מועדים

 

כל ימות השנה צריכים להכין עצמו על ראש השנה, שהוא יום הדין, כי העיקר הוא ראש השנה, כי כמו שהאדם צריך להכין את עצמו כל ימי חייו ליום הדין הגדול והנורא שלעתיד, כמו כן בפרטיות צריך להכין את עצמו כל ימות השנה לראש השנה, שהוא יום הדין, כי הוא נורא ואיום, וביותר צריכים להתחיל ולהכין את עצמו כשרואים שהימים ממשמשים ובאים, שהם מחמישה עשר באב ואילך, שאז מתחילה ההמתקה של חטא העגל וחטא המרגלים, שעל ידי זה כל זה נפגם הזיכרון דקדושה, כמאמר רבותינו ז"ל (ערובין נד): "מיום שנשתברו הלוחות, ירדה שיכחה לעולם", ובחמישה עשר באב התחילה ההמתקה של שבירת הלוחות, ומתחיל להאיר הארה מארבעים ימי רצון, שאז קיבלו אחר כך ביום כיפור הלוחות האחרונות, שזה בחינת תיקון הזיכרון, ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (תענית כו): "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום כיפור", כי בחמישה עשר באב מתחיל להאיר הארה מהלוחות האחרונות, שניתנו ביום כיפור, ועל כן נתתקן בחמישה עשר באב גם חטא המרגלים, כי בו פסקו מתי מדבר, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, ועל כן מחמישה עשר באב צריכים להתחיל לקום בחצות, שזה בחינת תיקון הזיכרון, ואחר כך בימי אלול, עוסקים בזה ביותר, וכל ישראל מתעוררים אז וזוכרים בהשם יתברך ובעלמא דאתי, וזה בחינת מה שתוקעים בשופר כל חודש אלול, כי שופר הוא בחינת זיכרון כמו שכתוב (במדבר י): "והיה לכם לזיכרון", ועיקר תיקון הזיכרון נמשך בראש השנה, שאז עיקר מצוות שופר, שהוא יום הזיכרון, כי הוא ראשון לעשרת ימי תשובה, ובשביל זה צריכים לנסוע לצדיקים על ראש השנה, כי זה עיקר עסק הצדיקים.

 

 

 

בעניין התאוות אמר: שאף על פי שהאדם יודע שהתאווה הזאת הוא שטות והבל, אף על פי כן יש דבר אצל האדם שהוא מתאווה בתאווה. אף על פי שהאדם יודע שהיא הבל גמור. ועל כן בודאי אם האדם יישב עצמו היטב היטב, בקל יוכל לסלק ממנו כל היראות והפחדים. וכן כל התאוות מאחר שיודע שבאמת אינם כלום, רק שיש דבר אצלו שהוא מתירא ומתאווה. על כן בקל יוכל לשבר ולסלק הכל, כי האדם הוא בעל בחירה ובקל יוכל להרגיל דעתו לסלק ממנו אותו הדבר שממנו באים כל הפחדים שלו וכל התאוות כנזכר.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.