מי ישפוט אותי בראש השנה?

אבל רגע, מתי הפך יום הדין הגדול
לחג של מתנות וחגיגת בשמים בסופר
פארם? איך זה החלפנו את אימת
המשפט וניגוני הסליחות, בניחוח זרי
פרחים בקניון?

התרגשות גדולה עוטפת אותנו בימים אלה. ריח של חדש מתערבב לו עם ניחוח של פעם באוויר.

השנה החולפת מפנה דרכה לשנה החדשה, והביטוי "אחרי החגים" הופך להיות שוב התשובה הקבועה עבור השאלות – מתי תתחילי דיאטה, מתי תקני ארון חדש או מתי תתחילי סופסוף לטפח את הגינה. מתחילים לקנות בגדים לקראת החג המתקרב, ויש שזוכים וקונים כרטיסים גם ל"אומן ראש השנה". "חג שמח" מאחלים אחד לשני שולחים נשיקה באוויר, "נתראה אחרי החג", מבטיחים.

אבל רגע, מתי הפך יום הדין הגדול לחג של מתנות וחגיגת בשמים בסופר פארם? איך זה החלפנו את אימת המשפט של "כל בני מרון" וניגוני הסליחות, בניחוח זרי פרחים בקניון?

ראש השנה, לפני הכל, הוא יום דין לכל באי עולם, בו נכתב לכל אחד ואחד מאיתנו "גזר דינו" – איזו שנה תהיה לו? (מתוקה מדבש!), איזו פרנסה תהיה לו (ברווח ובנחת), מה יעבור עליו לפרטי פרטים בכל רגע ורגע בשנת התשס"ט (תהא שנת סימן טוב), ובכלל – האם יצא חייב או זכאי בדין? מה יהיו לו יותר, זכויות או חובות? סנגורים או קטגורים? מה יגזור עליו שופט כל הארץ?!

מפחיד, אה?

בהחלט. לא דבר של מה בכך, ראש השנה המתקרב ובא עלינו לטובה. "יום הדין" הוא, ולא בכדי נקרא כך. בעוד מספר ימים נעמוד מול ה’, השופט הגדול והנורא, ומה נאמר לו? מה נגיד אז בפניו? איך נצטדק?

אלא, שזה לא חייב להיות מפחיד כל כך, לעמוד למשפט. יודעים למה?

כי יש לי סוד מתוק, סוד ענק, שגילו לנו גדולי הצדיקים, סוד שיכול לעזור לנו להגיע למשפט קצת יותר מוכנים ומחוזקים, עם שיירה של פרקליטים ומליצי יושר מאחורינו.

רוצים לשמוע?

אז ככה – דמיינו לעצמכם, אתה נכנס אל בית המשפט, עולה במדרגות בחיל ורעדה, אתה נכנס אל האולם, כבר כמעט מת מפחד, חבר השופטים מישיר אליך מבט מקפיא. לפתע, מסתובב השופט העליון אליך, הוא שעל פיו יישק דבר בדינך, ואתה מגלה את פניו. ומי הוא זה אותו שופט הנגלה לעיניך?

אתה בעצמך!

חז"ל מלמדים אותנו שהאדם הוא זה ששופט את עצמו וקובע דין לעצמו, בלי ידיעתו, כל הזמן, ובפרט ביום הדין הגדול – ראש השנה.

ואיך זה קורה בדיוק?

רבי נחמן מסביר את זה מאוד יפה:

אנחנו רואים ושומעים כל הזמן בחיינו על הרבה אנשים והרבה מעשים שלהם, ועל כל דבר יש לנו, כמובן, מה להגיד, מה להעיר, אנחנו הופכים את עצמנו לשופטים בלי שנשים לב בכלל – "איזו התנהגות מכוערת, זו עבירה חמורה…" חשבנו על ההוא שראינו רק לרגע קל באוטובוס, או "אז מה אם היא התנצלה בפנייך, אחרי שהיא ככה העליבה אותך, אסור לך לסלוח לה כל כך בקלות", אמרנו לחברה שסיפרה לנו את רחשי ליבה, או – "איך הוא מתפלל בכזו מהירות, ממהר לברוח מבית הכנסת, תפילה כזו לא ראויה להתקבל בכלל" הרהרנו בתוך ליבנו, במהלך התפילה בעוד אנו סורקים את סביבתנו, או – "החצאית הארוכה שלה שמטאטאת את הרצפה בכלל לא ‘שווה’, עם החולצה קצרת השרוולים שלבשה" אמרנו על זו שהלכה לצידנו ברחוב…

נשמע מוכר?

