מה שתעשה יהיה טוב! – פרשת השבוע וישלח

המפגש בלתי נמנע, תוצאותיו בלתי ידועות. מן העבר האחד עולה יעקב אבינו – על משפחתו, אנשיו, הונו ורכושו. מן העבר האחר צועד עשו בראש גדוד ארבע מאות אנשי חייל. צבא אדום מול צבאות השם. הדרך מובילה לקראת הלא נודע. אין לדעת את הלך רוחו של איש שעיר. מן הסתם עוד בוערת בעצמותיו אש הנקמה.
 
יעקב משגר לפניו את צבא השמים, מלאכי אש מטילי אימה, ובידם מנחה לצינון זעמו של הרשע. המלאכים שבים ומספרים על אח – אויב, פניו למלחמה, ובגדודו ארבע מאות גיבורים. הסכנה נוראה. עם ישראל כולו נתון בסכנת הכחדה. ארבע אימהות קדושות, שנים עשר שבטי י-ה, תמצית נשמת ישראל, עומדים למלחמה מול ממלכת אדום.
 
"וירא יעקב מאוד, וייצר לו, ויחץ את העם אשר איתו לשני מחנות… והיה המחנה הנותר לפליטה".
 
* * *
 
לא אחת פוגש האדם את עצמו על פרשת דרכים, תוהה מול שתי אפשרויות, אינו יודע באיזו בהן יבחר. הצרה האמיתית, שהספק מלווה בדרך כלל בפחד, חשש ואימה. נדמה אז לאדם כאילו שקוע הוא בבעיה של ממש. הספקות נוהגים להתעורר בשעה שעניין כלשהו מתנהג שלא כשורה. דרכו של ספק שהוא מערער את קרקע היציבות, כאן לופתת את הנפש אימת הלא נודע.
 
מתנהל אדם מעדנות על מסלול תכוניותיו המוסכם. צועד בניחותא, צעד ועוד אחד עד לרגע בו נפגש מסלול חייו שוב בפרשת דרכים. את הנקודה הזו אף אחד אינו מחבב. בלשון העם מכנים אותה 'בעיה'. בעיה משמע, 'איני יודע מה לעשות כעת', ואת התחושה הזו אף נברא אינו סובל. הספק מביא לחידלון ומשם קצרה הדרך לעצבות ואפילו כעס.
 
הספק מחולל בנפש מהומה. בשורש האנדרלמוסיה מנקרת מחשבת אימים אחת: 'שמא אולי לא תוביל אותי הדרך לשום מקום'. אדם שאינו יודע את דרכו סבור כאילו נגזרה עליו גזירת כליה במדבר הספק. אין אדם שאינו נקלע לפרשת דרכים, אבל הצרה מתחילה ברגע בו מקבל הספק את התואר 'בעיה'. ההתייחסות הרצינית לספק דווקא היא שמעניקה לו את מידותיו המאיימות.
 
אורב על פרשת הדרכים
 
נשמה יהודית, בדרכה אל ייעודה, עומדת על כורחה בפני מלחמת קיום. עשו אורב על אם הדרך מבקש לשדוד ממנה את כל נכסיה. הניסיונות כשלעצמם אינם כה קשים, ההתמודדויות אינן כה סבוכות, אבל הספק שאופף אותן הוא שמקשה את המלאכה.
 
אויבי הנפש כולם מיוחסים לאויב הקדמוני – עשו הרשע. האויב שהמתין לאבינו יעקב על דרכו מחרן, ממתין גם לנו על מסילת חיינו. כוחו הגדול הוא לחולל מהומה, להחדיר בלב בהלה. עשו כולו גבורות ודינים קשים. הוא יושב מן הצד ואורב לטרפו על פרשת דרכים. את מסע הצייד הוא מכוון לנקודת תורפה – ספק. מי כמוהו יודע את משמעותו של הספק. במקום בו מתפצלות שתי דרכים, והיהודי הקטן עומד נבוך ומבולבל, יורה עשו את יריית הקטל – צרור מחשבות אימה ופחד.
 
