מסכת אוהלות פרק ז משנה ג-ד

ז,ג  אוהל שהוא נטוי בעלייה–מקצתו מרודד על הארובה שבין בית לעלייה–רבי יוסי אומר, מציל; רבי שמעון אומר, אינו מציל, עד שיהא נטוי כנטיית האוהל.

 

ז,ד  [ג] המת בבית, ובו פתחים הרבה–כולן טמאין; נפתח אחד מהן–הוא טמא, וכולן טהורין.  חישב להוציאו באחד מהן, או בחלון שהוא ארבעה על ארבעה טפחים–הציל על הפתחים.  בית שמאי אומרין, והוא שחישב, עד שלא ימות המת; בית הלל אומרין, אף משמת.  היה סתום ונמלך לפותחו–בית שמאי אומרין, כשיפתח ארבעה טפחים; ובית הלל אומרין, כשיתחיל.  ומודים בפותח כתחילה, כשיפתח ארבעה טפחים.