מילה של רבי

הסערה החלה כשהאלמנה תבעה
להעביר את גופת בעלה מבית הקברות
היהודי. משפט מתיש, סוללה של עורכי
דין, חבר מושבעים ומילה אחת – מילה
של רבי, מנעו את הנורא מכל.
 
 
מנדי (מנדל) ו. הוא איש עסקים אמריקאי מצליח במיוחד. כסף יש לו, ולא פחות מכך לב ענק שאוהב להעניק ולתת בכל הזדמנות. לקראת ראש השנה ה'תשס"ט הוא החליט לנסוע כמו חברים נוספים לאומן. כשמנדל נוסע, חייבים עוד כמה חברים להצטרף למסע – על חשבונו כמובן. הוא רוכש כרטיסי טיסה למספר ידידים.
 
חבר יש לו למנדל, בנג'י (בנימין לשעבר) שמו. יהודי שאם לשפוט על פי מראהו החיצוני, יהדותו נשכחה אי-שם הרחק בתחנה לא ידועה בחייו. האיש בעל חזות אמריקאית גויית לכל דבר, מתגורר בניו-ג'רזי עם יהודייה מתבוללת כמותו, ועובד במנהטן באחד ממגדלי העסקים. במקורם, הוא והיא באים ממשפחות חרדיות מאחת החצרות החסידיות היותר מפורסמות בארה"ב. שני ילדים יש להם, לומדים בבית הספר גויי ומעורטלים למשעי מכל זיק יהודי. בנג'י הוא חבר של ביזנס, מתקשר בעיקר באמצעות המייל, מפציע מדי פעם במשרד לצורך סידורים פורמליים או בפגישות עסקים. מנדל כמו כל יהודי בעל לב, מנסה להשפיע עליו, לא בגלוי, לא בהתנצחויות. רק ככה בין לבין. מילה פה, רעיון שם, הבחור כמו חדר אטום. בכל הקשור ליהדות יש לו שכבת הגנה חלקלקה שגורמת למילים החזקות ביותר להחליק ממנו והלאה בקלילות מתסכלת. מנדל אינו נואש. הנסיעה העתידית לאומן מציתה במוחו רעיון, הוא יזמין את בנג'י, מה יש. טיול קצר לאוקראינה, התאווררות נחמדה מסיר הלחץ של מנהטן. ומאחורי הקלעים, מעט אידישקייט לנשמה היבשושית. הרעיון מדהים, הביצוע קשה. מספר טלפון אין לו, כתובת גם לא. במייל הבחור אינו זמין. מה עושים? מנדל סורק אתרי מידע, מחפש כותבת לפי שם, כלום. כאילו בלעה אותו האדמה.
 
בערב הוא יוצא מהמשרד, מחפש מזון מהיר לארוחת ערב. בפתחה של מסעדה יהודית מוכרת נתקל בדמות מוכרת – בנג'י. "מה אתה עושה כאן, אם אינני טועה זו מסעדה כשרה?" מנדל עוקץ בחביבות. 'או הו, גם אני שואל את עצמי… לא יודע, התחשק לי פתאום לאכול משהו יהודי. אתה יודע כבר חמש-עשרה שנה לא נגעתי בגפילטע-פיש. בבורגרנץ' אצלנו לא מוכרים עבמי"ם שכאלו, אז באתי הנה…'
 
מנדל חונק קריאת התרגשות. מזמין ארוחה קלילה כפול שניים והם מתיישבים לשיחת רעים. הביזנס תופס מקום מרכזי בשיחה, ובין מנה עיקרית לקינוח מנדל מזהה את המומנט ומטיל את הפצצה. "מה אתה אומר בנג'י, מתאים לך אומן-ראש-השנה?".
 
"אהממ, שמעתי פעם משהו כזה. זה באוקראינה או משהו, לא?"
 
מנדל משתלהב. "הכל עלי, כרטיס טיסה מחלקת ביזנס, אוכל לינה, בזבוזים, שופינג העיקר תבוא".
 
"איפה אני ואיפה אומן. מנדל, תגיד שכחת מתי נכנסתי בפעם האחרונה לבית הכנסת? אם אינני טועה יש כבר יותר מחמש עשרה שנה. על מה אתה מדבר. ובכלל, אשתי עוד יותר אנטי ממני. היא לעולם לא תרשה לי לנסוע לשם. אין על מה לדבר".
 
לא, אז לא.
 
למחרת, יומיים בלבד לפני מועד הטיסה, מצלצל הטלפון במשרדו של מנדל. בנג'י מודיע קצרות על השתתפותו. משהו קרה לו במשך הלילה. מנדל מזדרז לצרף אותו לטיסה.
 
* * *
 
ראש השנה חל באותה שנה בימים שני שלישי, קבוצתו של מנדל נחתה בקייב כבר ביום חמישי לפני שבת. הם אספו את הכבודה והתארגנו לצאת לכיוון אומן. בנג'י הודיע שהוא מתעניין יותר בקייב. הוא בא הנה כדי ליהנות ולבלות ואין לו שום כוונה 'לקבור' את עצמו שבת שלמה באומן. מבטיח להגיע לשם לקראת החג, זה יהיה די והותר מבחינתו. בלב כבד עוזב מנדל את שטח שדה התעופה, מסופק אם יראה את בנג'י באומן. קייב הגדולה והנוצצת תספק לו עניין ואקשן הרבה יותר מאומן הברסלבאית…
 
בערב ראש השנה, שעה בלבד לפני השקיעה, נוחת בנג'י באומן. הוא מפגין נוכחות מופנמת וצוננת. מנדל עושה הכל כדי לקרב אותו, מדובב, מדבר, מכרכר סביבו שיחוש בנוח. בליל ראש השנה באוהלים של 'שיינער' הוא משתדל להושיב אותו בין החברים. ובליל החג השני בקומזיץ המיוחד של הרב מוטה פרנק בין שתיים-עשרה לשתיים לפנות בוקר, הם משתלבים בשירה הסוחפת. שירי נשמה, דבקות וגעגועים. הדמעות זורמות כמים, החומות שוקעות ומנעולי הלב נשברים, הנשמות פורצות החוצה. הרב פרנק משתדל לקרב את בנג'י, מחבק אותו ומכניס אותו למעגל. 
 
לפנות בוקר, בשעה חמש, יורד מנדל לציון לומר את התיקון הכללי. על הציון שרועה דמות מפרכסת בבכי, מתמוגגת בדמעות. בנג'י ניצב שם, שפוך וזולג על הציון. תדהמה, מנדל משפשף עיניים. המתבולל הקפוא הזה ששום דבר לא הצליח להזיז שריר בפניו האטומות, בוכה כמו ילד, על הציון. "שמע", מבקש בנג'י, "אני מעוניין להשתתף היום בתפילה. כבר חמש עשרה שנה שלא עשיתי את זה. היום אני רוצה. בבקשה…" מנדל מזדרז, משיג מהיכנשהוא טלית ומחזור ומוביל את בנג'י לקלויז לתפילת חג רצופה, משש בבוקר ועד ארבע אחר הצהריים.
 
* * *
 
החג חלף עבר ב'אורות' גדולים, השגרה האמריקאית ודפוסי החיים בעולם העסקים הנחיתו את מנדל וחבריו מהר מאוד אל קרקע המציאות. בנג'י הודה נרגשות על החוויה המיוחדת וחזר לענייניו. שמר על קשר שקט, ולאחר חנוכה התקשר לפתע. "שמע ידידי, עוברות עלי תקופות לא פשוטות. מאז שחזרתי מאומן אני חווה התמודדויות קשות. סכסוכים בבית, בעיות קשות, אינני מסוגל לשאת את המצב אני יוצא לניקוי ראש בפלורידה".
 
לאחר מספר ימים…
 
טלפון בהול. אחיו של בנג'י, יהודי חרדי נוי-יורקי מדווח: "ברוך דיין האמת. אחי נמצא כעת מת, טבע בבריכה בפלורידה. חייבים לעשות משהו עם הגופה. שלא ינתחו שלא יחללו את כבוד המת".
 
חברה קדישא 'יראים' נכנסים לתמונה. מתאמים עם מי שמתאמים, פונים למי שפונים, מאמצים והשתדלויות, הגופה מובאת לנוי-יורק. ללוויה רוויית ההלם מתאספים מעט יותר מעשרים איש. מעט מכרים, קצת בני משפחה, וחברים. בעיצומה של הלוויה, רגעים לפני הקבורה, אשתו של המנוח מעוררת מהומה. "בעלי לא היה יהודי, לא רצה להיות יהודי. רצה שישרפו את הגופה, שיקברו אותו בבית קברות גויי. לא מוכנה שייקבר בקבר ישראל בשום אופן. יש לי את הזכות החוקתית לדרוש זאת…" מתפתח סקנדל לא פשוט. מנסים לשדל, להסביר, להתחנן. מאומה. האישה מתעקשת באופן בלתי מוסבר. כאילו נכנס בה השטן בעצמו. מנדל עומד שם נדהם, לא מאמין. יהודי מת, הטובה האחרונה והנצחית שניתן לעשות עבורו היא להביאו לקבר ישראל. ודווקא אשתו, יהודייה אף היא, מתעקשת לקבור אותו כגוי. אין הרבה מה לעשות הוא לא קרוב משפחה, ואין לו השפעה. מנדל ניגש לגופתו של בנג'י ולוחש לו באוזנו: "תשמע ידידי הטוב, אל תשכח שהיית איתי בראש השנה באומן. רבי נחמן מברסלב הבטיח לכל מי שיבוא אליו שלא יניח לו ללכת לשאול תחתיות. זכור זאת! נצל זאת לטובתך!"
 
בינתיים, בסייעתא דשמיא, הצליחה המשפחה באמצעות קשרים מסועפים להביא את הנפטר לקבר ישראל.
 
* * *
 
חלפו חודשים. מנדל חזר לענייניו והסיפור פרח מזיכרונו מהר. זמנים חדשים התרגשו ובאו. עולם העסקים האמריקאי נקלע לקשיים. אנשי עסקים רבים מצאו את עצמם עמוק בבוץ כלכלי דביק. העיסוקים והקשיים השכיחו ממנו את ההתלהבות, בראש השנה הבא הוא לא נסע לאומן. אולם בשנתיים הבאות גילה התעניינות מחודשת בתורת ברסלב. למד ספרי רבי נחמן והתקרב לרעיונות. לפני מספר שבועות, הציע לו חבר קרוב לנסוע לאומן. "אם ארגיש בתקופה הקרובה משהו חזק, סימן רציני, אולי זה יגרום לי לנסוע…" השיב מנדל.
 
יום חמישי, לפני שבוע. מנדל נכנס למסעדת 'גוטליב' בוויליאמסבורג. על שולחן עגול בפינה יושב יהודי ומחייך לעברו בחביבות. הפנים מוכרות לו. כן, זהו אחיו החרדי של בנג'י. האח מתרומם ממקומו וניגש למנדל בחביבות מופגנת. הוא מרעיף על ראשו שבחים ולוחץ את ידו בחמימות. מנדל לא יודע את נפשו, מדוע מגיעים לו שבחים ועל מה? והאח מפתיע: "דע לך ר' מנדל, אם אחי המנוח שוכן היום במנוחה בקבר ישראל, הרי שזה אך ורק בזכותך. אתה לקחת אותו לאומן בראש השנה. בוא ואספר לך דברים מדהימים".
 
* * *
 
הלווייתו של בנג'י הסתיימה. את הגופה טמנו בבית הקברות היהודי המקומי, והאישה נאלצה לסגת מדרישותיה. הפרשייה כאילו הסתיימה. "ותשקוט הארץ".
 
אבל השקט היה מטעה…
 
מספר חודשים לאחר מכן, נוחתת ההפתעה. תביעה משפטית חמורה כנגד המשפחה. התובעת, לא אחרת מאשר הגיסה, אשתו של בנג'י. מאחוריה סוללת עורכי דין מהמשרדים היותר יוקרתיים. עסק ביש. מתבררת עובדה הזויה. בנג'י היה חתום על ביטוח חיים בהיקף מרשים. התאונה הקטלנית זיכתה את משפחתו בסכום אדיר. האלמנה החליטה לנצל זאת. תבעה את חברת הביטוח וכעבור מספר חודשים קיבלה המחאה על סך עצום. הלך רוח מטורף תקף אותה, והיא החליטה להקדיש את מלוא הסכום למען מטרה אחת ויחידה: להעתיק את קברו של בעלה המנוח מבית הקברות היהודי בנוי-יורק. להוציא את הגופה ולהעבירה לבית הקברות הגויי. ליצר הרע כך נראה, אין גבולות. המשפחה הנדהמת לא טמנה ידה בצלחת. במלחמה כמו במלחמה, האחים הפעילו קשרים, משכו בחוטים הנכונים, הוציאו כסף ושכרו שירותי עו"ד מוכר, ניהלו משפט מתיש, במהלכו אף הגישו תביעה כנגד האלמנה שהיא זו שגרמה למות בעלה. המטרה להרוויח זמן, לסבך את ההליכים ולגרום לתובעת ההזויה לרדת מהעץ, להניח לנפש בעלה האומללה. חודשים חולפים התיק מתגלגל בין לשכות ובתי משפט, התובעת איננה מוותרת. שנתיים קשות של קרבות משפטיים עוברים על שני הצדדים, ובסופו של דבר מתגלגל התיק להליך מקובל בחוקה האמריקאית, חבר מושבעים.
 
חבר מושבעים, הוא הליך חוקתי מקובל בארה"ב. במהלכו מזומנים 12 אזרחים באופן אקראי וממונים בין לילה לתפקיד אחראי של שופטים. המושבעים מתאספים למספר דיונים והצבעות במהלכם הם אמורים להציג את עמדותיהם, להתדיין ולהגיע כל אחד לעמדה כלשהי בנידון. בסיומו של תהליך מתקיימת הצבעת הכרעה בראשות השופט, גזר הדין נקבע על פי הרוב המכריע. התהליך עצמו 'נמרח' על פני מספר שבועות, בסיומן מגיעה שעת ההכרעה. היום האחרון לדיונים, חבר המושבעים מתאסף לדיון וקביעת פסק דין. השופט, שחור אמריקאי ענק לא נראה מעודד יותר מדי. מה הוא כבר מבין בעניינים יהודיים, קבורה יהודית וכבוד המת. הדיון נפתח, חבר המושבעים שומע את הצדדים, הטענות והנימוקים. החברים מביעים איש איש את עמדתו ואת נימוקו. השופט מכה על השולחן, הס מושלך באולם.
 
"רבותיי, תראו, אינני אדם דתי. אין לי הרבה קשר עם הדת. אולם הקשר היחיד עליו אני כן מקפיד לשמור הוא בראש השנה האזרחית, אז אני הולך לכנסייה. משום כך אני סבור שזו אמורה להיות ההכרעה. אנחנו צריכים לברר איפה והיכן בילה בנג'י בראש השנה היהודי האחרון של חייו…"
 
השקט ניתן היה למישוש. שני רגעים בלבד לקח לבני המשפחה כדי לשחזר את מיקומו של בנג'י בראש השנה האחרון לחייו. "הוא היה באומן…" הצטווחו האחים בבת אחת.   
 
"א-ו-מ-ן… איך אמרתם?…" השופט בתדהמת מבוכה. "מה זה בכלל?"
 
האחים מציעים לו לחפש בגוגל. מחשב נייד נפתח על שולחן השופט, מקישים במהירות את המילה 'אומן' וגוגל מקפיץ עשרות דפים. מאמרים, סרטים, אתרים, בלוגים, מה לא. התמונות מלאות ביהודים מובהקים, כיפות ענק, ציציות מתנופפות, חליפות וכובעים. אומן עושה על השופט השחור רושם יהודי קיצוני. ואז הוא נתקל בציטוטים בשמו של רבי נחמן, למי שיבוא על קברו הוא מבטיח להוציאו משאול תחתיות. "ובכן" השופט מכעכע בגרונו, "יש לנו כאן נתונים מעניינים ביותר. מה שמביא אותנו למסקנה שככל הנראה המנוח הביע רצון מובהק לחזור לשורשיו בראש השנה. אי לכך, מבחינה חוקית אין כל דרך לאפשר את הוצאתו מקבר ישראל. אני רואה את העניין כסגור וחתום".
 
והדבר היה לנס גדול!
 
מנדל ההמום לא ציפה למופת מטלטל יותר מזה. במסעדת 'גוטליב' בעיצומה של ארוחה עסקית הוא החליט, נוסעים לאומן! הוא עושה זאת השנה שוב יחד עם בני משפחה נוספים וחברים. לקיים את רצונו של צדיק ולזכות בהבטחתו.
 
* * *
 
זה סיפור אמיתי לחלוטין. הפרטים המזהים שונו מטעמים מובנים. שמעתי אותו ממקור ראשון – מפי הרב מוטה פרנק המלווה את הסיפור וגיבוריו מקרוב.