מטבע לצדקה

היא התעקשה שוב ושוב, אך ללא
הצלחה. מהם חמישה שקלים?! ומה
בכלל חשוב כסף במצב כה קשה?!

מפעם לפעם אנו שומעים סיפורים מופלאים על ניסים שמתרחשים לבני אדם. לא תמיד מתרחש נס, ובכל זאת מתוך היגון והייסורים מבליחה ממרום תמיד איזו קרן אור דקה, כמו מטבע אחת לצדקה. כך הוא הסיפור שלפנינו.

מצבה של חנה החולה במחלת הסרטן היה בכי רע ופטירתה הייתה רק עניין של זמן מועט. ליאת וחגית בנותיה חזרו עמה מהמחלקה האונקולוגית ב"הדסה עין כרם" בירושלים, מאשפוז רצוף של שבועיים, לביתה בגבעתיים. לאחר ששבו לבית מצבה המשיך להידרדר. בטנה של חנה תפחה למימדים שלא אפשרו לה לצעוד על רגליה והיא שכבה במיטתה. בנותיה התייעצו עם רופאה בקופת חולים והחליטו לקחת את אמן לבית החולים "איכילוב" בתל אביב כדי לבצע דיקור, כלומר, להוציא נוזלים מהבטן וכך לשחרר את הנפיחות.

האב, שלום, לא היה מסוגל להשתתף בכל הטיפולים באשתו, מפני שהיה מבוגר וחולני אף הוא, והבנות היו צריכות לקחת אותה גם הפעם. לא היה ברשותן כלי רכב והן נאלצו להזמין מונית. לא ניתן לתאר את הקושי שהיה להן כשהעלו את אמא שלהן על המונית. היא לא הייתה מסוגלת לעמוד ולא היה ברשותן כסא גלגלים שיסייע להן להובילה. לאחר שנכנסו למונית, נסעו ל"איכילוב" והגיעו לשם בשעת לילה מאוחרת.

ליאת חיפשה כסא גלגלים במתחם בית החולים ולא הצליחה למצוא. לאחר מאמצים רבים והתרוצצות במסדרונות הארוכים מצאה כסאות גלגלים מחוברים בשרשרת זה לזה, שיש צורך להכניס מטבע של חמישה שקלים לתוך מכשיר המוצמד לכסא כדי לשחררו, ממש כמו בעגלות שמצויות במרכולים. היא שלשלה מטבע מתאימה וחילצה אחד מהם. לאחר מכן חזרה למונית שהמתינה והושיבה עם חגית את אמן בכסא הגלגלים.

הן הגיעו לחדר מיון ולאחר זמן המתנה עברו למחלקה האונקולוגית לבדיקה מדוקדקת. הרופא אמר להן שאין מה לנקז מפני שמדובר בבצקת, ושלא נותר לאמן זמן רב לחיות. הן סירבו להאמין לו כפי שלא האמינו לרופא שאמר להן לפני למעלה משנה וחצי, כי נותרו לאמן שלושה חודשי חיים בלבד…

אין מה לעשות. חוזרים הביתה.

שוב הזמינו מונית ושוב העלו את אמן לתוכה. חגית המתינה עם האם במונית וליאת רצה להחזיר את כסא הגלגלים למקומו. היא חיברה אותו לכיסאות האחרים המחוברים ביניהם וניסתה להוציא את מטבע חמשת השקלים, אבל לא הצליחה. היא התעקשה שוב ושוב, אך ללא הצלחה. מהם חמישה שקלים?! ומה בכלל חשוב כסף במצב כה קשה?! ובכל זאת, היא התעקשה לחלץ את המטבע, אולי בגלל התסכול מהמצב המייאש ואולי בגלל שהתרגזה על כך שמתייחסים לעגלת נכים כמו לעגלת מצרכים במרכול. ליאת המשיכה לנסות עוד ועוד, אך לשווא. בינתיים, הגיעה חגית לקרוא לה והן חזרו עם אמן במונית לגבעתיים.

מצבה של האם התדרדר. לאחר יומיים הניחה ליאת נעלי בית לרגלי אמה, שרצתה לרדת ממיטתה ובאותו רגע שבקה האם חיים. נערכה לוויה ובסיומה חזרו הבנות והאב לביתו לשבת ‘שבעה’.

במהלך ימי האבל, קיבל האב התקף אפילפטי חמור לראשונה בחייו. הפעם הזמינו בנותיו אמבולנס. הפרמדיק רצה לקחת אותו בתחילה לבית החולים "תל השומר", אבל בגלל פקקי תנועה שהיו בדרך לשם, החליט לנסוע ל"איכילוב". וכך, ליאת וחגית מצאו את עצמן שוב בחדר המיון ב"איכילוב" והפעם עם אביהן החולה. הן שמו לב שהאחיות הקצו לאב בדיוק את המיטה שעליה שכבה אשתו המנוחה כמה ימים קודם לכן. ואז, ללא כל הסבר, הוחלט להעבירו למיטה אחרת בחדר המיון. לאחר שהועבר לאותה מיטה, שהו לצידו שתי בנותיו כרבע שעה. בינתיים מצבו של האב התייצב ואף השתפר. ואז, לפתע צדה עינה של ליאת מטבע של חמישה שקלים, שהייתה מונחת על הכוננית הקטנה שניצבה ליד המיטה, כאילו שהמתינה להם…

ליאת וגם חגית חשו ששלחו להן בחזרה את המטבע העקשנית, שליאת ניסתה לחלץ לפני מספר ימים. הן התפלאו שאף אחד מעשרות האנשים שעוברים שם מדי יום לא שם לב למטבע. ליאת נטלה את המטבע, עלתה לבית הכנסת בבית החולים ונתנה אותה כצדקה לעילוי נשמת אמה המנוחה.

* **
אם חוויתם סיפור מיוחד או שמעתם ממישהו על סיפור של השגחה פרטית ואמונה שיכול לחזק את הרבים, אתם מוזמנים ליצור קשר – odedmiz@actcom.co.il

(ספרי "אור חוזר" מאת המחבר ניתנים לרכישה בחנות האתר)