מישהו מטפל בך

איך אפשר להיות שמחים גם
כשלא הולך לנו בחיים? תלוי איך
מסתכלים על זה. אם מבינים
שהכל בהשגחה פרטית – לא נפחד
ולא נדאג, כי יש מי שמטפל בנו!

אדם שמאמין בהשגחה הפרטית של בורא העולם – הן עליו והן על כל פרט ופרט בעולם – שמח תמיד בחלקו. מדוע? מכיוון שברגע שהוא מאמין שחלקו בא מההשגחה הפרטית – אז הוא שמח בחלק הזה, ולא רק, אלא בכל פרט ופרט שבו – גם בפרטים הלא יפים והלא מוצלחים. הוא יודע שזה הכי טוב בשבילו ושבורא העולם משגיח על כל פרט ופרט מחייו בדיוק כפי שצריך להיות, מכיוון שזה הדבר הנכון והטוב ביותר לנשמה, לתיקון ולשליחות שלו. כל פרט בלי יוצא מן הכלל – הכל לטובה! כולל הבלבולים והקשיים, החסרונות והטעויות – זה חלקו בהשגחה הפרטית.

ומלבד שמחתו בחלקו, והאמונה שהכל לטובה ושהשם טוב תמיד, כי בסופו של דבר כל זה דבר אחד הוא, אלא גם מובטח לו שהוא יעלה על המסלול שהשם ברא בשבילו. בורא עולם ברא לכל אדם מסלול המיוחד ושייך רק לו, ורק אדם שמאמין בהשגחה פרטית יכול לעלות על המסלול שלו. ובכל דבר שקורה לו הוא מסתכל בשכל של הדבר ומנסה לברר: מהי ההשגחה הפרטית שבעניין זה? מה זה מרמז לי? למשל, אם מגרדת לו העין – הוא מתבונן על זה ומבקש לדעת מה השם רוצה ממנו, למה השם מכוון אותו וכן הלאה. כל דבר בחיים מכוון אותו וכך הוא עולה על המסלול שלו.

אולם, אדם שאינו מאמין בהשגחה הפרטית אף פעם לא שמח בחלקו. כל דבר שקורה לא כרצונו מיד גורם לו צער ועצב, הוא מפחד מיד המקרה ומפגעי הטבע וממעשי בני אדם. הוא גם רחוק מהאמונה שהכל לטובה ושהשם טוב תמיד משום שנדמה לו שיש עוולות בעולם, כמו שקרה לאיוב – שעם כל צדקותו שהייתה מופלגת כל כך עד שהקב"ה השווה אותו לאברהם אבינו, אולם בגלל שלא אחז באמונה בהשגחה הפרטית הוא כפר בהשם ברגע של ניסיון מר, והוא כבר לא היה יכול לחשוב שהשם טוב תמיד. הוא הרגיש שהשם לא עשה איתו צדק, בגלל כל מה שעבר עליו, ואף התווכח עם הקב"ה שהוא יותר צודק ממנו ח"ו, כפי שמספרת לנו הגמרא (בבא בתרא ט"ז):

כאשר התגברו הייסורים על איוב הוא טען לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! שמא רוח סערה עברה לפניך ונתחלף לך בין איוב לאויב?… איוב חשב שאולי יש טעויות ח"ו בהשגחה של השם.

תשובתו של השם הייתה מורכבת משני חלקים, שבעזרתם הראה לאיוב עד כמה הוא טועה בטענתו:

הרבה נימין (שערות) בראתי באדם, וכל נימא ונימא בראתי לה גומא בפני עצמה, שלא יהיו שתיים יונקות מגומא (נקב) אחת, שאלמלי שתיים יונקות מגומא אחת מחשיכות מאור עיניו של אדם. בין גומא לגומא לא נתחלף לי, בין איוב לאויב נתחלף לי?

הרבה טיפין (טיפות מים) בראתי בעבים וכל טיפה וטיפה בראתי לה דפוס (מקור שהטיפה יוצאת משם) בפני עצמה, כדי שלא יהיו שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד, שאלמלי שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד, מטשטשות את הארץ ואינה מוציאה פירות. בין טיפה לטיפה לא נתחלף לי, בין איוב לאויב נתחלף לי?

תשובה זו היא התשובה לכופרים שנוהגים לטעון ולומר: ברור שאנחנו מאמינים בבורא יתברך, אבל איך יתכן שהבורא האדיר והמרומם כל כך יסתכל על קטנים כמונו? אנחנו כלום בשבילו. יתושים קטנים. על זה עונה הגמרא – הבורא בעצמו משגיח על כל דבר בעולם, אפילו על טיפות הגשם שלא יתחברו זו לזו!

ועל זה נאמר הפסוק: "מי כה’ אלוקינו, המגביהי לשבת – המשפילי לראות"! השם אמנם הוא ה’מגביהי לשבת’, הוא בודאי מרומם ומנושא מדעתנו באופן שלא ניתן לשער, אבל כנגד כל גדולת הבורא – הבורא הוא ‘משפילי לראות’! הוא המשגיח גם על בריה הפחותה ביותר, קל וחומר על האדם שהוא בחיר ונזר הבריאה.

