מה מותר לקרוא בשבת,דיני מוקמה בשבת,כללים ועוד

 

 

א. נכון להחמיר שגם הנשים לא תקראנה בשבת בספרי בישול, אף אם הן נהנות מקריאה זו. וכן אם מתפרסמות כתבות בעיתונות [החרדית] בענינים אלה, נכון להחמיר שהנשים לא תקראנה בשבת כתבות אלה. (ילקו"י ד/ב ריג)

ב. אסור ללמוד חוכמת הניתוח בשבת, גם בניתוח שאם יצטרכו לו יהיה בזה משום פקוח.

ג. ואם לומד חוכמת הניתוח אצל רופא גוי, ואי אפשר לדחות לימוד זה לימות החול, יש מקום להקל בזה, אם יכול ליזהר שלא ליגע במת, ושלא להכשל ח"ו בשאר איסורי שבת. ונכון לעשות שאלת חכם בכל מקרה. (ילקו"י ד/ב ריר)

 

 

ד. אסרו חכמים לטלטל בשבת חפצים מסויימים וכמה טעמים נאמרו בזה, ועיקר הטעם הוא משום גדר הוצאה, שאם נתיר לטלטל כל דבר יבוא ע"י זה גם להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים. והרמב"ם הוסיף עוד טעמים לאיסור מוקצה בשבת, וז"ל: אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול. ומפני מה נגעו באיסור זה? אמרו, ומה אם הזהירו נביאים וציוו שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול, ולא שיחת השבת כשיחת החול, שנאמר: ודבר דבר, קל-וחומר שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול, כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית, או להצניע אבנים וכיו"ב, שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו ונמצא שלא שבת, ובטל הטעם שנאמר בתורה למען ינוח וכו’. ועוד, כשיטלטל כלים שמלאכתן לאיסור, אפשר שיתעסק בהם מעט ויבוא לידי מלאכה. ועוד, מפני שמקצת העם אינם בעלי אומניות אלא בטלים כל ימיהם, כגון הטיילין ויושבי קרנות שכל ימיהם הם שובתים ממלאכה, ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים נמצא שלא שבת שביתה הניכרת וכו’. ע"כ. (ילקו"י ד/ב שד)

ה. כמה סוגי מוקצה הם: א. מוקצה מחמת חסרון כיס. ב. מוקצה מחמת גופו. ג. כלי שמלאכתו לאיסור. ד. בסיס לדבר האסור. ה. מוקצה מחמת מצוה, כגון עצי סוכה ונויה. ו. מוקצה מחמת שהיה מחובר או מחוסר צידה בבין-השמשות. ז. מוקצה דדחייה בידים, כגון שנתן מערב שבת צימוקים על הגג כדי לייבשם. ח. מוקצה מחמת איסור שבגופן, שאינן כלי רק עומדין למלאכה שיעשה בעצמן, כגון מוכין של צמר שעומדים לטוייה, ועצים שעומדים להסקה, עורות של אומן וכדומה. ט. מוקצה מחמת איסור מלאכה, שיש עליהם תורת כלי, כגון כלי כתיבה, כיס של מעות, וכדומה. י. מוקצה מחמת מיאוס, כגון עכבר מת, רעי, וכדומה. יא. כלי שמלאכתו להיתר שלא לצורך כלל. (ילקו"י ד/ב שיא)

ו. לא אסרו חכמים לטלטל מוקצה אלא בטלטול שהוא כדרכו בחול, אבל מותר לטלטל מוקצה בגופו, כגון אם יש קש על המטה ומנענע את הקש בגופו. וטלטול בגופו אפילו אם עושה כן לצורך דבר האסור, מותר. (ילקו"י ד/ב שיב)

ז. יש אומרים שכשם שמותר לטלטל מוקצה בגופו, כך מותר לטלטל מוקצה ברגלו או במרפקו, ולכן מותר לדחוף מוקצה ברגלו. ויש אומרים שדוקא בגופו התירו, מפני שאין על זה שם טלטול, אבל אין להקל בדחיפת מוקצה ברגלו. והעיקר כסברא ראשונה להקל. ודין זה אמור לגבי כל סוגי המוקצה הנ"ל. ואפילו אם עושה כן לצורך המוקצה, כגון שדוחף ברגלו מעות מחשש שיגנבום. (ילקו"י ד/ב שיג)

ח. דבר שהדרך לטלטלו בגופו, כמו שעון יד שאינו של זהב שעמד מלכת, יש אומרים דחשיב כטלטול בגופו דשרי. ויש חולקים, שהרי הדרך לטלטלו בגופו. (ילקו"י ד/ב שיד בהערה)

ט. מותר לטלטל דבר מוקצה ע"י ניפוח בפיו, שמאחר ומותר לטלטל מוקצה בשינוי וכלאחר-יד, אין לך כלאחר-יד גדול מזה. והדין כן גם לגבי מוקצה מחמת חסרון כיס.

