מילים מהלב

באותו יום, הגעתי לחנות הירקות כדי לקנות כמה דברים לשבת. בדרך כלל החנות הומה אנשים ובעליה עם חיוך על הפנים. ובכלל, האווירה נעימה, ידידותית ואפילו בקצב משוגע כזה. אבל באותו יום זה לא היה מורגש באוויר. בן, הירקן החייכן, היה עם מבט רציני על הפנים. הוא כל הזמן משך באפו והעיניים שלו היו אדומות.
 
הרבה אנשים לא מצליחים להתמודד עם הכבדות של אנשים אחרים, אז הם מעמידים פנים שהם לא יכולים לראות מישהו עצוב או שעובר עליו משהו. אני מבינה למה הם לא רוצים להעלות את הנושא ולדבר על זה, גם אני הייתי אחת מהם. רציתי להגיע אליהם, לנסות לפתח שיחה עם האדם הסובל, אבל הפחד שמא אומר משהו לא במקום היה משתק אותי. חששתי שהסובל יכעס עלי בגלל שאני נדחפת לו לתוך הרגשות, אז בדרך כלל שמרתי על שתיקה, חייכתי חיוך מזויף והסתלקתי מהמקום כמה שיותר מהר.
 
תודה לא-ל, השתניתי המון, ובימים אלה אחת התכונות שזכיתי בהן היא ביטחון עצמי בעזרתו אני יכולה לגשת ולנסות להציע כתף לבכות עליה, בלי לחשוש ממה שיאמר האדם הכואב.
 
מילים שיוצאות מהלב – נכנסות אל הלב!
 
למדתי על עצמי שאם אני מרגישה באמת את הכאב של האדם הכואב, ולא מתוך הרגשת עליונות או משהו כזה, אותו אדם ירגיש ויגיב בדרך עדינה גם אם לא אמרתי את הדבר המושלם.
 
"אתה נראה 'כבד' היום, בן", אמרתי לו כשניגשתי לקופה לשלם על הירקות והפירות שהעמסתי בעגלה. "כאילו העולם יושב לך על הכתפיים. החיים יפים, בן! מה גורם לך היום להצטער כל כך?"
 
בן הירקן נאנח אנחה ארוכה ואז אמר לי שני דברים: הראשון, גיסתו, שכבר נשואה 10 שנים וחיכתה לתינוק, זכתה סוף סוף להיריון המיוחל, אלא שהעובר נולד מת. היא לא מפסיקה לבכות, גם בעלה, גם בן וכל המשפחה. הדבר השני היה קצת יותר שגרתי, אבל עדיין כואב – באותו יום, בן הלך לבנק כדי להפקיד את הצ'קים ואז גילה שאחד הלקוחות הגדולים שלו, בעל מפעל מקומי, רימה אותו. הוא שילם לו סכום של שלושים אלף שקל אבל להמחאה לא היה כיסוי…
 
"החיים עדיין טובים ויפים" ניסיתי לרכך את התחושה הצורבת. "זה רק כסף, בן! תודה לא-ל, אתה בריא, אשתך בריאה וגם הילדים שלך. אתה יודע מה אומרים על כסף, נכון? כסף הולך, כסף בא".
 
"החיים טובים", הוא אמר, "אבל הרבה אנשים מאוד רעים".
 
בן הוא אדם מאמין, הוא מנסה לראות את אלוקים כל הזמן בחיים שלו. אבל באותו יום המרירות הציפה אותו, השאלות לא הפסיקו לנקר בראשו. אז עשיתי מה שאני תמיד עושה בנסיבות שכאלה – רצתי לאוטו והבאתי לו את אחד הדיסקים של הרב שלום ארוש. זה מפליא. זה תמיד, אבל תמיד, בדיוק הדיסק שהאדם שאני נותנת לו אותו צריך לשמוע, וגם הפעם לא הייתה יוצאת מן הכלל. הסתכלתי על הדיסק שהיה מונח על הדשבורד וראיתי שקוראים לו בלי שאלות. אנחנו לא יודעים מהו רצון השם, לא תמיד אנחנו יכולים להבין אותו, ואנחנו לא תמיד יכולים לראות איך דברים קשים וכואבים הם לטובתנו, אבל זאת הנקודה.
 
בן לקח את הדיסק ועל הפנים שלו היה קצת אור.
 
גיסתו זה עניין אחר לגמרי. כשתינוק נפטר כך, זה ברור שהיה לו תיקון קטן ומיוחד בעולם הזה לפני שהוא מגיע למקום המיועד לו בגן עדן. זו בודאי הייתה נשמה גבוהה, קדושה ומיוחדת שבאה למלא את המשימה הקטנה שלה בעולם רק בלהיות עובר שנולד, אך ללא רוח חיים.
 
אבל לאישה שמחכה 10 שנים לתינוק זה הורס, וכל דיבור על הנושא יכול לזרות יותר מלח על הפצעים שממילא כבר כואבים. לא היה לי מושג מה לומר לו בשבילה, אבל הבנתי שאני לא צריכה לומר שום דבר. בראשי עלתה מחשבה: אקנה לה את הספר שעריו בתודה של הרב שלום ארוש, וכשהיא תהיה מוכנה היא תקרא אותו, אני מניחה שהיא תקבל כמה תשובות מנחמות ומחזקות.
 
את הספר הבאתי לבן בפעם הבאה שהגעתי לחנות.
 
האם היא תקרא אותו? אני מאוד מקווה. האם הוא ירפא את הכאב ויענה על כל השאלות שלה? אולי. ואולי לא. אבל מילים שיוצאות מהלב – במיוחד המילים המיוחדות של הרב שלום ארוש, מילים שמלאות באמונה והבנה – נכנסות אל הלב! וכשהן נכנסות, במוקדם או במאוחר, הן מביאות איתן טונות של אהבה, נחמה ושלווה לאדם שמקבל אותן.