כאשר חסרה לאדם אמונה בהשגחה הפרטית של השם עליו הוא לא יכול לעלות על המסלול שלו, מכיוון שהוא מתנגד להשם ולא מבין לאן השם רוצה שילך ומה השם רוצה שהוא יעשה. הוא בעצם לא חי את המציאות של הבורא, אלא את מציאותו שלו עצמו שהיא כמובן דמיונית.

למשל, אדם שבנו לא שומע לו – אם הוא מאמין בהשגחה הפרטית הוא בודאי חושב: השם רוצה שבני לא ישמע לי. כך השם רוצה וזה כמובן לטובתי – שאזכה לעלות על המסלול שלי. הרי ברור שאני כרגע לא על המסלול, כי הכל מתנהג בעולם הזה עם האדם מידה כנגד מידה, לכן כשהבן שלי לא שומע לי זהו מסר בשבילי: אני לא שומע להשם…. ואז הוא מחפש ובודק במה הוא לא שומע להשם, וכשמוצא – זוכה לעלות על המסלול שלו.

לעומתו, אדם שחסרה לו אמונה בהשגחה הפרטית, אפילו שהוא מאמין דגול במציאות הבורא ובמצוותיו ואף אומר בפיו שהוא מאמין בהשגחה הפרטית, אבל יש לו כאן כפירה כלשהי בעלמא בהשגחה זו – שהוא לא מאמין שכאשר הבן שלו לא שומע לו זה אכן בהשגחה הפרטית, אלא תולה זאת בחוצפתו ובמידותיו הרעות, לכן הוא כועס על בנו ומבזה אותו. ואם אשתו מתערבת לטובת הילד מתחיל ויכוח ביניהם, ומשם זה כמו כדור שלג שמתגלגל ומתגלגל עד שיכול להרוס את הבית כולו, את החיים ואף לעבור על כל התורה כולה. וכל זה למה? משום שהוא לא מאמין בהשגחה הפרטית בנקודה מסוימת. כי אם היה מאמין בה, כפי שעשה קודמו, ולא היה תולה זאת בשום טבע או מקרה, מעשה או עניין של בחירה – לא היה מגיע לידי כך.

הדוגמאות הן רבות. על כל תנועה ותנועה בחייו של האדם יש השגחה, ולא רק במצבים שונים איתם מתמודד. אבל מתי מגיעה ה’נפילה’? ברגע שאדם מתחיל לכפור אפילו בדבר הקטן שקורה לו, שכבר היה אמור להעלות אותו על המסלול מבלי שיגיע לידי ניסיון גדול. ומכאן, בגלל הכפירה הקטנטנה הזו הוא עלול להיכשל באופן חמור מאוד.

אם כך, אדם שמאמין בהשגחה הפרטית זוכה עוד בחייו לעלות על המסלול שלו. הוא גם רואה שאין שום דבר רע בחייו. שום רע בכלל! מכיוון שהכל מקרב אותו לבורא. ואם זה כך, אז הכל טוב.

וכל אחד ישאל את עצמו: דבר שמקרב אותי להשם – האם הוא טוב או רע? מן הסתם התשובה תהיה שזה אכן דבר טוב. אולם, אדם שמאמין בהשגחה הפרטית מבין שכל דבר יקרב אותו ויעזור לו בעבודתו בעולם הזה ובקיום השליחות שיש לו לעשות כאן. ואם כך, אז כל מה שהוא חווה בחייו – הכל טוב!

אז מי מרגיש רע? רק אותו אדם שחסרה לו אמונה בהשגחה הפרטית שמרחיקה אותו מהשם. ולא רק, זה גם מעצבן אותו ולא מוצא חן בעיניו מה שהשם עושה איתו. אם הוא חולה – הוא כועס על כך שהוא חולה. אם מישהו איחר לפגישה עמו – הוא כועס, וכן הלאה… כל חייו מלאים בכעס ועצבות.

העבודה על האמונה בהשגחה הפרטית, אם כן, היא עיקר העבודה של האדם בעולם הזה. הרי הוכחנו שבלעדיה אין לאדם שום קשר עם התורה ועם השם, ורק בגללה אדם בא לעולם הזה – כדי לעבוד על מידת האמונה והתקרבותו לבורא.

השם יתברך יזכה את כולנו ללכת בדרכי האמונה תמיד, להאמין בהשגחה הפרטית בכל נשימה ונשימה, שנזכה להודות לו על כל פרט ופרט בחיינו – בלי יוצא מן הכלל, בכל פעם מחדש! מכיוון ששום דבר אינו מובן מאליו, ובזכות זה נזכה לביאת משיח צדקנו, לבניין בית המקדש ולגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן כן יהי רצון.