אז ככה, לכל אחד מאיתנו יש לצערנו עבירות, והקב"ה רוצה לשפוט אותנו עליהם, אז הוא מזמן לנו כל מיני מקרים שכאלו, דומים לעבירות שלנו, שאנו בכלל כמעט ולא שמים לב אליהם, ואנחנו "חורצים דין" בהם בקלילות מבלי לזכור זאת אחר כך. וכך, ה’ שופט אותנו – בדיוק איך שאנו שפטנו את האחרים. כי "במידה שאדם מודד – מודדין לו", וה’ הולך איתנו מידה כנגד מידה.

היית רחום כלפי החבר? גם ה’ ירחם עליך! ראית מעשה שלילי לכאורה, ודנת את האדם לכף זכות – כך גם ה’ ידון אותך לכף זכות! שמעת על מקרה שבקלות היית יכולה לתת לו חותמת של "חטא" ובכל זאת חיפשת ומצאת באדם מעט טוב, והצלחת להדביק לו את החותמת "כשר" – כך גם ה’ יחפש וימצא בך את הטוב ויוציא אותך כשר/ה וזכאי/ת בדין. בדיוק כמו ששפטת את האחר – כך ישפוט אותך ה’.

וכך כותב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן, תורה קי"ג): "ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו" (מסכת אבות, פ"ג) – "כי שמעתי בשם הבעל-שם-טוב, כי קודם כל גזר דין שבעולם, חס ושלום, מאספין כל העולם, אם מסכימין להדין ההוא, ואף את האיש בעצמו, שנגזר עליו הדין, חס ושלום, שואלין אותו אם הוא מסכים, אזי נגמר הדין חס ושלום".

ואיך זה קורה בדיוק? כיצד חורץ האדם דין לעצמו?

"והעניין, כי בודאי אם יישאל לו בפירוש על עצמו, בודאי יכחיש ויאמר שאין הדין כן, אך מטעין אותו ושואלין אותו על כיוצא בו (על מישהו אחר), והוא פוסק הדין, ואזי נגמר הדין…"

רבי נחמן נותן דוגמא את דוד המלך, שחרץ את דינו של עצמו במשל "כבשת הרש":

"וכעניין שמצינו בדוד המלך, עליו השלום, בבוא אליו נתן הנביא וכו’, וסיפר לו מעשה האורח (שמואל ב, י"ב), ענה ואמר: "חי ה’ וכו’, ואת הכבשה וכו’", אזי נפסק הדין על דוד כאשר יצא מפיו. וזהו: ונפרעין מן האדם מדעתו, כלומר, ששואלין דעתו, ואף על פי כן, הוא שלא מדעתו, כי אינו יודע שהדין הוא עליו".

ומסיים רבי נחמן ומזהיר לא למהר לחרוץ דין אלא לנסות ולדון לכף זכות – "וצריך ליזהר בזה מאוד, לבלי לגמור הדין עד שישנה וישלש, כי הוא סכנת נפשות…"

רבי נחמן מפתיע אותנו ומלמדנו שאנחנו בעצם השופטים של עצמנו, ולכן אנו צריכים להיזהר ולדון כל אדם לכף זכות, כל השנה ובייחוד בראש השנה, שאז אנחנו עומדים למשפט הגדול שלנו.

"בראש השנה צריכין להיות חכם, שישמור מחשבתו, שיחשוב רק מחשבות טובות, שייטיב ה’ יתברך עמנו וייתן לנו שנה טובה וכו’…"

וכמובן, מזכיר לנו רבי נחמן, לא לשכוח לדון לכף זכות גם את עצמנו!!!

ראש השנה מתחיל בעצם כבר מעכשיו, מימי הרחמים והסליחות של אלול, המסוגלים לתשובה מאהבה ולחשבון נפש אמיתי, הרבה יותר מבימים רגילים.

המשפט שלנו אוטוטו מתחיל, האם כבר קנינו לנו פרקליטים טובים שיעמדו לצידנו?

מי ייתן שנכתב וניחתם לשנה טובה ומתוקה, שנת שפע והצלחה, שנה בה נראה את כל הטוב בעצמנו ואת מעלת חברינו.

נכתב בעקבות הרצאתו הנפלאה של הרב בויאר, ועל פי דבריהם של הרב ארז משה דורון, והרב ארלנגר שליט"א.

* * *
גולשים המעוניינים לשתף אותנו ביומן אישי – סיפורים עם התבוננות, אנא שלחו אלינו מאמרים לכתובת ilanit@breslev.co.il.