מי יתתני עוף

"מה המקום הכי בטוח להחביא
בו שני יהלומים יקרים? איזה מאכל
לא ייקח שום פורץ בעולם? עוף
קפוא!!! אתה מבין???…"

יעקב-יצחק גולד ירד לקומה השנייה עם מפתחות דירתו של שמשון אופן. שבוע חלף מאז ששמשון נסע עם משפחתו לארצות הברית לתקופת שליחות של חצי שנה. הוא הפקיד את מפתחות ביתו אצל שכנו הטוב, יעקב-יצחק, כדי להשקות את שורת העציצים במרפסתו הענקית אחת לשבועיים ביום שלישי, ועל כל מקרה שחלילה לא יקרה. יעקב-יצחק נכנס לדירה המטופחת וחיפש את המשפך הירוק, שאמור היה להיות במרפסת. כאשר מצא אותו, ניגש למטבח כדי למלאו במים ולצאת שוב למרפסת כדי להשקות את עציצי הענק. הוא העיף מבט על המטבח המפואר של שמשון. שמשון היה יהלומן בעוד שיעקב-יצחק היה מלמד והם נהגו ללמוד יחדיו בחברותא פעם בשבוע בבית הכנסת הסמוך.

דממה שררה בבית ורק קול רחש חרישי נשמע באוזניו. יעקב-יצחק זקף את אוזניו ואימץ את עיניו כדי לשמוע ולראות את מקור הקול. לפתע הבחין כי המקרר מחובר לשקע. הוא חשב מעט והתלבט. מצד אחד היה ברור לו ששמשון שכח לנתק את החשמל, הרי מי נוסע לחצי שנה ומשאיר מקרר פועל?! מאידך חשב לעצמו, שאולי אינו צריך להתערב ולהותיר את המצב על כנו. ממילא צריכת חשמל של מקרר ביתי נמוכה יחסית.

בעודו מהרהר, יצא למרפסת הרחבה והחל להשקות את שורת העציצים הארוכה. לאחר שסיים, הניח את המשפך ועמד לצאת. אבל כליותיו ייסרו אותו. בכל זאת מדובר בהפסד ממון, הרי דין פרוטה כדין מאה, וכבר נאמר יהא ממון חברך חביב עליך כשלך, אם כן מדוע להיות ‘ראש קטן’? לאחר רגע ארוך החליט לעשות את הדבר המתבקש על פי השכל הישר. הוא ניגש למקרר ושלף את השקע מהתקע. המקרר גנח לרגע כאילו פרחה נשמתו, פרפר לרגע ושבק חיים. לאחר מכן פתח יעקב-יצחק את דלתות המקרר ותא ההקפאה כדי לאווררם ויצא מהבית בתחושת סיפוק.

חלפו שבועיים נוספים ויעקב-יצחק חזר לדירתו של שמשון כדי להשקות את עציציו. כאשר דחף את הדלת הכבדה פנימה, עלה באפו סירחון נוראי. הוא הזדעזע. מה זה יכול להיות, ריבונו של עולם? כבר שמע סיפורים מצמררים על ריחות רעים ונוראים שנדפו מדירות סגורות, ריחות של גופות… לא, לא יכול להיות, אבל מהו, אם כן, מקור הריח הנורא? הוא לא ידע איך לאתר את מקור הריח. חשב לעצמו שעל כל מקרה שלא יקרה, לא כדאי לו להתעסק עם תופעה שכזו, הרי אין שום הסבר לסירחון הנוראי שהתפשט בדירה הריקה, ובפרט שלפני שבועיים לא הריח כלום. לא… זה לא בשבילו!

הוא הזעיק בטלפון מביתו את המשטרה והסביר להם מהי הבעיה שבה נתקל. לאחר כרבע שעה הגיעו שני שוטרים. הם נכנסו לדירתו של שמשון, בעוד יעקב-יצחק ממתין להם סמוך לכניסה. אחד השוטרים נכנס לחדרי השינה, והשני, שחרחר ונמוך קומה, חיפש בסלון ובמטבח. לאחר כמה רגעים קרא השוטר הנמוך: "ברוך, מצאתי את מקור הריח! תראה מה נמצא בפריזר!", והושיט שקית חומה שמתוכה בצבצו ראשיהם השמוטים של שתי תרנגולות סרוחות. השוטרים ערכו ליעקב-יצחק חקירה קצרה בנוגע לבעלות על הדירה ומשהניח את דעתם, השאירו אותו בדירה עם השקית המצחינה. קודם כל ניגש בזריזות לזרוק את השקית בפח האשפה המרכזי, בעודו עוצר את נשימתו ומשתדל שלא להקיא את נשמתו מרוב גועל.

כאשר חזר, החל לחשוב ולהרהר במקרה המוזר. כעת הבין מדוע שמשון לא ניתק את חשמל המקרר, אבל אז עלתה בדעתו קושיה חמורה יותר: מה פתאום השאיר שתי תרנגולות במקפיא?! משלא מצא לכך מענה, חזרו שתי הקושיות למקומן ולא נותרה לו ברירה, אלא להניח שהוא מיהר ושכח משום מה את התרנגולות הקפואות במקפיא. אמנם, ייסרה את כליותיו העובדה שהוא איבד לחברו ממון. הנה, רצה לחסוך לו דמי חשמל וזרק שני עופות לפח הזבל, אבל ניחם את עצמו בכך שכוונתו הטובה הייתה ניכרת. גם לעוף קפוא יש תוחלת חיים, ובכלל, מה כבר ערכו?!…

כאשר הגיע לדירת שכנו, הגיף לרווחה את כל החלונות כדי שהבית יתאוורר מהריח הרע ואף ריסס מעט בריח אורנים. לאחר מכן השקה את העציצים בחוץ. הוא ניגש שוב למטבח ובדק אם יש מאכל נוסף שנשכח במקרר או במקפיא. פרט לשרידי התרנגולות, לא נותר מאומה.

כך חלפו השבועות והחודשים ללא אירועים יוצאי דופן. שמשון ומשפחתו הגיעו בשעה טובה לארצם ולדירתם. יעקב-יצחק קיבלם במאור פנים ופתח בעבורם את הדירה שעליה התנוסס שלט "ברוכים הבאים" מטעם וועד הבית, ושמשון השיב בהודיה. המשפחה התארגנה בדירה, ולפני שחזר יעקב-יצחק לביתו, הציע לשמשון שיפנה אליו אם יצטרך עזרה. שמשון הודה לו על הטיפול בעציצים ושאל אם אירע דבר-מה מיוחד במשך התקופה בה נעדרו. יעקב-יצחק הניד בראשו לסימן לאו ואז נזכר במקרר שפעל ובתרנגולות שסרחו.

"… אה, כן… שכחתם לנתק את המקרר!".
פניו של שמשון הרצינו: "לא, לא שכחנו…"
"וגם שכחתם במקפיא שתי תרנגולות…"
שמשון רץ בבהלה לעבר המקרר, פתח את המקפיא והשמיע קול צעקה: "אוי ואבוי לי, מה עשית?!"

יעקב-יצחק נדהם מתגובתו של שמשון. על מה מצטער היהלומן העשיר שחזר זה עתה מאמריקה?! על שתי תרנגולות שחוטות עלובות?! שמשון פנה ליעקב-יצחק וזעק, ללא גינוני נימוסים: "מה עשית עם התרנגולות?"
"מה קרה ר’ שמשון, בסך הכל עשיתי לך טובה, למה אתה צועק עלי ככה, ריבונו של עולם?!…"
שמשון הגביר את קולו: "א-י-פ-ה ה-ת-ר-נ-ג-ו-ל-ו-ת?!"
יעקב-יצחק הגיב בצעקה נגדית: "זרקתי אותן לפח הזבל!"
"מתי?!"
"לפני חצי שנה!", ואז צרח שמשון בכל כוחותיו, ספק כלפי יעקב-יצחק ספק כלפי שמים: "אבל, למה?! ריבונו של עולם, למה?!"

"מה קרה לך ר’ שמשון?! אני אתן לך תמורתן עשר תרנגולות, מאה…"

"לא אכפת לי מהתרנגולות, אבל מי יחזיר לי את שני היהלומים הכי יקרים שהיו לי?!"

יעקב-יצחק לא הבין מה עניין תרנגולות שמוטות-ראש ליהלומים הכי יקרים. אשתו של שמשון ושתי בנותיו הגדולות הביטו עליו בדאגה. הוא השתרע על הכורסא האפורה בעוד שיעקב-יצחק מתבונן בו ומנסה להבין את פשר צערו הכה מוזר. לאחר רגע ממושך הסב שמשון את פניו כלפי שכנו והסביר באנחה: "לפני שיצאנו מהארץ הייתי צריך לשמור על שני היהלומים הצבעוניים הכי יקרים שברשותי, יהלום אחד כחול והשני ירקרק הנוטה לכחול, יהלומים נדירים ביותר שהמחיר שלהם מרקיע שחקים, בשום פנים ואופן לא יכולתי לקחת אותם לטיסה. וחשבתי לעצמי: היכן המקום הבטוח ביותר להחביאם? תיארתי לעצמי שגנב ערני שנמצא בסביבה יבחין בכך שנסענו לחו"ל וינסה לפרוץ לביתנו. אם כך, מהו המקום שלעולם לא יעלה בדעתו? לא הצלחתי לחשוב על מקום כזה, עד שבא לי רעיון גאוני…"

הוא נאנח מקרב לב כאשר הוציא משפתיו את המילה "גאוני", כאילו הטיל בה ספק. לאחר הפסקה קלה המשיך: "שום פורץ בעולם לא יחשוב לגנוב דבר מאכל מהמקרר! ואז אמרתי לעצמי: ומה אם יהיה רעב? מי ערב לי שלא ייקח משהו לטעום? ואז חשבתי לעצמי: איזה מאכל לא ייקח שום פורץ בעולם? בודאי: עוף קפוא! צריך להיות מטורף לגמרי כדי לקחת עוף קפוא…" כאשר אמר את המילים "מטורף לגמרי" הביט שמשון להרף עין ביעקב-יצחק בזעם מהול בחוסר אונים, ומיד הסב את עיניו והביט אל נקודה בתקרה, ונראה כמי שמעדיף לדבר אל בורא העולם ולא אל ברואיו המוגבלים… נו, הבנת מה קרה פה?! הטמנתי בכל עוף יהלום בשווי רבע מליון דולר… חצי מליון דולר פרחו ממני… אוי, ריבונו של עולם…"

המשכו של הסיפור המצער הוא ששמשון תבע את יעקב-יצחק בדין תורה ואיני יודע מה היו תוצאותיו. ובינינו, מה זה בעצם משנה, הרי כל הצדדים כבר הפסידו. התועלת היחידה שעולה בדעתי מסיפור שכזה היא, שלא כדאי להתחכם יותר מדי…

* **
אם חוויתם סיפור מיוחד או שמעתם ממישהו על סיפור של השגחה פרטית ואמונה שיכול לחזק את הרבים, אתם מוזמנים ליצור קשר – odedmiz@actcom.co.il

(ספרי "אור חוזר" מאת המחבר ניתנים לרכישה בחנות האתר)