המחשבה המסוכנת ביותר מול פרשת דרכים היא: 'אינני יודע מה לעשות'. עשו איש הסערות והדינים מחדיר בנפש 'רצינות תהומית' דווקא במקום בו נדרשת גמישות של אמונה. הוא הופך את הספק לפחד מצמית, כאילו רק דרך אחת היא שתוביל אל התכלית והמטרה. ולא תמיד ידועה לאדם הדרך הנכונה. וכאן בדיוק נעוצה הטעות.
 
ספק, יש לדעת, אף הוא מחוז ממחוזות החיפוש והבקשה אחרי השם. האדם מפוחד מעצם הספק, כביכול אמורה הדרך להיות תמיד נהירה. כך טבעו של אדם, כשאיננו יודע מה לעשות נדמה לו כאילו אין מה לעשות. ולא היא, יהודי צועד תמיד בביטחון מוחלט, גם בשעה שאין לו צל צילו של מושג באשר לצעד הבא. גם בשעה שהדרך מתפצלת לאפשרויות שונות, וגם בשעה שמכל עבר נשמעות הצעות, דעות וסברות סותרות. ואת הסוד הזה מלמד אותנו אבינו יעקב.
 
בכל דרך, העיקר אל השם
 
יעקב אבינו צעד לקראת עשו עם החלטה אחת שאמורה להוביל כל יהודי אל יעודו הניצחי. "והיה המחנה הנותר לפליטה" – כותב רש"י: 'על כורחו, כי אלחם עימו'. על דרכו של יעקב אורב הספק, בלתי צפוי בלתי ידוע. עשו הרשע – איך תדע מה הוא מתכנן לך. התשובה של יעקב לספק היא קביעה ברורה בתכלית 'המחנה הנותר לפליטה'. באיזו דרך שאלך, את המטרה אשיג, על כורחו.   
 
מהסיבה הזו נקט יעקב בדרך מיוחדת במינה "ויחץ את העם לשני מחנות". במצבים מסוימים, מסביר רבי נתן מברסלב, כשלא יודעים איך לצעוד ומה לעשות, היצר מתגבר, המציאות מורכבת, סותרת ומבלבלת, אין מנוס רק להתנהג בדיוק כך, על פי חלוקת העצה. כלומר: "כְּשֶׁרוֹאֶה אָדָם שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע מִתְגַּבֵּר עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁמִּתְגַּבֵּר וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאֵין בְּכֹחוֹ לַעֲמֹד כְּנֶגְדּוֹ כָּרָאוּי, וְכָל מַה שֶּׁחוֹשֵׁב עֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת אֵינוֹ עוֹלֶה בְּיָדוֹ כָּרָאוּי וּמֵחֲמַת זֶה עֲצָתוֹ חֲלוּקָה תָּמִיד, אֲזַי כָּל עֲצָתוֹ הָעִקָּרִית שֶׁיִּסְמֹךְ עַל כֹּחַ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ שֶׁיֵּלֵךְ יִמְצָא בּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּלְעֵת עַתָּה יִתְנַהֵג כְּפִי חֲלֻקַּת הָעֵצָה". באופן שכזה, מבטיח לנו יעקב אבינו, בודאי ייוותר מחנה אחד לפליטה. "הַיְנוּ שֶׁיִּקְבַּע בְּלִבּוֹ שֶׁאֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה אַף עַל פִּי כֵן אֲנִי חָזָק שֶׁלֹּא אֶהְיֶה נָסוֹג אָחוֹר לְגַמְרֵי מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלֹא אֲיָאֵשׁ אֶת עַצְמִי לְעוֹלָם. רַק אֲנִי עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹד לַחֲטֹף מַה שֶּׁאוּכַל לְמַעַן יִהְיֶה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵטָה" (לקוטי הלכות ראש חודש ו, נב).
 
הבלבול כשלעצמו איננו כה מסוכן. הפחד מפניו הוא הדבר האיום ביותר. שאול תחתיות מלאה במיואשים שהפילו את עצמם ביודעין אל תהום הנשייה, רק משום שהאמינו ברצינות תהומית שהם אינם יודעים מה לעשות. בעבודת הבורא אין ספקות. דרכים רבות יש – דורון, תפילה או מלחמה. המטרה אחת היא, וכשמבקשים רק אותה, השם יתברך נמצא בכל דרך, נתיב ושביל, רק תסכים שבכל דרך שתלך – שם ממש מצוי רצון השם.