מה שלמדתי בראש השנה

הייתי צריכה כמה ימים טובים
כדי לעכל את מה שראיתי ושמעתי
ממנו, ובכלל, להבין את מה
שקרה. אחרי כמה ימים קיבלתי את
התשובה לשאלת השאלות.

השנה, השם נתן לי מתנה נפלאה לפני ראש השנה. היה זה כשהתבוננתי על מישהו שפשוט נלחם לנסוע לאומן, לרבי נחמן מברסלב, בראש השנה שחלף לא מזמן.

זה לא שהוא לא היה שם, הוא פשוט בר מזל. אצל רבינו הוא זכה להיות כבר כמה פעמים, וגם השנה, הכרטיס שלו היה מוכן, היה לו מקום בבית המגורים "אומן אקספיריינס" (הרבה חוצניקים שהגיעו דרך האתר או מתוך הכרות עם הרב אליעזר רפאל ברוידא למקום שאורגן במיוחד עבורם), והשנה, הוא אפילו הצליח לשכנע כמה חברים שיצטרפו אליו.

אבל אז זה קרה. בשבת שלפני ראש השנה הוא לא הרגיש טוב. כמובן, הוא נח כמעט כל היום, אבל ללא הועיל. במוצאי שבת חום גופו עלה, ממש השתולל, ואפילו כדור להורדת החום לא עזר!

יום ראשון בבוקר, הדבר הראשון שהוא עשה זה לרוץ לרופא.

פסק הדין: וירוס.

"תצטרך לנוח במיטה 4-5 ימים", אמר הרופא.

"4-5 ימים??? אני צריך לנסוע מחר לאומן!!!!"

הרופא הבין לליבו ואמר לו שעליו לשאול רב.

"אתה צריך להרגיש טוב כדי לנסוע לאומן", פתח הרב בתשובתו, "כבר היית באומן ואתה אפילו לא בן 13, כך שאתה לא מחויב. טמפרטורת הגוף שלך צריכה להגיע לפחות ל-37.5 או פחות כבר מאחר הצהריים הזה כדי שתוכל לנסוע לאומן".

תשובה הגיונית, אפילו הוא לא יכל להתווכח על זה, אבל עדיין, הוא כל כך רצה לנסוע לאומן. מה הוא יעשה?

הוא הניח את הראש שלו על ספה והחל לבכות, בכי שקט, עמוק, בכי של לב נשבר. נראה היה שהשנה הוא לא יטוס לאומן. הסתכלתי עליו וחיבקתי אותו חזק חזק ואחר כך השארתי אותו לבד על הספה, כדי שיוכל להשלים עם זה בדרכו שלו. עמדתי בצד, מבלי שהוא יבחין, וראיתי שהוא מתפלל ומתפלל עד שנרדם.

כמה שעות לאחר מכן הוא התעורר. כשראיתי אותו הוא עמד ליד קופת הצדקה עם מטבע של עשרה שקלים, מתפלל מכל הלב ומאוד מרוכז. אחרי ששלשל את המטבע לקופת הצדקה הוא קרא לי.

"אמא, אני יכול לקבל בבקשה תפוח אדמה (לא מבושל) וקש?"

בהתחלה חשבתי שזה סוג של תרופה טבעית שהוא למד ממישהו. אבל תפוח אדמה וקש זה לא דבר מזיק לכן נתתי לו את מבוקשו.

חצי שעה עברה והוא הוא שוב קורא לי.

"הנה ההוכחה", הוא אמר. "אני יכול לעשות כל מה שאני באמת רוצה – אני רק חייב לנסות, אמא. אני ארגיש טוב יותר ואסע לאומן".

ביקשתי ממנו להאט קצת את הקצב ולתת לי הסבר יותר מורחב על ה"הוכחה".

הוא הראה לי את תפוח האדמה. את הקש הוא הכניס לכל רוחב תפוח האדמה, מצד לצד. "למדתי את זה בשיעורי הישרדות במדבר בבית הספר", הוא אמר לי. "זה מאוד קשה להכניס את הקש בתפוח אדמה לא מבושל, אבל אם אתה באמת רוצה, אתה תצליח. שום דבר לא עומד נגד רצון אמיתי! אתה יכול לעשות כל מה שאתה באמת רוצה", הוא הסביר בהתרגשות. "אמא, אני באמת רוצה להרגיש טוב יותר ולנסוע לאומן – אז אני יכול לעשות את זה! אנחנו צריכים להתנהג כאילו שאני מרגיש טוב, אז בואי נארוז!"

בכל אופן, בלי למתוח את העניינים, תוך כדי האריזה חום גופו ירד ל-37.2 ונשאר כך כל הלילה! בבוקר הוא התעורר כשהוא בריא לחלוטין, התארגן ורץ לבית הספר. בשעות הצהריים המוקדמות הוא כבר היה בדרך לרבי נחמן מברסלב. כששאלתי אותו איך הוא עשה את זה הוא אמר לי: "אבא אמר לי שאין ייאוש, ואחד השירים שאני אוהב על אומן אומר שצריך להתחנן אל השם שייתן לך לנסוע. לא התייאשתי, התחננתי להשם שיזכה אותי לנסוע. באמת רציתי. אז עשיתי כל מה שביכולתי. ידעתי שהשם ירפא אותי ואני אסע".

תשמעו, הייתי צריכה כמה ימים טובים כדי לעכל את מה שראיתי ושמעתי ממנו, ובכלל, להבין את מה שקרה. אחרי כמה ימים קיבלתי את התשובה לשאלת השאלות: איך משיגים את מה שאנחנו באמת רוצים?

1. דע והבן מה אתה באמת רוצה,

2. וכל עוד אין לך את הדבר שאתה מבקש – תבכה על זה.

3. תתפלל להשם על זה, תתחנן אליו, תסביר לו למה אתה רוצה את זה.

4. עשה כל שביכולתך להשיג את זה.

5. נהג כאילו כבר יש לך את זה.

6. אל תוותר.

7. תאמין שבסופו של דבר השם ייתן לך את זה!

זהו. פשוט וקל, לא קשה בכלל ליישום. הנסיעה לאומן אל רבינו הקדוש מלמדת אותנו שאמונה ורצון (עם הרבה כיסופים וגעגועים) הם שני כלים חשובים וחיוניים בחיינו.