מלאך וחיה בנשמה של אסיר ציון

שניהם היו מבין אורחי הכלה ושניהם הכירו היטב את סבתו של החתן.

היא הייתה זו שהכירה את סיפורה העצוב של אותה סבתא. סיפורה של אישה שחותנה על ידי משפחתה בניגוד לרצונה וסבלה מן ההתחלה מאלימות קשה במשפחה, בהתחלה כלפיה ובהמשך כלפי הילדים. לכן כל כך הופתעה בתום החופה לשמוע את קולו הנרגש של  האורח שסיפר לחבריו שהסבתא של החתן היא אשתו של צדיק גדול. היא הופתעה עוד יותר לשמוע את הסיפור המלא.

הוא היה נער צעיר שעולמו התמוטט עליו כאשר אביו נהרג בנסיבות טראגיות. מבין חבריו של אביו המנוח שהתגייסו לעזור לו, היה חבר שבבעלותו בית קפה שכונתי. בשנה הראשונה לאחר מות אביו, הוא היה מגיע אחרי הלימודים לבית הקפה ויושב באחד השולחנות הצדדיים, מחכה שחברו של אביו יתפנה בין לבין ויבוא לשבת לידו ולדבר איתו.

אחרי תקופה קצרה התיישב לידו, באותן פעמים, אחד האורחים הקבועים בבית הקפה והזמין לשניהם תה. הנער הופתע מאחר ולא הכירו קודם לכן. אך האורח הקבוע סיפר לו שהכיר את אביו וכי מצטער הוא מאוד.

"בן אדם שעובר סבל גדול בחיים צריך חיוך ומילה חמה כדי להתגבר" אמר לו הגבר הלא מוכר, "אחרת הוא הופך לחיה. תאמין לי שאני יודע על מה אני מדבר".

היא הופתעה לגלות, כי הנער היה האורח בחתונה שסיפר על הקשר בינו לבין הצדיק הגדול שהיא שמעה אודותיו כי הוא בעל אלים ואכזר.

מאמרים נוספים בנושא:

הכל בגלל כרטיסייה

כשדלת אחת נסגרת

במקום הכי שמח בעולם

תרפא את הילדה שבי

בלי אבא באלבום

אמונה ברגעים הכי מטורפים

מכה עוברת, אבל מילה נשארת

לקפוץ לאש!

הדרך הארוכה הביתה

האיש עם הכובע הסגול

לא יורדת מהרכבת

אחרי מספר מפגשים בהם החלו הנשמות להיקשר, סיפר הגבר לנער כי היה אסיר ציון בארץ מגוריו. הוא סיפר איך עלו עליו, תפסו אותו ועינו אותו. מעולם לא הצליח לספר על העינויים עצמם, הטראומה הייתה קשה מדי מכדי שיוכל להיזכר בה אפילו הרבה שנים אחרי. אבל הוא  סיפר על הקושי להחזיק באמונה, על נס ההצלה שכמעט הפסיק לייחל לו מרוב סבל ועל ההתרגשות הגדולה של העלייה ארצה לציון הקדושה.

בסוף כל פעם שהיה מספר על עברו היה נאנח ואומר ספק לנער וספק לעצמו, "אדם שעובר סבל גדול זקוק מאוד לחיוך, חום ואהבה. אחרת הוא הופך לחיה רעה, מפלצת…."

תוך כדי שהיא שמעה את האורח מספר זאת, היא הצטמררה ונזכרה בפעם שסיפרה לה הסבתא זמן לא רב קודם לכן: "את לא תאמיני מה הבן שלי סיפר לי לפני כמה ימים. הוא בא אלי עצוב אחרי ויכוח עם אשתו. פתאום הוא אמר לי 'אמא, כולנו כל הגברים אותו דבר. אנחנו כל כך זקוקים לחיוך וחום מהאישה שלנו….'. היה לי קשה לשמוע את זה, "סיפרה לה בקול רועד, "אני אף פעם לא נתתי לבעלי חיוך. לא רציתי להתחתן איתו. ההורים הכריחו אותי. אף פעם לא חשבתי שאני צריכה להסתיר ממנו את זה שלא רציתי אותו. אף פעם לא חשבתי שאני צריכה לחייך אליו אם אני בכלל לא רציתי אותו…לא חשבתי שזה משנה בכלל…"

הוא לא ידע שהגיבור הלאומי שלו, המלאך שהגיח מתוך האפילה של אותה שנה קשה, משיל עם כל טיפת אלכוהול את דמות המלאך שבו…

ככל שהעמיק הקשר בין הנער לאיש מבית הקפה, גברה הערצתו של הנער אליו ונדמה היה כי כבר לא ברור מי עוזר למי. הנער העניק לו את כל מה שלא קיבל מבני ביתו, והוא העניק לנער היתום את מלוא האהבה שלא הצליח להוציא מליבו הדווי לבני משפחתו.

כשהערב הגיע והנער היה צריך ללכת, הוא היה מספיק לראות אותו מסמן לבעל בית הקפה להתחיל להזרים לו את האלכוהול.

הנער מעולם לא ידע שבתום שתיית האלכוהול הגיבור הלאומי שלו, אסיר הציון, המלאך שהגיח מתוך האפילה של אותה שנה קשה, משיל עם כל טיפה את דמות המלאך שבו.

הנער לא ידע שהגבר שכל כך הזהיר אותו מלהפוך לחיה ועשה הכל בשביל שהחיה לא תשתלט על נפשו של הנער, הולך להפוך לחיה בעצמו. חיה רעה הפוגעת בקרובים לה מכל.

הנער לא ידע שמרגע הגיעו לביתו במקום את מבטי הערצה שלו, הגבר הולך לפגוש בעיני אשתו וילדיו דמו ובשרו, את אותם מבטים שהוא עצמו נעץ בעיני הצוררים שעינו אותו במרתפים האפלים של עיר הולדתו.

הנער מעולם לא ידע שהגבר הציל אותו מלהיות חיה כמוהו עצמו.