י. כל מוקצה אינו אסור אלא בטלטול, אבל בנגיעה בעלמא מותר ובלבד שלא ינענע את החפץ ממקומו, ואפילו מקצתו. [וכגון להרים קרש מוקצה מהארץ כשראשו האחר נשאר על הארץ]. ולפיכך מותר לגעת בשבת במנורת חשמל קבועה שבבית-הכנסת כשאינו מזיזה, וגם אין חשש להבערה וכיבוי. וכן מותר לשבת על אבן ושאר מוקצה בלי להזיזם ממקומם. [אבל בנר של שמן התלוי בתקרה כבר נתבאר לעיל שאסור ליגע בו מחשש שמא יטה השמן]. ודבר מוקצה עגול, כגון ביצה שנולדה בשבת וביום-טוב, אסור אף בנגיעה. (ילקו"י ד/ב שיז)

יא. מותר להשען על מכונית בשבת, אך יזהר שלא יפעיל את מערכת האזעקה. (שם שנב)

יב. רכב קטן שבעת שנשענים עליו הוא מתנענע על ידי קפיצי הרכב, לא חשיב כטלטול מוקצה, שסוף סוף הגלגלים נשארים עומדים על מכונם. (ילקו"י ד/ב שכב בהערה)

יג. מותר לפתוח דלת של מכונית [אם לא נדלקת מנורה עם פתיחת הדלת] כדי להוציא מהמכונית חפץ מסויים, [במקומות שיש עירוב], ואף מותר לשבת במכונית בשבת. אך ראוי ונכון יותר להימנע מלעשות כן מאחר שבעיני הבריות הדבר נראה כזילותא דשבת. ומכל-מקום במקום צורך גדול, כגון שאין לו היכן לישון וכדומה, יש להקל. (ילקו"י ד/ב שכד)

יד. דלת מכונית שנשארה פתוחה לרווחה, אם רוצה לסוגרה בשבת [באופן שאין הסגירה גורמת לכיבוי מנורה], אם יש ברכב רק חפצים האסורים בטלטול [כמו טייפ, מסמכים] הדבר נחשב כטלטול לצורך דבר האסור, שהוא אסור. אבל אם יש ברכב דברים המותרים בטלטול שהם חשובים יותר בעיניו, נחשבת הסגירה לצורך דברים המותרים, ומותר לסגור הדלת בשבת. ואם אין שם חפצים חשובים המותרים בטלטול, מותר להערים ולהניח שם חפצים המותרים בטלטול, ואז יוכל לסגור הדלת, או שיסגרנו בגופו וכלאחר יד. (ילקו"י ד/ב שכד בהערה)

טו. מותר לטלטל מוקצה בטלטול מן הצד, אם עושה כן לצורך דבר המותר, והיינו שמטלטלו ע"י חפץ אחר ואינו נוגע במוקצה במישרין. ולכן צנון שטמנו אותו בעפר מערב-שבת, ומקצת עליו מגולים, ולא השריש, וגם לא נתכוין לזריעה, מותר להוציאו משם בשבת כדי לאוכלו, אף-על-פי שע"י כך מזיז את העפר שהוא מוקצה. (ילקו"י ד/ב שכד)

טז. יש אומרים שבמוקצה מחמת חסרון כיס אין היתר לטלטלו בטלטול מן הצד. ויש מקילים בטלטול מן הצד גם במוקצה מחמת חסרון כיס. וכן עיקר. (ילקו"י ד/ב שיג בהערה)

יז. מותר לנקות השולחן ע"י סכין או מגב, אף-על-פי שמצויות עליו קליפות שהן מוקצה, וכגון קליפות גרעינים ואגוזים. (ילקו"י ד/ב שכו)

יח. אם יש פת על השולחן מותר להגביה הטבלא ולטלטלה עם הקליפות שאינם מאכל בהמה, שהם בטלים אגב הפת. ואפשר שאפילו לכתחילה מותר להניח פת להגביה הטבלא אם קשה לו הניעור. (ילקו"י ד/ב שבז בהערה)

יט. אם נתקבצו הרבה קליפות על השולחן, והם מאוסים עליו להניחן כך על השולחן, מותר להסירן מעל השולחן אפילו ביד, דהוי כגרף של רעי. ואינו חייב לעקור ממושבו ולישב במקום אחר. ומכל מקום אם יכול לטלטל הקליפות בסכין ולא בידיו ממש, נכון לעשות כן.

כ. קליפות שיש עליהם מלח, המיקל לטלטלם ביד יש לו על מה שיסמוך, [אם הצפורים או היענים אוכלים אותם]. וכל זה כשהוא לצורך השימוש באותו מקום. (ילקו"י ד/ב שכו)