מסכת ברכות פרק א משנה ז-ח

א,ז  אמר רבי טרפון, אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטין.  אמרו לו, כדאי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל.

 

א,ח  [ד] בשחר מברך שתיים לפניה ואחת לאחריה; ובערב מברך שתיים לפניה ושתיים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה.  מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך.  לחתום, אינו רשאי שלא לחתום; ושלא לחתום, אינו רשאי לחתום.