מהילכות עשרת ימי תשובה

 

 

א. מי שטעה בעשרת ימי תשובה ואמר "מלך הקדוש" בלי שיאמר "המלך" בה"א, אין צריך לחזור.

ב. שליח ציבור שטעה בחזרת התפילה בעשרת ימי תשובה, או בימים הנוראים, וחתם "האל הקדוש" במקום "המלך הקדוש" ולא הספיק לחזור בו ולומר המלך הקדוש, עד שעבר שיעור כדי דיבור, אינו חוזר אלא לברכת אתה קדוש, שמכיון שהציבור אמרו קדושה בחזרה, נחשב כאילו נחתמה הברכה, וברכת אתה קדוש נחשבת לברכה בפני עצמה.

ג. בברכת השיבה בחתימת הברכה, במקום: "מלך אוהב צדקה ומשפט" בעשרת ימי תשובה צריך לומר: "המלך המשפט". ואם טעה ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט, אם נזכר בתוך כדי דבור וחתם מיד המלך המשפט אינו חוזר. ואם נזכר לאחר כדי דיבור, או שנזכר לאחר שהתחיל בברכת למינים וכו’, או לאחר כמה ברכות, כגון באמצע בונה ירושלים או באמצע מודים, חודר לברכת השיבה, וחותם "המלך המשפט", וממשיך כל הברכות שלאחריה למינים ולמלשינים, על הצדיקים, וכו’, על הסדר. וכן אם נסתפק אם חתם "מלך אוהב צדקה ומשפט" או "המלך המשפט" ונזכר אפילו באמצע מודים, חוזר לברכת השיבה, וממשיך על הסדר.

ד. אם רק לאחר שסיים תפילתו בעשרת ימי תשובה נזכר שאמר האל הקדוש או מלך אוהב צדקה ומשפט, וכן אם נסתפק אם אמר המלך הקדוש והמלך המשפט או לא, יחזור ויתפלל, ויתנה בלשון זה: "אם אני חייב לחזור ולהתפלל הריני חוזר ומתפלל בתורת תפילת חובה, ואם אינני חייב לחדור הריני חוזר בתורת תפילת נדבה". וישתדל לכוין בתפילתו כראוי עד כדי יכולתו.

ה. השליח ציבור צריך לזמר בליל שבת תשובה בברכת מעין שבע: "המלך" הקדוש שאין כמוהו. ואם טעה ואמר האל הקדוש, אם נזכר באמצע הברכה, לפני שיזכיר שם ה’ בחתימה "ברוך אתה ה’ מקדש השבת", חוזר ואומר "מגן אבות בדברו מחיה מתים במאמרו המלך הקדוש שאין כמוהו" וימשיך משם כסדר המניח לעמו וכו’. ואם לא נזכר עד שחתם "מקדש השבת" אינו חוזר.

ו. תקנו הגאונים לומר בעשרת ימי תשובה: "זכרנו לחיים" בסוף ברכה ראשונה, "ומי כמוך אב הרחמן" בסוף ברכה שניה. "וכתוב לחיים טובים" באמצע מודים. "ובספר חיים ברכה ושלום" בברכה אחרונה של התפילה. ואם טעה ולא אמר "זכרנו לחיים" אם נזכר לפני שיזכיר ה’ בחתימת הברכה, חוזר ואומרו כתקונו. ואם לא נזכר עד שאמר ה’, יסיים מגן אברהם וימשיך בתפילתו, ובאמצע שומע תפילה יוכל לאמרו. ואם שכח ולא אמרו, יאמרנו בסיום אלהי נצור. וכן אם שכח ולא אמר מי כמוך אב הרחמן ואמר ברוך אתה ה’ של ברכת מחיה המתים, אינו חוזר. (ואין לאמרו בשומע תפילה כי הוא הזכרת שבח בלבד). ואם שכח ולא אמר "וכתוב לחיים טובים" ונזכר לפני שיאמר ברוך אתה ה’ הטוב שמך ולך נאה להודות, כל שלא הזכיר ה’ חוזר, ואם הזכיר ה’ אינו חוזר. ויאמרנו בסיום אלהי נצור. וכן אם שכח ולא אמר ובספר חיים, והזכיר ה’ שבברכה האחרונה, אינו חוזר, ויאמרנו בסיום אלהי נצור.

ז. מי שטעה ואמר בהודאה במקום "וכתוב לחיים טובים". "ובספר חיים" וכו’, ונזכר בברכת שים שלום, אינו חוזר לומר ובספר חיים, מכיון שכבר אמרו קודם לכן.

ח. אם אחר שסיים תפילתו נזכר שלא אמר זכרנו לחיים או מי כמוך וכיו"ב, וחשב שצריך לחזור ולהתפלל בשביל כך, וחזר להתפלל, ואחר כך נזכר הדין באמצע תפילתו שאין צריך לחזור, פוסק ואפילו באמצע ברכה, ואינו יכול לסיים תפילתו בתורת תפילת נדבה. וכ"ז בשחרית ומנחה, אבל בערבית ימשיך, ויכוין לנדבה, ויחדש בה דבר.

