יתברך ונתן בליבי ונתיישבתי האמת שאי אפשר בלי שינה – אבל אלך לבית רבינו לישון שם, כי מי יודע מה נעשה שם, וכן הוה".

רבי נתן הגיע לבית רבינו ונכנס לחדר. והנה, רעש גדול מאוד ומהומה עצומה – רבינו יושב על כסאו במצב חמור, כשמרגע לרגע הולך וכבה פתיל חייו, נשימתו ומרוצת דמו נחלשים והולכים "וכמעט שגווע"… מסביבו עומדים אנשים הנאבקים על חייו, שופכים עליו מיני בשמים יקרים להחיותו, ועושים ככל שביכולתם להציל את חיי פאר וקדוש ישראל. הפליא לעשות חסיד אחד מעיר טרוביצה הסמוכה, שהזדמן לשם באותו היום כמלאך מן השמים. הלה נטל את העניינים לידיו, ובזריזות רבה סייע לרבינו – הוציא והכניס, רחץ והלביש והקל רבות על רבינו הקדוש בשעותיו האחרונות. כאשר רבי נתן ראה את מצבו הקשה של רבינו, נבהל מאוד ואמר לנוכחים ליטול אותו מיד מעל כסאו ולהשכיבו במיטה, כך ודאי יוקל לו מאוד. אך רבינו הטה בידו הקדושה כאינו מסכים לכך.

עברה שעה קלה ורבי נוכח שחיותו מועטת מאוד וישיבתו של הרבי על הכסא רק מכבידה עליו. שוב פעם ציווה להשכיבו על המטה, אך כעת שתק רבינו ולא אמר לא הן ולא לאו. אותו איש מטרוביצה הרים את רבינו על זרועותיו, ובזהירות רבה השכיבו על מיטתו. באותה שעה שם רבי נתן, בחיר תלמידיו, את ידו בתוך ידו, כדרך המושיטים לשלום, בחיבה יתירה ו"בדרך התקשרות" נפלאה, כזו שהייתה שרויה בינו לבין רבינו מזה שנים. כאמור, לא איש מן האנשים שהיו שם זכו לשמש את רבינו כאותו חסיד מטרוביצה, זכות מיוחדת שמורה הייתה לו מזמן לשרת את רבינו ביומו האחרון, כי רבינו הבטיח לו זאת עוד בחייו, משום מעשה שהיה. אך היה זה פלא גדול: מי הודיע לאיש לבוא היום? מדוע התעורר מעצמו לבוא ולבקר את רבינו?…

כאשר שכב רבינו על מיטתו הוטב לו מעט. באותה עת היה לבוש בבגד נאה של משי. הרבי ביקש מרבי שמעון, תלמידו הוותיק, לסדר היטב את בגדו על גופו הטהור, לכפתר היטב את שרווליו על ידיו ולתחוב יפה את הכותונת שיצאה מתחת שרוול המעיל החוצה. לאחר מכן ציווה עליו לרחוץ יפה את זקנו מן הדם, כמתכונן היטב לקראת מאורע חשוב, כפי שאמנם היוותה ההסתלקות בעיני הקדוש והנורא.

נפלאה הייתה אותה דעת מיושבת ושלווה גמורה שגילה ברגעים קשים אלה, אך מספר שעות לפני שיצאה נשמתו הטהורה והוא הולך ושאנן יותר ויותר – היפך כל טבע אנושי. נטל בין אצבעותיו כדור שעווה קטן וגלגלו כדרך הגדולים בימים ההם בשעת מחשבה – כך שכב רבינו הקדוש קרוב להסתלקותו, מהורהר במחשבות נשגבות "בחרות גדול ובצחות וזכות נאה ונוראה, אשר לא נראה כמוהו" – כפי שהתבטא רבי נתן על המחזה הזה.

