מלכודת השיפוט

מי יהיה מוכן להסכים עם פסק דין
מרשיע נגד עצמו? אתם צודקים – אף
אחד! ועדיין, אנו מובלים לתוך מלכודת
השיפוט ומפלילים את עצמנו שוב ושוב…

רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו (ליקוטי מוהר"ן ח"א, תורה קי"ג), שלפני שפוסקים את דינו של האדם הוא נשלח לבין דין של מעלה, שם השופט שואל אותו אם הוא מסכים עם פסק הדין.

"ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו" – זה שם התורה הנ"ל בה מסביר רבי נחמן את הדרך בה אדם גוזר את הדין (על מה שנראה כביכול גזר דין על הזולת אך למעשה זהו גזר הדין של עצמו). "כי שמעתי בשם הבעל שם טוב", אומר רבי נחמן בתחילת התורה, "כי קודם כל גזר דין שבעולם, חס ושלום, מאספין כל העולם אם מסכימים להדין ההוא, ואף את האיש בעצמו, שנגזר עליו הדין, חס ושלום, ושואלין אותו, אם הוא מסכים – אזי נגמר הדין ח"ו. והעניין, כי בודאי אם יִשָׁאֵל לו בפירוש על עצמו, בודאי יכחיש ויאמר, שאין הדין כן, אך מטעין אותו ושואלין אותו על כיוצא בו, והוא פוסק, ואזי נגמר הדין (כמו שהיה במעשה על דוד המלך ע"ה בבוא אליו נתן הנביא)… וזהו: ונפרעין מן האדם מדעתו – כלומר, ששואלין דעתו, ואף על פי כן הוא שלא מדעתו, כי אינו יודע שהדין הוא עליו. והעניין הוא כה עמוק מאוד, איך שואלין כל אדם, כי בכל הדיבורים וסיפורים שאדם שומע, ימצא שם דברים גבוהים ורמים, וצריך לִזהר בזה מאוד, לבלי לגמור הדין עד שישנה וישלש, כי הוא סכנת נפשות…"

אז מי יהיה מוכן להסכים עם פסק דין מרשיע נגד עצמו? אתם צודקים – אף אחד! אה, אבל הנה הטריק: אם בית דין של מעלה ישאל אותנו לגבי עצמנו, בודאי נחפש ונבדוק בכל מקום אפשרי ונשלוף את כל הסיבות והטענות "המוצדקות", נטען, כמו שרבי נחמן אומר, ש"אין הדין כן", נכחיש, ולו רק כדי להוציא את עצמנו מהקדירה הרותחת. אבל, בבית דין של מעלה פועלים בתחכום – אנו מתבקשים לשפוט, לדון ולפסוק את הדין לגבי אדם אחר. שיפוט ופסיקה אלה משפיעים על גזר הדין של עצמנו. זה מה שנקרא "מלכודת השיפוט".

נתבונן בדוגמא הבאה:

רונית היא דמות חברותית ומקובלת בתיכון בו היא לומדת. טיפוס שמוקף בהמון חברות. מיכל, לעומתה, טיפוס ביישן ויש לה רק חברה אחת – גילי. רונית מלאה קנאה בקשר בין מיכל וגילי, לכן היא מנסה לפתות את גילי שתתרחק ממיכל, כשהיא משתמשת במאות ואולי אלפי שיטות כדי להשיג את מבוקשה. בסופו של דבר היא מצליחה, ומיכל נותרת בודדה ללא חברות שבורה וכואבת.

רונית חוזרת הביתה ורואה את הוריה שבורים וכואבים. "מה קרה?" היא שואלת.

אמא שלה מתייפחת, "הוחלט, מטעם הרשויות, לספח את המגרש בו נמצא העסק המשפחתי שלנו כדי להרחיב את הכביש. ברור שהכסף שהם מציעים כפיצוי אינו שווה ערך למגרש. נותרנו בלי פרנסה!"

רונית צורחת, "איך יכול להיות? איזה אנשים רעים!…" ו'מאחלת' שיקרה להם… ו… ו… "יש עוד המון מגרשים פנויים, למה דווקא את המגרש שלנו?!"

רונית, בדבריה, חתמה על פסק הדין של בית דין של מעלה… נגדה. הראו לה סיטואציה כמעט זהה למה שהיא עשתה, כאשר הפרידה בין גילי למיכל. רונית, במילים שלה, הרשיעה את עצמה.

עלינו להימנע ולהיזהר ככל האפשר כדי שלא ניפול ל"מלכודת השיפוט", כמו זו לעיל. לפני שאנו מביעים את דעתנו, עלינו לעצור ולחשוב על כך שאנו בעצם שופטים וחורצים את הדין שלנו, על ידי מקרה זהה שמוצג בפנינו. כדי להימנע מלחרוץ את הדין של עצמנו כשדעתנו מוסחת ומופנית למקרה אחר, ולפסוק לעצמנו פסיקה קשה, עלינו לגלות רחמנות והבנה כלפי הסובבים אותנו ולדון רק לכף זכות, הן את עצמנו והן את זולתנו.

אלול הוא זמן יקר ועצום לתפילות והתבודדויות, בפרט בקברות צדיקים. בתמונה למעלה, מערת המכפלה בחברון. התמונה באדיבות – Emuna Outreach.

השבועות האחרונים לפני ראש השנה ידועים כזמנים בהם היצר הרע מחפש להכשיל ולהפיל אותנו ב"מלכודת השיפוט". הדרך הכי טובה בה עלינו לנהוג היא להמעיט בדיבורים בחודש אלול, להוביל את הדיבורים שלנו בתפילה, לימוד התורה, התבודדויות רבות – בפרט בקברות הצדיקים, שהם מליצי יושר על כל עם ישראל, דיבורים שיחזקו את הקשר המשפחתי שלנו, וכן ודיבורים הנחוצים לצורך פרנסתנו. וכאשר אנו כן מדברים, עלינו לתרגל עצמנו כדי שלא נשפוט אנשים בדיבורים אלה. נצא מתוך דפוסי החשיבה, ההרגלים והדיבורים הרעים, אפילו אם נראה שהסובבים אותנו 'מרוויחים מן הספק'. נלמד עליהם זכות ונגלה אהבה וסבלנות, בפרט כאשר מדובר בבני הזוג והילדים שלנו.

אף אחד לא בורח ממלכודת השיפוט. נתן הנביא נשלח על ידי ה', כפי שמסביר לנו רבי נחמן בתורה הנ"ל, אל דוד המלך וסיפר לו את מקרה "כבשת הרש" (ראה שמואל ב, יב, פסוקים א-ז). תגובתו של דוד: "ויחר אף דוד באיש מאוד ויאמר אל נתן, חי ה' כי בן מוות האיש העושה זאת, ואת הכבשה ישלם ארבעתיים…" (שם, פסוקים ה-ו), כך חרץ דוד את דינו של אותו אדם, אך היה זה דינו שלו – "ויאמר נתן אל דוד אתה האיש"! (פסוק ז).

בתפילה ובתקווה שנגלה ערנות וזהירות רבה בכל הקשור למלכודת השיפוט, וכך לא נחתום גזר דין קשה נגד זולתנו או נגד עצמנו, כי "צריך לִזהר בזה מאוד, לבלי לגמור הדין עד שישנה וישלש, כי הוא סכנת נפשות…"

יהי רצון שהשם יברך את כולנו ויחתום אותנו בספר החיים – לחיים ארוכים ובריאים, אמן.