מכות מצרים וגילוי האמונה – פרשת השבוע וארא
פרשת השבוע וארא - מכות מצרים והמופתים שעשה משה באים למגר ולשבר את הדעות הכוזבות של המצרים. אין כאן רק עניין של נקמה על השיעבוד, אלא מופת חותך שהקב"ה הוא בורא.
פרשת וארא
מכות מצרים והמופתים שעשה משה באים למגר ולשבר את הדעות הכוזבות של המצרים.
אין כאן רק עניין של נקמה על השיעבוד ששיעבדו את ישראל, אלא יש כאן מופת חותך שהקב"ה הוא בורא העולם, כפי שאמרו במכת כינים "אצבע אלוקים היא".
גלות מצרים היא גלות הדעת והדיבור.
כשאדם נמצא בגלות הדעת ואינו יודע את האמת האמיתית, הוא משועבד לחומר והא צריך שהצדיק יבוא ויוציא אותו מגלותו, על כן הצדיק צריך לעשות לפעמים אותות ומופתים כדי להראות את השגחת הקב"ה בעולם, אף על פי שאין זה העיקר, כי העיקר הוא האמונה הפשוטה והתמימה בהשם-יתברך ללא מופתים, רק להאמין בו יתברך בפשיטות ובתמימות, אבל כשאין ברירה ורוצים להוציא אדם מן המצרים שלו, צריך הצדיק לפעמים לעשות לו איזה מופת שעל ידי זה יתקרב לבורא יתברך.
כשהדעת בגלות זו, בגלות מצרים כשאין דעת תורה אמיתית, אזי צריך את הצדיק שיגלה לנו את הדעת האמיתית בעולם. לכן בני ישראל כשיצאו ממצרים נקראים דור-דעה, כי זכו על ידי משה רבנו ע"ה לקבל את הדעת האמיתית.
כאשר הדעת בגלות גם הדיבור בגלות, כי הדיבור הוא התגלות הדעת, וזה שאמר יוסף: "כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש", מכיון שלשון הקודש של ישראל מתגברת על לשון שיבעים האומות, המשוקעות בתאוות העולם הזה והבליו, בחסרון דעתם. אומנם ישראל שזוכים לדעת של הקדושה וללשון הקודש, יכולים להינצל מהתאוות הנ"ל של הקליפה של שיבעים האומות.
לכן נגאלו בני ישראל ממצרים, מכיון לא שינו את לשונם, כי לשון הקודש מתגלה על ידי הדעת האמיתית, שהיא דעת הקדושה, ועל ידה מתגלה הדיבור הקדוש שיכול להוציא אותנו בדיבורי תורה ותפילה מן המצרים, הן הפרטי והן כללי, שהיא גלות הדעת והדיבור.
פרעה – פה רע – יושב על כיסא של שיבעים מדרגות השולט על תבערת התאוות של שיבעים הלשונות, ואילו יוסף הצדיק יודע שפה אחת יותר ממנו, שהיא לשון הקודש המכניעה אותו.
לכן לא תפס פרעה את לשון הקדושה, כי פרעה לא יכול לתפוס את הקדושה ואילו יוסף גם כן לא תפס את שיבעים הלשונות, כי הן לשונות חסרות שאין בהן קדושה, על כן בא אליו המלאך גבריאל ולימדו בלילה אחד את שיבעים הלשונות, כמו שכתוב: "עדות ליהוסף בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע", שלמד את שיבעים הלשונות רק כאשר קיבלן במתנה מהמלאך גבריאל, כי מצד עצמו יוסף לא שייך ללשונות החסרות הנ"ל.
על כן מצרים היא ארץ שאין בה דעת ויש בה דיבור טמא, וכדי לצאת ממצרים צריכים להתחזק בלימוד התורה ובדיבורים קדושים, שעל ידם ניצולים מתאוות העולם הזה ויוצאים מן המצרים.
ולכל זה זוכים על ידי הצדיק שמכניס בנו את הדעת האמיתית, לפעמים באותות ומופתים, ועל ידם יוצא כל אחד מן הגלות הפרטית, וזהו שכתוב על הגאולה העתידה "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" – כדי לגלות את האמונה האמיתית בעולם במהרה בימינו, אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור