ממון

 

הכסף יענה את הכל, וכל הדברים שבעולם יכולים לקנות על ידי ממון, ומזה נמשך תאוות וחמדת הממון, מחמת שעל ידי הממון יכולים לקנות כל דבר. אבל מי שיש לו דעת אמיתי יודע, שהכל – הבל, כי הממון עם כל הדברים והחפצים שיקנה על ידם, הכל יִכלה ויאבד, ולא ישאר ממנו כלום, ואין מלַווים לאדם לא כסף ולא זהב וכו’, אלא תורה ומעשים טובים בלבד.

 

ועל כן הצדיקים והכשרים, כשזוכים לעשירות, הם מעלים כל הממון על כן כל החפצים שקונים בעדו הכל אל הקדושה רק בשביל כבוד השם יתברך לבד, בבחינת מה שאמרו רבותינו זכרונים לברכה: "הרחל הזו כולה קודש: קרנה לחצוצרות, עורה לתוף…" וכו’. היינו עשירות שבקדושה, הוא בחינת צאן, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: "עשתרות צאנך" – שמעשרת את בעליה, הוא כולה קודש, ונתבררים ונתגלים על ידי זה דברים נפלאים, שהם בחינת ניגונים נפלאים, כמבואר בפנים.

 

 

יש צדיקים שמגלים ואומרים תיכף מה שהם רואים. ואלו הצדיקים נשמתם היא מבחינת אותיות מנצפ"ך. וזהו: מנצפ"ך, צופים אמרו (שבת קד.). אלו שהם מבחינת מנצפ"ך שהוא בחינת צמצום כידוע (עיין ע"ח שער כב פרק ג’, שאומר שמנצפ"ך הוא שורש הדינים. ו’בחסדי דוד’ כתוב שהצמצום הוא שורש הדין). מה שרואים וצופים הם אומרים ואינם יכולים להחזיק אצלם. אבל יש צדיקים ששורשם הוא בבחינה גבוהה יותר שהוא בחינת הרחבה, שהם יכולים להחזיק אצלם כל מה שהם רואים.