מים

מכל היבטי החיים, השם מספק
לנו כלים שהשימוש בהם מועיל, או
ההיפך ממש, תלוי במעשים שלנו.

"ויאמר אלוקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים" (בראשית א, ו).

עוד מראשית הבריאה, המים היו קיימים. מים הם משהו שאנו מקבלים, לא פעם, כמובן מאליו, ובלעדיהם, החיים יחדלו מלהתקיים. הגוף שלנו מכיל כמות משמעותית של מים, שהיא בערך 60% ממשקל הגוף. המים בגופנו צריכים להתחדש באופן תמידי, אחרת נתייבש וחלילה נמות. במקומות רבים, התורה משולה למים. כמו שאנו צורכים מים כדי להרוות את צימאון הגוף, הנשמות שלנו צמאות לשתות מהמים הרוחניים של התורה. אך לא כמו אדם שמרווה את צימאונו בעזרת נוזלים בכל זמן שירצה, כאשר אדם מבקש לדעת להכיר את השם, צימאונו לחכמה האלוקית רק גובר וגובר.

אם עצרתם וחשבתם על משמעותם של המים, מן הסתם, תמצאו הסברים רבים. לא רק שהם אחד מיסודות בריאת (לידת) היקום כולו, אלא גם היבט חיוני של הלידה עצמה. מרגע העיבור, ביתו של העובר מורכב ממעטפת נוזלית מגינה ומזינה עד שהוא מגיח לאוויר העולם, אחרי 9 חודשים. בדרך ניסית, התינוק ממש חי ונושם את המים המיוחדים האלה כדי שיוכל להתפתח.

עובדה מדהימה לא פחות היא הצמחייה, שלא יכולה לנבוט ולגדול בלי המים. במדינות מפותחות של ימינו, כל כך התרגלנו ללכת לסופרמרקט ולקנות מוצר מסוים, כאילו היה זה דבר מובן מאליו, אבל רק בזכות אהבתו ורחמנותו של השם המספק גשם ומצמיח את היבול אנחנו מסוגלים למלא את המזווה שלנו. ולא רק. בארץ ישראל יש לנו מעט מאוד מקורות מים, לכן אנו צריכים להישען אך ורק על אבינו שבשמים. להתפלל ולהודות לו על הגשם שהוא מוריד ועל האוכל שנותן לנו. שהוא מקיים אותנו. זה המעט שאנו יכולים לעשות כדי להראות את הערכתנו והכרת הטוב שלנו אליו.

במים אפשר לעשות שימושים רבים. אנחנו שוטפים את הכלים, את הרכב ומכבסים בעזרתם את הכביסה. כשקר, אפשר לחמם מים ו…הופ, יש לנו מרק, תה חם או אמבטיה חמה. ביום חם, משקה קר או בריכה מרעננת נותנים לנו תחושת הקלה מרעננת. התענוג הגשמי של המים נמנע מאיתנו בימים מסוימים, כמו יום כיפור ותשעה באב, הן בשתייה והן ברחיצת הגוף. מניעה זו נועדה להעלות את דרגות הקדושה שלנו.

בשימוש המטפורי של המים לתורה, אנו מגלים שלימוד התורה יכול להיות מרגיע כמו שחייה באגם רגוע, או כצלילה מרעננת וממריצה בין גלי האוקיינוס.

כולנו מכירים את הסיפור על הצדיק של כל הזמנים, משה רבינו. כשהיה תינוק, בעקבות גזירת פרעה להמית את כל הבנים, אמו שמה אותו בתיבת גומא בנהר הנילוס. מאוחר יותר, המים מקבלים תפקיד חשוב מאוד בהיסטוריה של עם ישראל, כאשר משה רבינו קרע את ים סוף כדי שבני ישראל יברחו מהמצרים ששעבדו אותם.

הנוסחה הכימית של המים היא H2O (כאשר כל מולקולת מים מורכבת משני אטומים של מימן ואטום אחד של חמצן). רכיב החמצן שבמים מהווה בסיס לכל צורות החיים המוכרות – לדגים באגמים ובים ולכל החיים על האדמה. האדם, לעומת שוכני הים, אם ישהה מתחת למים זמן רב, ללא חמצן, עלול למות. בתפילות של ראש השנה אנו אומרים "מי יחיה ומי ימות, מי במים ומי באש". מכל היבטי החיים, השם מספק לנו כלים שהשימוש בהם מועיל, או ההיפך ממש, תלוי במעשים שלנו. בסיפור על נח, השם השתמש במים כדי להרוס את הרע שהיה בעולם, אולם דרך מים הרסניים אלה העולם טוהר.

לא רק שאנו רוחצים את ידינו וגופנו עם המים לצורך הניקיון הגשמי אלא, על פי היהדות, המים נועדו גם לניקיון רוחני. יש להם תפקיד חשוב במספר דרכים של טיהור. אנו מתחילים את היום שלנו עם נטילת ידיים, אחרי ‘מודה אני’, כדי לטהר עצמנו מטומאת השינה. אנו גם נוטלים אותן לפני אכילת לחם, ולפני ברכת המזון ולאחריה – מים אחרונים, וגם כשאנו יוצאים מבית הכסא. גם כאשר יוצאים מבית העלמין, ואחרי גזיזת הציפורניים, גם אז נוטלים ידיים. טבילה במקווה חשובה מאוד לניקיון הרוחני הן לגבר והן לאישה, אולם לאישה, מצוות הטבילה, שהיא החשובה ביותר והא"ב של הבית היהודי, מהווה את היסוד והבסיס להיטהרותה לאחר תקופת הנידה. וכמו שהתינוק יוצא מתוך המים שברחם אמו כנשמה חדשה וטהורה, אנחנו, מבחינה רוחנית, ‘נולדים’ מחדש אחרי הטבילה במים הקדושים והטהורים של המקווה.

מים ושמים. ביום השני של הבריאה, כאשר בורא עולם עיצב את העולם במיומנותו המיוחדת עבורנו, הוא הפריד בין המים התחתונים (אגמים, נהרות, ימים וכו’) לבין המים העליונים (ערפל, עננים וכו’). מסע הנשמות שלנו דומה מאוד למעגל זרימת המים – הגשם שיורד באמצעות העננים מגיע למים הארציים (ימים, אגמים וכן הלאה) שאחר כך עוברים תהליך אידוי וחוזרים שוב לעננים. הנשמות שלנו נשלחו מהעולם העליון, שמים, לעולם התחתון, המקום הפיזי בו אנו גרים. בזמן שהותנו בעולם הגשמי, אנו מצווים לספוג לתוכנו את החכמה האלוקית עד שנשמותינו יחזרו שוב לביתן העליון. דרך מעגל זה, עץ החיים מוזן ויום אחד ילבלב ויפרח עם ההמתנה הארוכה שלנו לגאולה. ואז "ולא ירעו ולא ישחיתו בהר קודשי, כי מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים" (ישעיה יא, ט).