מסכת אוהלות פרק ז משנה א-ב

ז,א  הטומאה בכותל, ומקומה טפח על טפח על רום טפח–כל העלייות שעל גבה, אפילו הן עשר–טמאות.  הייתה עלייה אחת על גבי שני בתים–היא טמאה, וכל העלייות שעל גבה טהורות.  כותל שנותי–טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.  נפש אטומה–הנוגע בה מן הצדדין, טהור:  מפני שהטומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.  אם היה מקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח–הנוגע בה מכל מקום, טמא:  מפני שהיא כקבר סתום.  סמך לה סוכות, טמאות; רבי יהודה מטהר.

 

ז,ב  כל שיפועי אוהלים, כאוהלים.  אוהל שהוא שופע ויורד, וכלה עד כאצבע–טומאה באוהל, כלים שתחת השיפוע טמאין; טומאה תחת השיפוע, כלים שבאוהל טמאין.  הטומאה מתוכו–הנוגע בו מתוכו, טמא טומאת שבעה; מאחוריו, טמא טומאת ערב.  טומאה מאחוריו–הנוגע בו מאחוריו, טמא טומאת שבעה; מתוכו, טמא טומאת ערב.  כחצי זית מתוכו, וכחצי זית מאחוריו–הנוגע בו בין מתוכו ובין מאחוריו, טמא טומאת ערב.  מקצתו מרודד על הארץ–טומאה תחתיו, או על גביו–טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.