מזל טוב ל.. בעל שם טוב

מזל טוב ל.. בעל שם טוב

י"ח אלול ה'תנ"ח יום הולדתו של מורנו, אדוננו ורבנו כבוד הבעל שם טוב, הלוא הוא רבי ישראל , הקרוי גם הבעש"ט – הבעל שם טוב, שנולד בשעה טובה להוריו אליעזר ושרה אחרי שנים רבות של עקרות וציפייה דרוכה שבה זכו לאור האורות; יום הולדת שמח.

רבי אליעזר והרבנית שרה היו מגודלי מכניסי האורחים בזמנו. כל אורח היה חשוב בעיניהם עד מאד והיה מתקבל בשמחה ובכבוד מלכים.

"אורח מוזר"

יום אחד, ששי חצות היום, ההכנות לכבוד שבת קודש בעיצומן ; שולחן שבת כבר מוכן, החלה מונחת על הפלטה והנרות כלאחר כבוד מוצבות בפמוטיהן. לפתע, כמו משום מקום דפיקות רמות וחזקות על דלת הבית הקטן , וכאילו מבקשות לשבור את דלת העץ הישנה.

"אנא פתחו לי מהר ומיד", צעק האיש מאחורי הדלת. "פתחו לי עכשיו, אני דורש!" מי זה נמצא מאחורי הדלת, הסתקרנו בני הזוג תוך חשש קטן שהבליח לליבם למול ההתנהגות הגסה של האיש מאחורי הדלת.

הם פתחו את הדלת במאור פנים, ולעומתם ראו איש מגושם עד למדי, מוזר מאוד, מסורבל, בעל ממדים גדולים, הוא היה נראה מפחיד וגס רוח.

אותו אורח בקש לשבות את השבת בבית אליעזר ושרה. אליעזר שמח על המציאה שזה אך עתה נפלה בחיקם, שאין יותר ממצוות הכנסת אורחים ובפרט בשבת, ואילו שרה לעומתו חששה מעט מן האורח הבוטה והמגושם.

השבת עם האורח הייתה שישו ושמחו.. הוא דאג לעשות להם 'שחור משחור', והילך אימה על בני הבית. צעק וקילל, הרים את קולו, דרש בקשות כאילו היה מינימום נסיך, אכל את רב האוכל שהוגש על השולחן ובקושי השאיר להם פירורים, עשה גרעפס , קם מן השולחן ואפילו לא בירך. למיותר לציין לא לפני שטרח לנקות את פניו וידיו על המפה הלבנה.. המפה היחידית החגיגית לכבוד שבת. אבל המארחים הס מלהעיר. שקט ודממת אלחוט מגזרתם.

בלילה האורח נחר ואפילו הפריע למנוחת הצרצרים בחוץ, הטריד בהשמיעו קולות מוזרים. בשבת בבוקר הסצנריו חזר על עצמו בהתנהגות בוטה, מזלזלת וגסת רוח.

בני הזוג היו המומים אך לא אמרו מילה. הייתה כל כך חשובה בעיניהם מצוות הכנסת אורחים ובעיקר לא לפגוע בשום יהודי ובטח שלא להעליב או לפגוע.

להיפך, הם ארחו אותו כיד המלך ועשו ככל יכולתם להעניק לו את ההרגשה הטובה ביותר כאילו הגיע אורח חשוב ונכבד. עד כדי כך שאפילו בצאת השבת כאשר ביקש האורח המוזר ללכת, הם הכינו לו צידה הגונה לדרך ונתנו לו מטבעות למחייתו במהלך השבוע הקרוב. (בידיעה שלהם לא נותר מאומה, שהרי שמו מבטחם בשם יתברך כולל ניסיון הפרנסה, שידעו שהוא ורק הוא זן ומפרנס).

בשעה טובה האורח עזב, ומיד לאחר מכן נשמעו דפיקות בדלת. בני הזוג חשבו שאולי האורח שכח משהו ובא לקחתו. אולם לתדהמתם הפעם הופיע אורח זוהר עם אלומת אור וקדושה עילאית על פניו, האורח בישר להם נפלאות ואמר : "בזכות הכנסת האורחים הנאצלה והמיוחדת שהייתה לכם במסירות נפש ממש תזכו לבן זכר שיאיר את כל העולם.."

