מועדים

 

צריך האדם לזכור היטב היטב כל ימי חייו בכל יום ויום את יום צאתו מארץ מצרים, כמו שכתוב (דברים טז): "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים" וכו’, דהיינו מה שיצא ממצרים קודם הקץ רק בחסדו, שמחמת זה עובר עליו מה שעובר, כי בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים, כי על כל אדם עובר כל הנ"ל, על כן צריכים לזכור בכל יום גודל חסדו יתברך, שהוציאו ממקום שהוציאו, שזה בחינת יציאת מצרים, ואף על פי שעתה עובר עליו מה שעובר, אף על פי כן בודאי החסד והטובה, שעשה עימו השם יתברך, בודאי אינו לריק, חס ושלום, רק שצריך עתה לעבור בעניינים אלה ולהתנסות בהם, אבל סוף כל סוף יגמור השם יתברך את שלו, ויזכה להתקרב לעבודתו יתברך ולמצוא כל אבדותיו בשלמות, כי דבר אלוקינו יקום לעולם.

 

 

מעשה שראיתי בכפר, שבא איש חַיל וציוה שיתנו לו הסוסים על מרכבת הדואר, ושיחדו אותו בממון. ואחר כך בא השני, והסית אותו הראשון שיקח גם כן הסוסים כנזכר לעיל, ושיחדו אותו גם כן. ואחר בא השלישי והיה צריך באמת סוסים על מרכבת הדואר ורצה גם כן לקחת את הסוסים, והלך בעל הכפר והתחנן לפני האיש הראשון וציוה להניחו ולא יקחו אצלו הסוסים. נמצא שאצל זה הגזלן האיש חיל הראשון הנ"ל, התחיל היושר אחר שעשה שתי עוולות כנ"ל, ואז התחיל אצלו היושר וציוה להניחו כי אף על פי שהיה גזלן ועשה עוולות כאלו, אף על פי כן בפעם השלישית התחיל היושר אצלו והוכרח להניחו. נמצא שבכל מקום יש יושר רק שהחילוק הוא מתי מתחיל היושר.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.