מהלכות ערב ראש השנה,סדר תפילות ראש השנה

 

 

א. יש נוהגים ללכת בערב ראש השנה לבית הקברות להשתטח על קברי הצדיקים. והמנהג בירושלים ללכת לבית הקברות בערב ראש חודש אלול (ובערב ראש חודש ניסן), נוסף על ימי פקודת השנה. ואף שיש מצוה להשתטח על קברי הצדיקים, הינו דוקא באופן שאינו מתבטל מעבודת ה’ ומלימוד התורה. והכהנים אסור להם בהחלט ללכת לבית הקברות, ואסור להם להשתטח על קברות הצדיקים, כגון במירון וכדומה.

ב. מנהג יפה לכבס ולהסתפר בערב ראש השנה, וכן יש נוהגים לטבול במקוה בערב ראש השנה לכבוד החג, ומנהג יפה הוא. ואם אינו יכול לטבול במקוה מאיזה סיבה, נכון שישפוך על גופו תשעה קבין מים, והוא לערך שתים עשרה ליטר ושש מאות גרם. ואפשר לעשות זאת גם על ידי מקלחת, שיעמוד תחת הסילון של המקלחת כשהברז פתוח, עד שישער שככר נשפכו על גופו מים בשיעור תשעה קבין, ואין צריך שיהיה כח גברא לזה. וברור שאין הבדל בזה בין במים צוננים למים חמים.

ג. נוהגים לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה, ובערב יום הכפורים. ויש אומרים שמי שנדר ולא זכר תוך כדי דיבור של הנדר, שבטל כל הנדרים שעתיד לנדור, אף על פי כן הפרת נדרים שעושים בערב ראש השנה מועילה לו. והנכון לעשות הפרת נדרים על נדרו כדת. וכשעושים התרת נדרים בערב ראש השנה, ראוי לעשותם בעשרה משום נדרי חלומות.

ד. כשחל ראש השנה בימי חמישי ושישי, יהיה זריז ונשכר להניח עירובי תבשילין קודם שילך להתפלל בבית הכנסת.

 

 

 

ה. בחורי ישיבה ספרדים, הלומרים בישיבות קדושות של האשכנזים, מן הראוי להשתדל לעשות מנין מיוחד לספרדים, כדי שעל כל פנים בימים הנוראים יתפללו כמנהג אבותיהם, שאין אדם מתפלל אלא במקום שלבו חפץ.

ו. בערב התקדש החג לפני תפילת ערבית אומרים פיוט "אחות קטנה", שבו מוזכרים תכלה שנה וקללותיה. ומסיימים הפיוט ב"תחל שנה וברכותיה". ואחר כך אומרים מזמור הרנינו שנאמר בו "תקעו בחודש שופר" וכו’ שמדבר בראש השנה.

ז. ראש השנה שחל בשבת מיד אחר תפילת מנחה אומרים קבלת שבת, קודם הפיוט אחות קטנה, ואין אומרים פרק במה מדליקין. ואחר מזמור שיר וכו’ אומרים אחות קטנה.

ח. מתפללים ערבית בכוונה ובהכנעה ובתחנונים, וכמו שאמרו בראש השנה (טז:): כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה, שנאמר מראשית השנה, רשית כתיב, ועד אחרית שנה סופה שיש לה אחרית, ופירש רש"י שרשה בתחילתה, שישראל עושים עצמם רשים בראש השנה לדבר תחנונים ותפילה, וכמו שכתוב תחנונים ידבר רש. ע"כ. ולכן אומרים בראש השנה פיוט ידי רשים.

ט. אין להתוודות ביום ראש השנה, וכל שכן שלא יעורר את עצמו לבכות, שאין לבכות בראש השנה. אבל רשאי להתוודות בהרהור הלב, ולחשוב בעזיבת החטא ולשוב בתשובה. והתפילות של ראש השנה יש לאומרם בשמחה ובנעימה קדושה, מתוך כוונה רבה, ומכל מקום אדם שמתעורר מעצמו בבכיה ומתפלל בדמעות שליש, אין בזה חשש איסור כלל.