"ומי אתה אם יורשו לנו לשאול", בקשו לדעת בני הזוג הנדהמים, "ומיהו אותו אורח מסורבל?" שאלו.

ענה האיש עם הזקן הלבן הארוך ארוך; "אני והוא (כלומר האורח המוזר) זה אותו אחד, אני אליהו הנביא שבאתי משמיים בדמות הקודמת לנסות אתכם, כי רצו משמיים לראות אם תהיו זכאים לנשמה כל כך גדולה ופלאית. וב"ה הנה, עמדתם בניסיון. מזל טוב"

אמר. פרח ונעלם.

"הבעל שם טוב צדיק של העם. הלב והנשמה של הנדכאים"

סיפורים רבים ובלי סוף נכתבו אודות היהודי הנשגב, שהתייתם מזוג הוריו בגיל צעיר מאד וחי בגפו , קודש הקודשים, איש אמת. צדיק רחמן, עם רחמנות וטוב לב שלא נגמרים שאת כל חייו הקדיש במסירות נפש רבה לעם ישראל, ועזר לכל יהודי ויהודי כאילו היו ילדיו ממש. לכל נדכאי הנפש, קשיי היום, בעלי נכויות ומוגבלויות היו היהודים המועדפים עליו, הוא נתן להם כבוד ותשומת לב ובכך העיר והאיר את ניצוץ נשמתם לאבינו בשמיים.   

לבעל שם טוב יוחסו מידות טרומיות, נשגבות ואצילות ממרום הוד מעלתו, היה בעל רוח הקודש וגילוי אליהו הנביא היו תדירים אצלו. קודש קודשים. היה גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים. לא אחת 'התעסק' עם בית דין של מעלה, ובאחד מן המקרים אפילו יצאתה בת קול מן השמיים ואמרה "רבי ישראל לקחו ממך את העולם הבא, כי מה שגזרת לא היה מקובל על דין שמיים, כי בני הזוג לא היו זכאים לתינוק". מיד חייך הבעל שם טוב ואמר "יופי ברוך השם, כעת אעבוד את הקדוש ברוך הוא בלי שום פניות ואינטרס". מיד יצאה שוב הבת קול ואמרה: רבי ישראל, ברוך הבא לחיי העולמים". והחזירו לו את עולם הבא.
 

רבי ישראל הבעל שם הוא אבי החסידות – "הלב והנשמה החסידית"

הבעש"ט מצא לנכון להוריד רזי רזים ליונים וטמירים שעד לזמנו היו נחלת הצדיקים הנסתרים ושועי עולם.

רבי ישראל ראה שאירופה הולכת ומדלדלת מיהדותה, יהודים רבים הולכי ומתקררים והניצוץ נכבה, גל גדול של ניכור והתרחקות מן היהדות איים לשטוף את מחזות אוקראינה ורוסיה. יהודים רבים בקשו לעזוב את יהדותם ולמצוא דרכים אחרות בחייהם מתוך רצון למצוא כביכול חיים שמחים וטובים יותר.

הם לא ידעו שהתשובה נמצאת דווקא ביהדות, 'אצלם בבית' מה שנקרא, הם היו כל כך מיאושים וכבויים מעול הפרנסה , הדוחק והעוני הגדול ששרר אז ובקשו רק להמשיך לחיות.

הבעל שם טוב זיהה את המצוקה הנוראית שלהם, והחל אט אט מטפטף להם טיפות של חיות בדמות חסידות – הלוא היא הלב והנשמה של היהדות.

הבעל שם טוב החזיר אלפי יהודים לכור מחצבתם תוך החייאתם ממש, שנתן להם את מתנת החסידות ובכך ניצת שוב הניצוץ האלוקי שבקרבם.

הבעל שם טוב לימד אותם ללכת לשדה, לשוח ולדבר עם הקדוש ברוך הוא. הבעל שם טוב הוריד את התפילה האישית עם בורא העולם וכן את כל העבודה הפשוטה והתמימה מבלי צורך להיות פרופסור. אלא רק יהודי בתמימות ובפשטות.

וכרגיל… כפי שאני תמיד כותבת לכם קרואי ברסלב היקרים, לא לשכוח לתת פרוטה לצדקה, להדליק נר לעילוי נשמת הבעל שם טוב וגם הוריו לקרא מזמור ולשמוח ביחד עם הצדיק.