לפתע נשברה הדממה, קול רעש אדיר של רוח סערה עצומה בקעה מבחוץ, סוכת רבינו קרסה על אתר, צריפים הועפו ועצים נגדעו, ופתאום, דליקה פורצת ברחוב הסמוך ואנשים זועקים להצלה. מרבית אנשי הבית נחפזים אל מקום השריפה, אך רבי נתן נותר במקום מהסס וחושב בליבו: "אני לא אפרד ממנו, יהיה איך שיהיה"… אך הרעש הגדול סחף גם אותו החוצה, במרוצה למקום הדליקה. בעודו רץ לשם פגשו אותו אנשים ובישרו לו שב"ה שקעה האש. רבי נתן חזר במהירות אל מיטת רבינו, וראה שהבית התמלא ביהודים שבאו לכבודו, ראה הקהל שקרב הסוף התחילו אומרים את סדר הפסוקים – "מעבר יבוק" – הנאמרים בעת מיתת הצדיקים. והנה, הנה, נדמה שגווע… רבי נתן החל לבכות וצעק מקירות לבבו: "רבי! רבי, על מי עזבתם אתנו!". הזעקות חדרו לליבו הרחמן של רועה הצאן הנאמן שכה הרבה לחזק ידיים רפות, התעורר לתחייה והפנה את מבטו אל הקהל, כאומר – לא, אינני עוזב אתכם…

עודו בצלילות דעתו עומד, לא מתפתל ולא מתעוות, הולך ומסתלק באיטיות וברגיעה מוחלטת, במיתת נשיקה.

לא עבר זמן מועט "ויגווע ויאסף אל עמיו בקדושה ובטהרה גדולה, נקי וצח, בלי שום בלבול כלל, ובלי שום תנועה משונה, בישוב הדעת נפלא ונורא. וכל העומדים שם, רוב אנשי החבורה קדושה וכל גדולי השמשים העוסקים בזה, כולם אמרו, שכבר ראו כמה שמתו בנקיות ובדעת, אבל הסתלקות כזה לא ראו מעולם".

אדוננו מורנו רבי נחמן מברסלב זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, לאחר פחות מארבעים שנות חיים טהורים ונשגבים, לאחר כעשרים שנות מנהיגות, אחרי יצירת שיטה כבירה וגילוי תורות נוראות ואחרי כשמונה שנות הכרות פעילה עם תלמידו המובהק ביותר – רבי נתן, שבק חיים ונגנז בגנזי מרומים.

מי יתאר ומי ישער מה גדלה האבדה בעיני תלמידיו הקדושים, ועל אחת כמה וכמה בעיני רבי נתן שביטל כל עצמו וישותו לדעתו הקדושה.

הסתלקותו המופלאה של רבינו הנורא הדהימה את הכל, אלא שלדברי רבי נתן הרי "כל זה היה לפי דעתנו, אבל בעצם הסתלקותו, אין לנו פה לדבר, כי לית מחשבה תפיסה בזה כלל, ומי שיבין מעט מגדולתו – על ידי ספריו הקדושים והשיחות והסיפורים ששמענו ממנו. יבין שאי אפשר לדבר כלל מהסתלקות פלא וחידוש נורא כזה, אשר לא היה כמוהו ולא יהיה כמוהו… מה נאמר ומה נדבר, מה אשיב לה’, שזכיתי להיות בשעת יציאת נשמתו הקדושה – אלמלא אתינא לעלמא (=באתי לעולם) אלא בשביל זה, די".

טרם פטירתו המשיל על עצמו: "כמו שאני עתה בחדר זה ואחר כך אני יוצא מחדר זה ונכנס לחדר השני וסוגר הדלת אחרי, אם אתה תבוא אצל הדלת ותצעק אבי אבי וכו’ לא אשמע דבריך?!" ורמז לכל אחד ואחד כמה גדולה המעלה של מי שיזכה לבוא על קברו הקדוש והנורא, כי בודאי ישמע דבריו ויעזור ויושיע לו בכל מה שאפשר. והרגיע את תלמידיו באומרו: "מה לכם לדאוג מאחר ואני הולך לפניכם, ומה נשמות שכבר הלכו לעולמם מצפים על תיקוני, כל שכן אתם שאני הולך לפניכם מה לכם לדאוג? סמכו על כוחי הגדול…"

ככל שנכתוב על רבינו הקדוש יכלו הדפים והדיו, אך שבחיו לא יכלו. אי אפשר לספר ולתאר אלא בקוצו של יוד על עוצם גדולתו ומעלתו. אך מעט מה שכתבנו שיהיה לתועלת והתעוררות ללמוד מעצותיו ולהידבק בדרכיו, ויהי רצון שזכותו וזכות תורתו ועצותיו הקדושות יהיו למגן וצינה לנו ולכל ישראל, אמן.