ט. בעשרת ימי תשובה יאמרו בתפילת שחרית ב’ פעמים ה’ הוא האלהים קודם ה’ מלך. ואחר ישתבח יאמרו מזמור ממעמקים קראתיך ה’.

י. המנהג פשוט לומר "זכרנו לחיים וכו’" גם בשבת שובה, ואין לחוש בזה משום שאלת צרכיו בשבת.

יא. יש אומרים שגם בעשרת ימי תשובה לא ישנו ביום, כשם שאין לישון ביום בימי ראש השנה. אבל אין דבריהם מוכרחים.

יב. יש נמנעים מלערוך נשואין בעשרת ימי תשובה, ומכל מקום הרוצים לעשות נשואין בעשרת ימי תשובה, ראויים לעדוד כדי להקדים הנשואין כל מה שאפשר, שזריזים מקדימים למצוות. ואם הגיע החתן לגיל עשרים שנה, אין להחמיר בזה כלל, אלא יעשה הנשואין בעשרת ימי תשובה וישא ברכה מאת ה’.

יג. המנהג לומר "אבינו מלכנו" בשבת תשובה, אלא שמדלגים חטא ועוון. ומנהג זה יסודתו בהררי קדש, וכן ראוי לנהוג. אבל במקום שמנהגם ברור להיפך, ישארו במנהגם.

יד. יש אומרים שאם שכח רצה והחליצנו בברכת המזון בשבת תשובה, ונזכר לאחר שהתחיל בברכת הטוב והמטיב, אין צריך לחזור. ויש חולקים, ועל כל פנים אם נזכר אחר ברוך אתה ה’ בונה ירושלים, לכלי עלמא צריך לומר ברכת אשר נתן וכו’. ובליל שבת אם שכח לומר רצה והחליצנו צריך לחזור.

טו. בעשרת ימי תשובה כשהזמן קצר בשעת מנחה, ואם יאמרו "אבינו מלכנו" לא יספיקו ליפול על פניהם לפני סוף זמן בין השמשות (שהוא שלש עשרה דקות וחצי אחר שקיעת השמש) יש לדלג אמירת "אבינו מלכנו" כדי להספיק לומר הוידוי ונפילת אפיים, לפני סוף זמן בין השמשות.

טז. בעשרת ימי תשובה יפשפש במעשיו לשוב בתשובה ממעשיו הרעים, ולהרבות במצוות וצדקות ובמעשים טובים, שהרי אפילו בשאר ימות השנה אמרו חו"ל: לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עברה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחידי שחטא מאבד ממנו טובות הרבה. ומכל שכן בימים אלה שמאזני משפט ביד ה’. ואמרו חז"ל, בינונים תלויים ועומדים מראש השנה עד יוהכ"פ, זכו נחתמים לחיים לא זכו נחתמין למיתה. לכן לכו ונשובה אל ה’ בטרם יחשכו כוכבי נפשנו. ואף על פי שהתשובה והצעקה יפים הם לעולם, בעשרת ימי תשובה יפים הם ביותר ומתקבלים מיד. וכן אמרו חז"ל: דרשו ה’ בהמצאו, זהו בעשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ.

יז. אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהם מעשה, כגון חלול שבת, וגזל, ועריות, אלא כשם שצריך לשוב בתשובה מעוונות אלו כך צריך אדם לחפש בדעות רעות שיש לו, ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההתול, ומרדיפת הממון והכבוד, ומרדיפת המאכלות וכיו"ב, מן הכל צריך לחזור בתשובה. ואילו העוונות קשים יותר מאותם שיש בהם מעשה, שבזמן שאדם משתקע במידות רעות אלו קשה לפרוש מהם. ונאמר: יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה’ וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.

יח. אל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרחק ממעלת הצדיקים מפני העוונות והחטאים שעשה, אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני השם יתברך כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה מאד, שהרי טעם טעם חטא, ופרש ממנו וכבש יצרו.

יט. אמרו חז"ל: במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, כלומר מעלתם גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שבעלי תשובה כובשים את יצרם יותר מהם.

כ. גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה, שנאמר שובה ישראל עד ה’ אלהיך וכו’. התשובה מקרבת הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ומתועב, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד. וכן אתה מוצא שבלשון שהקב"ה מרחיק החוטאים, בה מקרב השבים, בין יחיד בין רבים, שנאמר אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. וביכניהו ברשעתו נאמר כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו. אם יהיה יכניהו מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך, וכיון ששב בגלותו נאמר בזרובבל בן בנו, ביום ההוא נאם ה’ צבאות אקחך זרובבל עבדי נאם ה’ ושמתיך כחותם.