מלך עלוב: חינוך ילדים לא באופן אישי

לא קל לגדל ילדים בימינו. אי אפשר למנוע מהם את ההיחשפות לבלבול שהעולם שרוי בו. גם אם מבודדים ואוטמים אותם מהקדמה, עדיין, קנוקנות של ריח חודרות אליהם כמו רשת קורים דביקים שקשה להיפטר מהם. כשמדובר על ילדים שחשופים יותר לתקשורת, ישנן אינסוף תופעות לוואי שכבר דשו בהם בלי סוף, אך לאחת מהן אני רוצה להתייחס.

אין ספק שעניין הכבוד להורים ולמבוגרים התדרדר בשנים האחרונות. אני שומעת ילדים ש"פותחים פה" על מבוגרים ומצטמררת עד עמקי נשמתי. אבל למה ללכת רחוק? גם ילדיי יכולים לא פעם לדבר אלי לא יפה, לזלזל ולעלוב בי. אני מודה שהדבר כואב לי, ואני כמובן מעירה להם ואף מענישה. לעומת זאת, לאבא שלהם הם לא מעזים לדבר בחוצפה ואני שמחה שיש להם שמץ של יראה לפחות אליו. אבל מה לעשות שאני רכת לבב? מה לעשות שאני רחמנית ומוותרת? מה לעשות שכשמבלים יחד רוב היום אז הפינות קצת מתעגלות ופחות יושבים על נקודות?

כשהילדים היו קטנים, אמרה לי פעם חברה טובה, שאסור לי לאפשר להם לזלזל בכבודי ולא בגלל האגו שלי שייפגע, אלא כחינוך לכבוד לבני האדם בכלל. היום, כשהם גדלו, אני רואה את התוצאות. שלא תבינו לא נכון, הילדים שלי טובים ואפשר לראות את זה במיוחד כשהם חוזרים מביקור אצל חברים, הורי החברים מרעיפים שבחים וגם המורים באספות ההורים. הבעיה היא, שככל שהם גדלים הגבולות נמתחים והזלזול מתנדף גם החוצה. זה קשה מנשוא כי ילדיך הם, במובן מסוים, תעודת הזהות שלך. הצלחה שלהם היא ההצלחה שלך, וכישלון שלהם הוא הכישלון שלך. כשילדים מתחצפים זאת מראה שמוצבת להורה – לפה או למחשבות שלו. כשילד עולב בהורה זה עלבון נורא לא רק להורה, אלא גם לתורה ולקדוש ברוך הוא. ובכל זאת, הם עולבים, מי יותר מי פחות, ואנחנו מעבירים על מידתנו וסולחים להם. אנחנו ממשיכים להיות נאמנים.

בספרו של הרמ"ק – רבי משה קורדוברו זי"ע – "תומר דבורה", הוא מונה את מידותיו של הקב"ה, כי זו הדרך היחידה שלנו להבין משהו ממנו יתברך. גם בנו יש ניצוץ אלוקות וגם אנחנו יכולים להידבק ממידותיו. אך לשם כך, אנו צריכים קודם להבין מה הן המידות הללו. בהקדמה לספרו מסביר הרמ"ק, שכשם שאנו ננהג בעולם הזה כך ינהגו איתנו מלמעלה. אם ננהג במידת הדין, אפילו אם זו דרכו של עולם ואפילו אם זה לטובה – זוהי המידה שינהגו גם איתנו.

מאמרים נוספים בנושא:

הנוסחה המוצלחת: תנו את מה שיש!

זה לא משהו אישי

הפרי והמראה

זה מתחיל בדוגמה אישית

פירות האמונה

פרחים יקרים

חתיכות של סבון

הצלחתי לא לקלקל

ילדי עץ הבמבוק
אמא עם מילה
גם אתם הייתם ילדים
מי ינצח?

וצריך להבין, זה לא עונש אלא שיקוף למציאות. הכל תלוי במשקפיים שנבחר לראות דרכם. במידה הראשונה – "א-ל מלך נאמן", מסביר הרמ"ק על נאמנותו של הקב"ה לאדם. המלאכים קוראים לו "מלך עלוב" – לא כי חלילה הם מזלזלים בו, אלא בגלל העובדה שמלך מלכי המלכים סופג הרבה עלבונות וביזיונות מבני האדם, כלומר הוא מלך שעולבים בו. ואף על פי כן, זה לא מונע ממנו להמשיך להשפיע עלינו שפע. לכן הוא נקרא "נאמן", הוא דבק בנאמנותו ולא משנה מה. הוא סופג את הביזיון וממשיך להיטיב.

וידוע שכאשר אדם עומד ושותק כשמבזים אותו – הוא יכול לבקש כל בקשה ומשמים נעתרים לו. מדוע? כי באותו רגע הוא הכי קרוב למידתו של הקב"ה: א-ל מלך נאמן – הוא שותק ואינו עונה. הדרגה הגבוהה יותר היא, להבין שבזכות הביזיון הזה אדם זוכה להיות קרוב לבורא במידה כה רבה, עד שהוא אפילו מודה למי שביזה אותו (הלוואי עלינו).

כהורים, אנו יכולים להרגיש את הנאמנות הזו לילדינו. גם אם הם עולבים בנו, אנחנו נשארים נאמנים אליהם. גם אז אנחנו רוצים להמשיך להיטיב עמם. אז בפעם הבאה שאיזה ילד יתחצף אלי, בד בבד עם הערת החינוך, אזכור שעכשיו אני קרובה יותר למידתו של הבורא ואשתדל שלא לכעוס, לקחת ללב או להצטער שהדור הזה כל כך עלוב.

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com