מסכת אוהלות פרק ו משנה ד-ה

ו,ד  כותל שבין שני בתים, וטומאה לתוכו–בית הקרוב לטומאה, טמא; והקרוב לטהרה, טהור; מחצה למחצה, שניהם טמאין.  טומאה באחד מהן, וכלים בכותל–מחצייו וכלפי טומאה, טמאין; מחצייו וכלפי טהרה, טהורין; מחצה למחצה, הרי הן טמאין.  מעזיבה שבין בית לעלייה, והטומאה לתוכה–מחצייה ולמטן, הבית טמא והעלייה טהורה; מחצייה ולמעלן, עלייה טמאה והבית טהור; מחצה למחצה, שניהן טמאין.  טומאה באחד מהן, וכלים במעזיבה–מחצייה וכלפי טומאה, טמאין; מחצייה וכלפי טהרה, טהורין; מחצה למחצה, הרי הן טמאין.  רבי יהודה אומר, כל המעזיבה לעלייה.

 

ו,ה  טומאה בין הקורות, ותחתיה כקליפת השום–אם יש שם פותח טפח, הכול טמא; ואם אין שם פותח טפח, רואין את הטומאה כאילו היא אוטם.  הייתה נראית בתוך הבית–בין כך ובין כך, הבית טמא.