מלאכים אנושיים
הרבה אנשים מסתובבים כאן בעולם, הולכים ברחובות העיר ולכל אחד שליחות משלו, כל אחד הוא מלאך אנושי עלי אדמות. חנה קוגן על המלאכים האנושיים שפגשה אחרי מותו של בעלה.
הסרטן הרג את בעלי. הוא היה צעיר, בן 45. השאיר אלמנה וארבעה ילדים קטנים.
המוות שלו הוביל קהל עצום לביתנו בימי 'השבעה'. זו הייתה תקופה מאוד קשה מבחינה רגשית, פיזית ואפילו רוחנית. חברים מבית הכנסת שבעלי נהג להתפלל בו דאגו לארוחות. אנשים הביאו שתיה, עוגיות, חטיפים וכל מה שאפשר. אחד המנחמים הנפלאים אפילו שטף את הר הכלים שהיה בכיור.
המושג "מעורר התפעלות" לא יכול לתאר אפילו בקצה של אחת מאותיותיו איך הרגשתי. אני טיפוס שחייב לומר "תודה רבה" על כל מה שעושים בשבילי או נותנים לי. אבל באותו שבוע, כשאין חיוב בכלל על אדם אבל לומר אפילו מילה אחת, כל שכן תודה שבאה ממקום של שמחה כשאין לו אותה, היה לי מאוד קשה עם זה. האהבה והחסדים שהורעפו עלינו גרמו לי לבכות. ומצד שני, העלו את ההילוך של היצר הרע שלי, שהחל לנקר לי בראש עם כל מיני ניסיונות שכנוע: 'נו כבר, חנה, מה הבעיה להתעלם מההלכות והחוקים האלה, תגידי תודה. כי בינינו, מתי תוכלי להחזיר להם, לפחות לומר להם תודה על מה שהם עושים לך…?'
ההתנגדות הייתה כוח חזק שהחזיק אותי ודחף אותי להמשיך ולעשות בכל אותה תקופה. אחרי ה'שבעה' התחלתי לראות מקרים דומים של אותה התנגדות פנימית גם בשאר תחומי חיי. לענייננו, כאלמנה, זה היה ב"לא תודה" שאמרתי כשאחד השכנים שאל אם אני צריכה עזרה להעלות את שקיות הסופר מהרכב לבית. כך היה כשהייתי צריכה לחצות את הכביש בשכונה אבל לא רציתי שנהגים, גם כן מהשכונה, יעצרו במיוחד בשבילי בגלל הטרגדיה שפקדה אותנו. זה היה גם בכל תחושת התסכול והזעם שחוויתי כשלא יכולתי לסרב לעזרה הכספית שבני משפחתי והקרובים מחו"ל הציעו ביחד רחבה ומכל הלב.
מאמרים נוספים בנושא:
במשך שנים חייתי עם הרגשות המורכבים והמנוגדים הללו.
עד שיום אחד קראתי בספרו של הרב שלום ארוש – בגן האמונה, משהו שניחם את ליבי: אמונה משמעה, שאנו מבינים ומקבלים את כל מה שקורה איתנו כרצון השם.
זהו, אני צריכה פסק זמן. תעצרו הכל. 'רגע' דמיינתי את עצמי אומרת לרב ארוש. 'האם אתה אומר שבורא עולם הכניס רצון בשכן שלי להגיע לחניה באותם רגעים כשהייתי צריכה עזרה? ושהקב"ה הביא אותי למדרכה, ליד מעבר החציה בשכונה, כדי שאותו שכן יעצור ויקיים מצווה יקרה של בין אדם לחברו, ולאפשר לי לחצות?'
'כן, ממש כך', שמעתי אותו אומר לי.
פתאום הבנתי שאני בעצם שליחה של בורא עולם. ו'שליח', על פי ההגדרה במילון הוא אדם שתפקידו להעביר משהו – חבילה, מסר. הוא גם יכול להיות סוכן של גוף מסוים עם אחריות, משימה חשובה,… או.קיי, אז מה הייתה המשימה שלי בכל אותה תקופה?
אחרי מחשבה עמוקה, הבנתי שהמשימה שלי היא לעשות את רצון השם. בחניה, הייתי צריכה להכניע את העקשנות שלי ולקבל בשמחה ובמאור פנים את העזרה שהשכן הציע. כך גם במעבר החציה, לדחות את ההתנגדות שגרמה לי לעמוד ולא לרצות לחצות, שהרי בורא עולם הוביל אותי לשם כדי לעודד נהגים לעצור, לתת זכות קדימה להולכי רגל – שזו עבודה נפלאה על מידות הנפש, בעיקר על הסבלנות. כל אחד יודע שאם היינו מגלים יותר סבלנות על הכביש הנהיגה הייתה נראית אחרת… ולא רק בכביש עם מכוניות, אלא בעיקר בכביש של החיים. כך גם לגבי העזרה הכספית שהגיעה ממשפחתי בחו"ל שהייתה לאפשר להם, דרכי, לעשות מצוות צדקה וחסד.
ברחובות העולם מסתובבים הרבה מאוד מלאכים אנושיים שיש בתוכם רצון לעשות טוב לסובבים אותם…
ואני רוצה להתעמק יותר בדוגמה האחרונה. אני משתייכת למגזר ה"אנגלו" (אנגלוסקסים). באופי שלי, כאנגלו, ובעיקר כמי שעזב מקום מוכר ועבר לגור בארץ זרה, קשה לי מאוד לקבל את המצב הכלכלי שבורא עולם שם אותי בו. באתי ממקום של רווחה, אפשר לומר. וכאן, מכיוון שארץ ישראל נקנית בייסורים, אני צריכה להצטמצם. אז מצד אחד, אני מודה לבורא עולם עד אינסוף על המתנה הנפלאה שנתן לי בדמות עלייה לארץ ישראל, ועל העזרה שאני מקבלת מדי פעם מהמשפחה. ומצד שני, יש בי סוג של כעס מוזר ולחץ שצף על פני השטח כשקשה לי לסגור את החודש. וקשה להשתחרר מזה אחרי שהתרגלתי להיות לא בלתי תלויה, ולהישען במידה מסוימת על אחרים.
הדרך להתגבר על זה היא, לפי מה שקראתי בספר בגן האמונה ומדברי רבי נחמן מברסלב היא – להקדים את האמונה לשכל. כלומר, לשים את הדגש על רצונו הבורא, לא על שלי.
דוד המלך ע"ה מלמד אותנו לחפש ולבקש את עזרתו והדרכתו של בורא עולם, כשהוא מתחנן ואומר "הדריכנו באמיתך" (תהילים כה, ה). באמיתך, כי רק אתה בורא עולם יודע מה הכי טוב בשבילי באמת. "בעצתך תנחני" (שם עג, כד) ממשיך דוד המלך ואומר – העצה שלך, בורא עולם, לא העצות של השכל האנושי המוגבל שלי.
אז כולי תפילה שבורא עולם יזכה אותנו עם החכמה, הבינה והדעת למלא את המשימה שלנו בעוונה ובאחריות. כי בכל יום, כל אחד מאיתנו, בין בגדול ובין בקטן, הוא שליח של בורא עולם. מלאך אנושי שעושים רק טוב.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור