מי מקבל יותר?

כשחושבים על פעולת נתינת צדקה, המחשבה הראשונה שעולה לנו בראש היא, 'וואוו! איזה עשינו מעשה טוב!'. וזה נכון, והרבה מעל ומעבר למה שאפשר לתאר.

אבל אם אומר לכם שזה לא רק זה? שכל מה ששמעתם על מצוות הצדקה הוא חלק קטן בלבד?

למה?

אני יודעת מכלי ראשון איך זה לתת.

כשאנחנו עושים טוב, אנחנו מרגישים טוב. אולם אמת עמוקה יותר קיימת בפעולה זו, שהרי השאלה הראשונה שצריכה  להישאל הוא – מי באמת נותן למי? והתשובה היא, כפי שמלמדים אותנו חז"ל היא – שיותר ממה שהעשיר נותן לעני, העני נותן לעשיר!

תחשבו על מעשה טוב שעשיתם לאחרונה. יכול להיות שעברו ימים, חודשים או כמה שנים (אם מדובר במעשה גדול) ועדיין, אתם מרגישים שאתם עפים באוויר בכל פעם שהוא עולה לכם בראש, התזכורת לגביו מעלה חיוך ענק על הפנים וממלאת אתכם בשמחה וסיפוק. נכון?

זה מה שקורה לי כל הזמן כשאני נזכרת באותו מעשה אדיר שהקב"ה זיכה לעשות כשהייתי בת 15.

יום אחד אחותי סיפרה לי משהו על חברתי הטובה שלא ידעתי. היא, אמא והאחים שלה היו קורבנות של אלימות בתוך המשפחה. אבא שלה היה מכה שם את כולם. אף אחד לא ידע. זאת אומרת, עד שזה יצא החוצה. ואני, כמובן, שלא ידעתי כלום. אחרי אותה פעם שהמכות היו כבר בלתי נסבלות (לא שיש פעם כזו, אבל כנראה שזה כבר שבר אותם), האמא עזבה עם הילדים את הבית. החיים שלהם לא היו קלים, אבל כבר בלי אלימות. וחוץ מזה, שהם היו צריכים הרבה כסף כדי להמשיך את חיי היומיום הבסיסיים.

באותו זמן, הייתי במכללה באנגליה וגרתי במעונות. אני זוכרת שהלכתי מחדר לחדר, דפקתי על כל דלת וביקשתי מכל מי שרק היה מוכן לפתוח את הלב והכיס ולתרום. ומחדר לחדר הרגשתי איך אני מתעצמת, מתחזקת וצומחת ברוחניות שלי, הופכת לאדם נחוש ומלא שמחה וסיפוק. הספל שלי התמלא והצלחתי בסופו של דבר לאסוף 250 דולר, שבשבילי הרגיש כמו 250 מיליון דולר. שלחתי לאחותי את הכסף שתעביר למשפחה של חברתי. הם כמובן לא ידעו מי שלח להם את הכסף הזה.

מאמרים נוספים בנושא:

הפוך זה ישר

אפקט הגלים

חלב ועוגיות

חלון יפה

המעשה הטוב של השנה

גלגול של חיוך

בשבילי חיוך, בשבילו כל העולם

העשיר והמובטל

קערה כחולה

החסד יעיד על בעליו

שירות עם חיוך

הכובע של מירי

מילה טובה או תרופה?

רוצים להיות שותפים למפעל של חסד ונתינה? הקליקו כאן!

25 שנים קדימה.

אמא של חברה שלי גרה לידי. היא אישה חזקה, מלאת מרץ, חמימה שגידלה משפחה לתפארת בגפה. אני אוהבת אותה. באמת. דיברתי איתה אולי שש פעמים במשך עשרים השנים שחלפו, ועדיין, מרגישה כל כך מחוברת אליה.

אתם מבינים, היא ואני מחוברות. על ידי הנתינה, העולם שלי התרחב ועכשיו היא בתוכו. על ידי ההזדמנות שניתנה לי לתת, הנשמה שלי כאילו הצמיחה חבל טבור שמחובר אל הנשמה שלה. הכסף הזה אולי הספיק לקניות ועוד כמה דברים קטנים, אבל האנרגיות שהוא יצר בתוכי הן אינסופיות ונצחיות!

צעד קטן לאנושות, צעד ענק לאדם!…

בממד הפסיכולוגי, זה בנה לי הערכה עצמית נפלאה. בממד של הנשמה, זה קישר אותי לבורא עולם, לאינסוף הנתינה. בממד החברתי, זה יצר קשר אנושי וחיבור חברתי מדהים. ובממד הקוסמי, השכר של מעשה כזה יישאר איתי לנצח. השתניתי לנצח והמעשה שלי מלווה אותי כל חיי. מצווה נפלאה אינסופית ונצחית!

אז מי באמת מקבל יותר? הגברת הנחמדה שקיבלה צדקה, שעזרה לה במידה מסוימת, או הבחורה שקיבלה את ההזדמנות לעזור? אתם מבינים, זה הפוך מכל מה שאנחנו מכירים. פעם אמרו שצעד קטן הוא לאדם אך גדול לאנושות, כאן זה צעד קטן לאנושות, אבל גדול לאדם. ענק.

אם היינו באמת מבינים כמה זה נכון, היינו מסתכלים על אנשים אחרת. היינו מכניעים את עצמנו בפני האדם שמבקש מאיתנו, כי בורא עולם שם אותו במסלול שלנו כדי לתת לנו את ההזדמנות הכי גדולה שיש, את המתנה הכי נפלאה – לתת!

וזאת הזדמנות נפלאה שאסור לפספס, כזו שמשנה לנו את החיים!