י. מנהגינו על פי המקובלים שלא להגביה את הקול בתפילות הלחש גם בראש השנה ויום הכפורים, שגם בהם צריך להתפלל את תפילת העמידה בלחש. ומכל מקום צריך להשמיע לאזניו גם בשאר ימות השנה. ויש נוהגים להתפלל בראש השנה ויום הכפורים בכריעה ובכפיפת קומה, וצריכים לזקוף קומתם בסוף הברכות, ואחר שהתחיל מעט מהברכה הסמוכה יחזור לכוף כאגמון ראשו.

יא. קהילות שנהגו שבליל ראש השנה, או שאר לילי יום טוב, הש"צ אומר את תפילת הלחש בקול רם, והקהל אומרים אחריו בלחש, יש להם על מה שיסמוכו. ומכל מקום נראה שאם כל הקהל בקיאים בתפילה, ומרצונם הטוב רוצים לבטל מנהג זה ואין שם שום חשש של מחלוקת חס ושלום, נכון יותר להתפלל בלחש לצאת ידי חובת כל הדיעות, ותבוא עליהם ברכת טוב.

יב. צריך לומר בתפילה של ראש השנה "המלך הקדוש" במקום האל הקדוש. ואם טעה וחתם "האל הקדוש", אם נזכר בתוך כדי דיבור, דהינו בתוך כדי אמירת "שלום עליך רבי", ומיד חתם "המלך הקדוש" יצא. ואם לא נזכר אלא לאחר מכן צריך לחזור לראש התפילה. ואין חילוק בזה בין תפילת ערבית של ראש השנה לשאר תפילות.

יג. אם הוא מסופק בראש השנה אם חתם האל הקדוש או המלך הקדוש, אם ברור לו שאמר באמצע אתה קדוש לדור ודור המליכו לאל, ובכן וכו’, אנו אומרים שמסתמא חתם כהוגן "המלך הקדוש", ואם לאו צריך לחזור לראש התפילה.

יד. אם טעה ולא אמר זכרנו לחיים, ומי כמוך, וכתוב, ובספר חיים, אינו חוזר, כל שחתם ברוך אתה ה’ שבסוף אותה הברכה.

טו. מי שטעה בתפילת ראש השנה ויום הכפורים, ואמר ברכת אתה קדוש כולה, וחתם המלך הקדוש, אבל שכח לומר הנוסח: ובכן יתקדש שמך וכו’, אינו חוזר. ואף אם כשאמר ברוך אתה ה’ כדי לחתום המלך הקדוש, נזכר שדילג "ובכן יתקדש" אין לו לסיים למדני חקיך, אלא יחתום המלך הקדוש, וימשיך משם כסדר, ואף לא יאמר ובכן יתקדש וכו’, בין ברכה לברכה, אלא אם ירצה אומרם באלקי נצור שבסוף התפילה.

טז. כשחל ראש השנה בשבת, צריך להזכיר את יום השבת הזה, ויאמר: "זכרון תרועה באהבה מקרא קודש", ואם טעה ואמר יום תרועה, יצא. ומנהגינו לומר "אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתינו", ואחר כך אומרים קדשנו במצותיך, ויש נוהגים להתחיל לעולם בראש השנה קדשנו במצותיך, ולא יאמר בתפילה "כי שומע קול שופר אתה וכו’ "היום" ברחמים", אלא ידלג תיבת "היום".

יח. בתפילות ראש השנה אין לומר מועדים לשמחה וכו’, וכן אין אומרים "והשיאנו" שאין לומר כן אלא בשלש רגלים. ואין צריך להזכיר "ראש חודש". ולפני שחותם בתפילה, אומר סמוך לחתימה: ודברך מלכנו אמת וקיים לעד, וחותם: ברוך אתה ה’ מלך על כל הארץ מקדש (השבת ו)ישראל ויום הזכרון. ואם דילג "מלך על כל הארץ" יצא.

יט. אם טעה וחתם "מקדש ישראל והזמנים", ואפילו אם ידע שהיום ראש השנה, אלא שסבור שהוא בכלל הזמנים, לא יצא.