מה למדתי באותו יום?
בפעם הראשונה אחרי כמה שבועות לחוצים הצלחתי לשמוע את הנשימות שלי. דווקא באותו יום, עם רכב תקוע ורחוקה מהכל, למדתי שיעור מקסים על החיים.
הרכב לא התניע. בפעם המי יודע כמה ניסיתי להתניע ושמעתי את הקול המוזר, אם כי המוכר, שהזכיר לי צליל של מייבש שיער שמשהו נתפס במנוע שלו.
תודה לא-ל, הייתי עם הרכב סמוך למקום העבודה שלי בכפר אדומים ולא על אם הדרך. התקשרתי לשירות הגרירה וקבעתי למחר בבוקר, בין שבע לתשע.
התקדמתי לעבר הכביש הראשי כדי לעצור טרמפ הביתה, למעלה אדומים העיר בה אני גרה, והראש הרגיש לי כמו קרוסלה. ראיתי את ימי העבודה שאני מחסירה ויחד איתם את אלפי השקלים שיחוררו לי את החשבון. מאוחר יותר, הדאגות האלה גם מנעו ממני לישון בלילה. בכל אופן, בתוך ערפל הדאגות משהו קיים, חי ונושם – המסר של בורא עולם. התובנה הרוחנית, או כמה מהן, שמחכה לי שם בתוכו, לרגע בו אצליח להגיע אליה.
למחרת נסעתי עם האוטובוס למקום בו השארתי את הרכב. הנסיעה האיטית והרגועה לכפר אדומים פעלה את הקסם שלה עלי והרגיעה אותי. הרגשתי רעננה, כמו שמרגישים אחרי יומיים של חופשה קסומה עם הירוק והפורח שהעולם מציע.
ניגשתי לרכב, וניסיתי שוב להתניע. כלום. הוצאתי את הטבלט מהתיק והתחלתי להקליד – זרם של מחשבות שורבטו על המסך, לא יותר. חמש דקות עברו. עשר. הכתיבה מלווה בשקט וברוגע שהסביבה הקרינה ואט-אט משתיקה את הקולות והרעש שהיו לי בראש. בפעם הראשונה מזה כמה שבועות שאני מצליחה לשמוע את הנשימות שלי.
כתבתי על תפילה. כתבתי על השם התנכ"י שלי – חנה, ועל המתנה שהיא נתנה לאלוקים – הבן שלה, שמואל. כתבתי על המתנות שקיבלתי משמים, כישרון מוסיקלי באופן כללי, ועל דוד המלך בפרט. ציינתי איך דוד המלך ועוד אנשים צדיקים לא שמרו את המתנות שלהם לעצמם, אלא חלקו אותן עם הסובבים אותם. כתבתי על הכישרון הפרטי שלי שקיבלתי מאלוקים – כישרון הכתיבה אותו נעלתי בתוכי. כן, היו הרבה מאוד סיבות משכנעות וחזקות לא לכתוב, הנה שתיים עיקריות: הראשונה – שנתיים בהן טיפלתי בבעלי שחלה במחלת הסרטן עד שנפטר, והשנייה – אני עובדת בפול טיים ג'וב מאז כדי לפרנס את ארבעת ילדיי.
מאמרים נוספים בנושא:
"אני מרגישה את המתנה. אני מודעת לכוח והעוצמה שלה", כתבתי. "עכשיו, הגיע הזמן להחזיר אותה לאלוקים".
פתאום, הטלפון צלצל. הצליל העיר אותי מרצף המחשבות כמו נקודה ווקאלית שנוספה לרשימה הכתובה.
זה היה משירות הגרירה, הוא הגיע.
"גברת, תתניעי בבקשה את הרכב" הוא הורה לי.
הרכב התניע.
"אבל… אבל…"
"מצטער גברת, אבל אני לא יכול לתקן את מה שאין מה לתקן…" הוא אמר עם חיוך על פניו, נכנס לרכב הגרר הגדול ונסע.
בכל פעם שאני חושבת על המקרה הזה, אני בכלל לא חושבת על התקרית החשמלית המוזרה של הרכב, אלא דווקא מתפעלת מהדרך בה בורא עולם יוצר פתח ומכין לנו את הקרקע לקבל את המסרים שלו. לרוב וגם במקרה הזה: העניין היה – ויהיה – רק של ביטחון!
מסע החיים הוא לא משרה שוחקת של תשע עד חמש. גם לא איבוד הזמן בשל הפרעות החיים והיסח הדעת, אפילו מאלה המשעשעות ביותר. החיים הם ברכה, לפעמים זה קשה, ולפעמים זה מאתגר, אבל תמיד מהנים ומעוררים. ולא רק, גם העובדה שהכישרונות שקיבלנו, והמיוחדים רק לנו, מעניקים לנו אושר עצום כשאנחנו מפנים אותם לערוצים הנכונים והטהורים, למטרה שלשמה הם ניתנו לנו ברחמים והחסדים של הבורא עלינו. אנחנו יכולים לבטוח באושר והשמחה הללו ולהמשיך קדימה בביטחון מלא, ליעדים הבאים שלנו בדרך.
ההיגיון המערבי גורם לנו נזק עצום. סיסמאות שטחיות כמו, "תהיה הכל, אם רק תרצה" מפציצות אנשים רבים בעולם ולא מייצגות את המציאות.
בספרו המדהים – בגן החכמה, הרב שלום ארוש מסביר את העניין הזה בהרחבה. כבעל שכל חריף, החכם עובר מעבודה לעבודה כמו פרפר בין הפרחים, אף פעם לא מרגיש מלא ומסופק ותמיד מיואש. הבעיה שלו ושל עוד רבים וטובים מהצעירים של היום היא – שהם מאמינים לסיסמאות הללו, שהם, למשל, לא יכולים להצליח בלי תואר. אז נכון שתואר יכול להיות טוב, אבל הוא לא הכל והוא לא מה שקובע. יש עוד הרבה דברים שהם הרבה מעבר לתואר. ואז, החבר'ה החמודים האלה שמים את כל הביטחון שלהם בתואר הזה ולא בבורא עולם.
אולי זה ניסיון חיים, או החיים כאן בישראל, אבל הרבה אנשים התחילו לתת את דעתם למסרים שהקב"ה שולח להם. מכירה הרבה מאוד. המוסכניק שמטפל ברכב שלי עונה לתיאור הזה, ועדיין, מרוויח טוב ומפרנס את משפחתו ברווח. הבן הנשוי שלי לא מחזיק בשום תעודה, אבל הוא מפרנס את אשתו והילד שלהם בכבוד. בבוקר הוא לומד תורה, ואחר הצהריים הוא מלמד חבר'ה צעירים קפוארה (אומנות מחול עממית ברזילאית).
"כולם מיוחדים" אומר רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זיע"א, "אל תשוו את עצמכם לאף אחד שמא תקלקלו את בית הספר של אלוקים". כמו שכל כיתה היא מוסד לימודי הכרחי למלא את דרישות הקורס, כך גם התכונות והכישרונות המיוחדים שלנו הכרחיים לתיקון העולם.
כי אם אתם חיים, זה ברור כשמש שהעולם לא יכול להתקיים בלעדיכם או בלעדי הכישרונות המיוחדים רק לכם.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור