מועד ב – החוק הבלתי כתוב של החיים

נדמה לי שכולנו מכירים את התופעה.

אתה משוחח עם אדם בטלפון, ובמהלך השיחה אתה נזקק לכלי כתיבה כדי לרשום דבר-מה חשוב שנאמר על ידי בן השיח שלך. אתה מפשפש בין כלי הכתיבה ומוצא עט, מבקש להתחיל לרשום בו, ואז… "סליחה, אני מצטער, העט לא כותב. אביא עט אחר…"

שוב נתקלת בחוק הבלתי כתוב של החיים – העט הראשון אף פעם לא כותב. השני בדרך כלל כן. גם העט השני לא נעתר מיד, תחילה הכתב קטוע, שהרי זה הניסיון הראשון והחוק לא מניח לראשון להצליח, רק בניסיון השני יופיע הכתב כשורה.

דבר אינו מצליח בפעם הראשונה. אנחנו חיים בעולם שלא היה אמור להיות מקומנו בתחילה. העולם כולו הוא מן מועד ב' אחרי הכישלון הצורב בגן עדן. המקום המופלא ההוא, שהיה נראה ממש… גן עדן, שהיה דוגמת העט הראשון הנלקח לכתיבה, ולא עלה יפה בתחילה. אחרי האכילה מעץ הדעת התברר שהעט הזה לא כותב. האדם נשלח לעולם של תיקון, לעולם של ההזדמנות השנייה.

כך היה בלוחות הראשונים שהוריד משה רבינו מן ההר. לוחות שנכתבו ב"עט הראשון" האיכותי ביותר, בכתב ידו של אלוקים. ואף על פי שבעט איכותי היה מדובר, ואלי דווקא בשל כך, הכול התרסק, הלוחות הושלכו, ועם ישראל מקבל באהבה את העט השני, את כתב ידו של משה רבינו, הרועה הנאמן.

גם הבן הבכור בספר בראשית "אינו כותב…" – יצחק נבחר ולא ישמעאל, יעקב ולא עשו, ואפילו בבניו של יעקב, שכולם נבחרים, מאבד הבכור, ראובן, את מקומו ליהודה.

התופעה הזו הופכת לתופעה כללית בספר שמות, כאשר כל הבכורות של ישראל שיועדו לעבוד בבית המקדש מאבדים את מקומם בגלל מעשה העגל, ובמקומם משמשים בני שבט לוי. גם בית המקדש לא יעמוד על תילו בניסיון הראשון ואפילו לא בשני… צריך לחפש את העט השלישי…

האגדות מלאות מאהבה ממבט ראשון אבל במציאות, לרוב, אין זה כך. פגישה ועוד פגישה ועוד אחת ועוד, ניסיון נוסף ועוד, ועוד ועוד…

גם בתורה הדבר הכי דומה לקשר שנרקם במבט אחד, החיבור המיוחד שבין יעקב לרחל, אינו מצליח להתממש מיד. שבע שנים של עמל שבסופם מגלה יעקב כי לאה, ולא רחל, הופכת לאשתו… ואחר כך אהבתו הראשונה עקרה, כמו האמהות שקדמו לה. דבר אינו מובן מאליו. דבר אינו עולה יפה בפעם הראשונה. רחל מוצאת עצמה בעולם של מאמץ, של כיסופים לפרי בטן, ומצפה בכיליון עיניים לבן משלה.

אפשר להילחם בחוקים של העולם, אפשר להתעקש על העט הראשון, אפשר לחלום על אהבה ממבט ראשון, אפשר לסרב לקבל את המתווה הזה, אבל טוב יותר לקבל על עצמנו את ההבנה כי אנחנו חיים בעולם ההזדמנות השנייה, עולם שבו דבר כמעט אינו מצליח מיד, וההצלחות הגדולות באות אחרי חיפוש ממושך, אחרי געגוע ומאמץ.

כמה קל ונעים אילו היו העטים הראשונים מיד נעתרים לנו וכותבים… אבל כמה מתוקה היא הדיו היוצאת מן העט לאחר מסע ארוך של ניסיונות וחיפושים…